היחסים בין ישראל למדינות המפרץ התפתחו לאורך העשורים האחרונים, ובפרט בשנים האחרונות, במספר ערוצים מקבילים, חופפים לעיתים, אך נפרדים: ערוץ ביטחוני-מודיעיני, שנותר מטבע הדברים חשאי; ערוץ כלכלי-מסחרי שקט אף הוא; ובשנים האחרונות גם ערוץ של דיאלוג בין-דתי ובין-תרבותי. לצד החשאיות המאפיינת את רוב רובם של הקשרים, התפתחו עם הזמן גם קשרים פומביים, מפותחים פחות יחסית. הם כוללים כיום פגישות בין בכירים משני הצדדים, בעיקר כאלו שכיהנו בעבר בתפקידים רשמיים, ובהעברת מסרים פומביים.
בתקופות של התקדמות מדינית בזירה הישראלית-פלשתינית היו הקשרים גלויים יותר מאשר בעת הנוכחית, ואף כללו כינון נציגויות ישראליות רשמיות בעומן ובקטר. התנודתיות ביחסים – התקרבות לישראל ולחלופין התרחקות מקשרים עימה - ביטאה תגובה למהלכיה ולמדיניותה בהקשר הפלשתיני, והמחישה את המיתאם החיובי מבחינת מדינות המפרץ בין היבטי נורמליזציה עם ישראל לבין צעדים חיוביים שישראל נוקטת בראייתם לקראת הסדר עם הפלשתינים.
בהמשך לדינמיקה זו, צפוי שמהלך של סיפוח יביא את מדינות המפרץ להסיג לאחור היבטים שונים של נורמליזציה עם ישראל, ובפרט את היבטיה הפומביים. זאת, אף שהסוגיה הפלשתינית אינה ניצבת בראש סדר היום שלהן, ולמרות חשדנות, ולעיתים אף עוינות מצדן, כלפי הרשות הפלשתינית וכלפי חמאס. עם זאת מוערך, כי דברי הבכירים במדינות המפרץ אינם בגדר "מס שפתיים" וכי ייפגעו היבטים שונים של נורמליזציה המתקיימים כעת.
זאת ועוד: צפוי מיתאם חיובי בין היקף הסיפוח הצפוי לבין עוצמת התנגדותם של ציבורים ערבים אליו ולבין היקף הפגיעה שתיתכן ביחסים עם מדינות המפרץ. אולם, ניתן גם להעריך, כי שיתוף הפעולה הביטחוני השקט, הגם שגם הוא עלול להיות מושפע מהרעה ביחסים, לא ייפגע באופן משמעותי ומתמשך. עם זאת, משום שלאורך השנים ישראל ייחסה חשיבות רבה להיבט הפומבי שביחסיה עם מדינות ערב, במיוחד עם אלה שעימן אין לה יחסים רשמיים למרות האינטרסים המשותפים, גם לפגיעה במכלול היחסים הפומבי, שנרקם לאורך זמן ובמאמץ רב, תהיה משמעות אסטרטגית שלילית מבחינתה.
המאמרים והדברים של הבכירים
באחרונה פורסמו בעיתונות הישראלית מאמרים של יוסוף אל-עותייבה, שר המדינה לענייני חוץ באיחוד האמירויות, ושל נוואף עובייד, יועץ לשעבר לממשלת סעודיה, ובהם פנייה ישירה ופומבית לציבור הישראלי. במאמרים, אשר כשלעצמם הם מעין ביטוי לנורמליזציה, מבקשים הכותבים להניא את ישראל מסיפוח שטחים ביהודה ושומרון, ואף נכלל בהם איום בפגיעה ביחסים עם ישראל אם יבוצע הסיפוח. בה בעת, לישראל הוצע במשתמע שדרוג ביחסים, אם כוונת הסיפוח תבוטל. עותייבה אף קשר במאמרו בין היחסים עם ישראל לבין שיח הסובלנות והדיאלוג הבין-דתי, הניכר בשנים האחרונות בעולם הערבי, ובמשתמע איים שגם זה ייפגע. בין היתר, עובייד הזכיר את האישור שניתן לחברת התעופה ההודית לטוס לישראל וממנה מעל השטח האווירי הסעודי כמחווה לישראל, צנועה אמנם, שניתן לסגת ממנה אם הסיפוח יתבצע.
עמדה שונה במקצת ביחס לסיפוח הציג אנואר קרקאש, שר המדינה לענייני חוץ באיחוד האמירויות, בדברים שנשא החודש בכינוס של הוועד היהודי האמריקני (AJC). קרקאש הביע התנגדות לנקיטת צעדים חד-צדדיים ישראלים ותמיכה במו"מ ישראלי-פלשתיני. אולם, הוא הפריד בין חילוקי הדעות עם ישראל בסוגיה הפלשתינית לבין היכולת ואף הצורך לשתף עימה פעולה בסוגיות אזוריות אחרות. "אנחנו יכולים לא להסכים עם ישראל על סוגיות פוליטיות, ועדיין לשתף פעולה בתחומים אחרים, כמו הקורונה וענייני טכנולוגיה", אמר. עם זאת, קרקאש הוסיף ששיתוף הפעולה עם ישראל לא משנה את עמדת איחוד האמירויות לגבי הסוגיה שעל סדר היום – התנגדות לסיפוח.
