השופט: הרשם דורון יעקבי, בית משפט השלום בתל אביב
המועד: יום שלישי, 2.6.2020, שעה 10:00
הנושא: ביצוע שטרות
מכללת ג'ון ברייס רוצה לגבות תשלום מתלמיד לשעבר, והרשם דורון יעקבי מנסה להוביל את הצדדים לפשרה. "אני מרגיש לא נוח עם זה. אני לא אנהל סחר-מכר. הפערים לא גבוהים". הנתבע מציע לפרוע את החוב ב-13 תשלומים, נציגת ג'ון ברייס מתנגדת. יעקבי מנסה לשכנע אותה: "זה בחור צעיר, אחרי קורונה". היא מתחילה לצעוק ואף אינה נותנת ליעקבי לדבר.
"אם אתם לא מגיעים להסכמה, אני מעביר את זה להוכחות. אנחנו מדברים פה על מצב שאפשר לגמור אותו", מנסה יעקבי כאשר נציגת ברייס נותנת לו מדי פעם לדבר. הוא מנסה להכניס לפרוטוקול שהצדדים הסכימו לתת לתלמיד זכות להתנגד לביצוע התשלומים, אך היא טוענת שאין זה כך. כעת יעקבי מרים את קולו: "גבירתי, תעצרי לרגע! כשאני ממליץ, זה על-פי שיקול הדעת שלי והפסיקה. אם מקבלים את ההמלצה - אני לא מחייב בהוצאות, למרות שהיה דיון ארוך. אם רוצים סיכומים ופסק דין - זה עם צו להוצאות. לכן אמרתי שזה על-פי המלצתי".
נציגת ברייס מציעה 7,000 שקל ב-13 תשלומים. "גבירתי, זה מה שהוא אמר! אין הסכמה - את לא חייבת; את לא מתווכחת", מגיב יעקבי. לבסוף הם מסכימים על 8,000 שקל ב-14 תשלומים. הגברת לא סיימה: היא מתערבת בהכתבה ומנסה להגיד ליעקבי מה לכתוב - והוא אינו מגיב. ייתכן שהתנהגותה הגסה נובעת מכך שהפשרה תגרום לכך שלא תקבל שכר טירחה, כפי שאמרה בעצמה, אך זה ודאי אינו מצדיק זאת.
כעת מתעורר ויכוח חדש: האם התשלומים ישאו ריבית. יעקבי מוצא פתרון: במקום בכרטיס אשראי, הם יבוצעו בהעברה לחשבונה של ברייס. לנציגת ברייס נורא חשוב שיעקבי יציין בהחלטה שאי-פרעון אחד התשלומים יביא להעמדת כל החוב לפרעון מיידי; היא מנסה שלוש פעמים לדחוף את זה בהכתבה, עד שיעקבי מכניס נקודה בו במקום המתאים. התלמיד מבקש להחזיר לו את הצ'קים שמסר לברייס, נציגת החברה טוענת שהם אינם בידי החברה אלא נמסרו לגבייה, ויעקבי חותך: "אני לא רוצה להיכנס לזה. הם לא יוגשו לביצוע, נקודה".
"אולי הוא עקף אותך?"
לפני הדיון הבא מבקש יעקבי מכולם להקפיד על הוראות התו הסגול - המרחק והמסיכות. לוקח קצת זמן להבין במה מדובר: המבקש נתן צ'ק למלווה בשם קובי כבירי, הצ'ק הגיע למשיבה והיא דורשת לפרוע אותו; הוא טוען שלא קיבל את ההלוואה. יעקבי נכנס מיד לפרטים ומוכיח שהכין היטב את התיק. "אני רוצה לשאול אותך משהו", הוא פונה למבקש. "אתה כותב בו שסיכמת שתקבל הלוואה מכבירי בלי שיחכה לפרעון הצ'ק. איך חשבת שהוא יתן לך? מה היה המתווה? זה לא שאמרת לו: אל תלך לנכיון צ'קים, תביא לי את הכסף. הוא הרי מתעסק בנכיון צ'קים, ופנית אליו כי חשבת שהוא יוכל להשיג לך את ההלוואה.
"הרי אתה טוען שנתת לו צ'ק ולא קיבלת כלום - למה הם [המשיבה] אשמים? אתה חושב שהם לא נתנו לו כלום [ולכן כדורי לא יכול היה להלוות]? אולי הוא עקף אותך? יש לך ידיעה עובדתית שהוא לא קיבל את הכסף? דיברת איתו? למה לא צירפת תצהיר שלו? זה היה מאוד יכול לעזור בו, אם הוא היה מגיש תצהיר שלא קיבל את הכסף".
גם אל המשיבה יש ליעקבי שאלות: "למה לא תבעתם אותו [את כבירי]? הוא חתום על הצ'ק? הוא עשה איתכם עסקה. אתם יכולים לתבוע את כל מי שמופיע בשרשרת ההיסבים. למה בחרתם לא לתבוע? אם הייתם אומרים שהוא פושט רגל - אני מבין". המשיבה טוען שהמבקש ביצע כלפיה עוקץ ושהוא חייב סדרתי. יעקבי: "תתבעו את שניהם ותחליטו מי לא בסדר. נניח שאני רוצה שכבירי יבוא לפה. הוא קיבל את הכסף או לא? עשיתם ניכיון עם כבירי? איך קיבלתם את הצ'ק? אני חשבתי שמדובר פה בנכיון צ'קים. את רוצה לחקור אותו? את לא חייבת. אנחנו מנהלים שיחה".
