אביגדור ליברמן הטיח השבוע בשר (למה? ה-ל' שוואית וקמוצה גם יחד) דוד אמסלם: "התדרדרת לזנות". נכון.
השרה פנינה שאטו-מנו (למה? גם ה-ל' שלה בהקשר כפול) הצביעה עם הקואליציה נגד הצעת חוק שהייתה מיטיבה בצדק עם בני עדתה. מיד הטיחו בה האשמות כבדות. גם נכון.
ואילו שרה אלמונית אחת מכחול-לבן (מי מכיר? מי יודע? עוד למה עם ל' כפולה) נמנעה בהצבעה וזה המעשה הבאמת מכוער. כי מי שניאותה להיכנס לממשלה בראשות נאשם בפלילים וליהנות ממנעמי השלטון המושחת התחייבה להצביע עם הקואליציה.
השרה האלמונית רוצה ליהנות מכל העולמות. גם כיבודים ותקציב על חשבון האומה, וגם להעמיד פני עסקנית ציבור בעלת ערכים. כאן כבר הזנות הציבורית כפולה, גם בקואליציה, אבל עם קריצה.
הצביעות של האלמונית אינה משחררת את מנו-שאטה ולא מפחיתה כהוא-זה את חובת האופוזיציה לגנותה. אבל יותר משהחטא שלה מעוגן בהצבעה המכוערת הוא מצוי בבגידתה הפוליטית במעברה ממפלגתה לקואליציה.
הערת שוליים למיטיבי לכת בנתיבים הממוקשים של ההיסטוריה הפוליטית: היכן אתה רחמים כלנתר? מה עשו לך ועל מה בהשוואה לפוליטיקאים דורנו?