מאמרו של עותייבה ודבריו של קרקאש זכו לביקורת חריפה ברשתות החברתיות, בעיקר בקרב פלשתינים. עותייבה - משום שתיאר את ישראל כ"הזדמנות ולא כאויב" והבטיח לה תמורות מגוונות אם תימנע מ"השתלטות לא חוקית על אדמה פלשתינית". קרקאש - משום שהבטיח במשתמע את המשך שיתוף הפעולה עם ישראל גם אם תבצע סיפוח. ביקורת זו מסבירה את חששם של מנהיגי מדינות המפרץ מפגיעה במעמדם בעולם הערבי והמוסלמי ומתסיסה ציבורית שיפגעו ביציבות שלטונם, אם לא יביעו התנגדות נחרצת לסיפוח. זאת, בעוד אירן וטורקיה – היריבות האזוריות של מדינות המפרץ – עשויות לגרוף נקודות זכות בגין התנגדותן לסיפוח. ביחס אליהן, מנהיגי מדינות המפרץ עלולות להצטייר לא רק כזונחות את הפלשתינים, אלא כמשתפות פעולה עם ישראל.
פשרה בין ישראל לפלשתינים
עמדתן של מדינות המפרץ כלפי הסוגיה הפלשתינית היא דינאמית והיא עברה שינויים מסוימים בשני העשורים האחרונים. מדינות המפרץ התנו בעבר את פיתוח היחסים בינן לבין ישראל בהסדר שלום כולל בינה לבין הפלשתינים. אולם, בשנים האחרונות רף זה נשחק בפועל. כיום, עמדת מדינות המפרץ קרובה יותר לנוסחה שהציג עובייד במאמרו, שלפיה התקדמות בחזית הפלשתינית תיענה בשיפור היחסים הפומביים עם ישראל.
עמדה זו היא במידה רבה פשרה בין העמדה הישראלית לזו הפלשתינית. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביקש בשנים האחרונות לתת קדימות לשיפור היחסים עם מדינות המפרץ והמגרב על פני הערוץ הפלשתיני ("מבחוץ פנימה"). תומכי אסטרטגיה זו טענו, כי יש בה כדי להפעיל לחץ על הפלשתינים לגלות גמישות ולהסכים לפשרה מדינית, בעוד מבקריה טענו, כי היא נועדה למעשה לסתום את הגולל על תהליך מדיני. כך או כך, הפלשתינים פעלו לריסון גילויי נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, ובמיוחד מדינות המפרץ, על-מנת לשמרה כקלף מיקוח מול ישראל.
דברי שלושת הבכירים עולים בקנה אחד עם הדואליות שביחס מדינות המפרץ לישראל זה שנים רבות. יוזכר שדואליות זו מקורה גם בשאיפתן של מדינות המפרץ לשמור על יחסים טובים עם וושינגטון, במיוחד על-רקע האיום הנשקף להן מאירן. ואכן, יכולתן של מדינות המפרץ להדק את היחסים ולתת להם פומבי מוגבלת עקב הקיפאון המדיני הנמשך בערוץ הישראלי-פלשתיני, אך איומים משותפים משמרים את שיתוף הפעולה בין הצדדים, שהוא חשאי מעיקרו. יש לצפות, כי סוגיית הסיפוח, גם אם המהלך ייצא לפועל, לא תכרסם במידה ניכרת בשיתוף הפעולה הביטחוני השקט. בכל מקרה, אירן תצא נשכרת מיישום תוכנית סיפוח ישראלי ביהודה ושומרון: לא זו בלבד שהמהלך יסיט תשומת לב מהתקדמותה לעבר יכולת גרעינית צבאית, אלא גם יקשה על ישראל לצבור לגיטימציה בינלאומית למהלכים נגדה.
מכאן, שאין בהכרח סתירה בין דברי שלושת הבכירים ממדינות המפרץ שהתבטאו בשאלת הסיפוח. הסיפוח, אם יתבצע, לא יביא לנתק גורף ביחסים בינן לבין ישראל, אך ודאי שיפגע ביכולת לקדם שיתוף פעולה פומבי. למרות הקשרים עם ישראל, מדינות המפרץ אינן יכולות להפנות עורף לאתוס הפלשתיני. מבחינתן, אף שאין התקדמות מדינית בין ישראל לפלשתינים, הסטאטוס-קוו בזירת הסכסוך מאפשר להן להתמקד בבעיות דחופות יותר מבית ומחוץ. לא ברור האם הובטחה לישראל תמורה כלשהי אם יצומצם או יבוטל מהלך הסיפוח המתוכנן, אך ספק אם זו תהיה משמעותית, שכן בראיית מדינות המפרץ, הן עושות די לקראת ישראל במצב הקיים, כל עוד הסכסוך הישראלי-פלשתיני אינו על-סף פתרון.