"אם הייתי יכול, הייתי משלם"
יעקבי חוזר למבקש: "אתה טוען טענות עובדתיות בתצהיר. כתבת 'ניכיון'. הבנתי מה אתה אומר. אני רואה שכתבת. על מה אתה מסתמך? אני לא רואה חתימות נוספות על הצ'ק. מה שזה מראה, זה לא מה שאתה אומר. איך אתה יודע? אם אתה יודע שיש צד שלישי - למה לא ציינת את זה? אתה לא יודע איזו עסקה נעשתה איתם. אתה קונה סיכון כשאתה בא ומספר לי סיפור שהוא לא מלא. אני לא מבקש ממך עכשיו להוכיח כלום. נתת צ'ק לכבירי, הוא הלך לצד שלישי - ופה אתה נכנס לאפילה. פה כבר הלכת לאיבוד. לא יודעים מה הוא עשה איתם.
"אם אתה יודע שהוא העביר את זה לצד ג' - תספר את זה. אתה יודע את זה או לא? אתה לוקח פה סיכון, משום שאולי הטענה שלך יכולה לתת לך רשות להגן בטענה שלא קיבלת תמורה על הצ'ק. הצ'ק התגלגל, אני לא יודע איך הצ'ק הגיע אליהם". אחרי עוד כמה שאלות לשני הצדדים, יעקבי מתחיל להגיע למסקנות: "אני עוצר. יש פה דברים שלא אוכל להכריע לגביהם. אתה קונה פה סיכון. אני חושב שעל-פי אותה עסקת יסוד, יש מקום לתת לך רשות להגן. יכול להיות שבישיבה הבאה תביא את כבירי ומפה נטל ההוכחה יעבור עליהם - שנתת צ'ק ולא קיבלת תמורה. אבל אם הם יוכיחו, תצטרך לשלם את כל הנזק וגם הוצאות. מאחר שאתה לא יודע, אולי ניזון משמועות, הם יצטרכו [רק] להוכיח שקיבלו אותו כדין, לא גנבו אותו ולא מצאו אותו על המדרכה.
"זה צ'ק של פחות מ-10,000 שקל. זה השלב שבו אני אומר לצדדים: תשקלו. לנהל תיק כזה, זה כמה עדים, ריבוי תצהירים, חקירות, סיכומים, ישיבה מקדמית, ישיבת הוכחות. זה תיק שיעלה כסף וזמן. התיק הזה יכול להגיע ל-15 [אלף]. כל אחד מהצדדים יכול לבוא ולהגיד: אני עדיין בטוח בצדקתי, ומוכן לקנות את הסיכון בשביל לא לנהל את התביעה הזאת. אם אתם מוכנים לזה - או שאני אעביר את זה הלאה".
יעקבי מקציב לבא-כוח המשיבה חמש דקות לחקור את המבקש, ומעיר: "אם הייתי יכול לשלם ולסגור את התיק, הייתי עושה את זה. שאלה, תשובה. תקחו אוויר. מקודם היה לנו דיון סוער, אני מקווה שעכשיו זה יהיה יותר רגוע". הנציגה אומרת שלמשיב יש תיקי הוצאה לפועל ב-970,000 שקל, אך יעקבי קובע שהשאלה בנושא אינה במקומה ומורה למחוק אותה. המשיב טוען שהסכום נמוך בהרבה, ויעקבי אומר שייתכן שהפער נובע מצורת הרישום בהוצל"פ.
"זה לא איום חלילה"
המשיבה מבקשת להתנות את הרשות להגן בהפקדת ערבון, אך יעקבי משיב בשלילה ומסביר: "אני לא קובע ערבון לפי מצב כלכלי. אם גבירתי חוששת, גבירתי יכולה להגיש בקשה מתאימה, ובה צריך בשר ותצהירים. אם הוא עומד הנטל הלא-גבוה, הוא מקבל רשות להגן. הוא אומר שהצ'ק התגלגל מעבר לאותו צד קרוב, ואני מניח שלא אותו צד קרוב עשה איתכם את העסקה. יבוא כבירי ותוכלי לחקור אותו. בחרתם לא לתבוע אותו [את כבירי] - אני לא אבוא איתכם חשבון. יש פה מחלוקת עובדתית, כי עוד לא נתתם את הגירסה שלכם. הוא קונה פה סיכון גדול, גם אמרתי לו. לכן חשבתי שיש פה מקום לקנות סיכון. הוא צריך לעבור כברת דרך לא פשוטה".
יעקבי פונה למבקש: "אם הם יראו את המסמכים - תצטרך לשלם הרבה יותר; זה לא איום חלילה. זה שלב מקדמי, שבו כדאי לקנות את הסיכון. לה יש דברים שאתה לא יודע. אם אתם רוצים ממני הצעה - אני אשקול לתת לכם הצעה". הוא מאפשר להם להתווכח קצת ביניהם ומתערב שוב: "הוא מתאר סיפור שיכול להיות שהוא מצוץ מן האצבע. כרגע אני לא יכול להכריע, כי אין לי תצהיר של מר כבירי. אני לא יודע איך הצ'ק הזה התגלגל. יכול להיות שמבחינתך [המשיבה] הדרך תהיה מאוד קצרה.
"[לתובע:] ההתחבטות שלי היא לא פשוטה, אני חייב להגיד לך. אתה מתאר פה מכבירי והלאה איזשהו סיפור. אתה לא רוצה להגיד את השמות - וזה עומד לחובתך. אתה זורק פה אדם שלישי בלי להגיד את שמו. היית צריך [לומר] בתצהיר, עכשיו זה לא יעזור. הטענות פה לא פשוטות, אבל אתה זורק אותן בצורה מאוד כללית, בלי פירוט. אתה אמרת שהצ'ק הוסב שלא כדין; אני ראיתי שם חתימות". ובחזרה למשיבה: "אם זה נכון מה שהוא אומר - יש פה פגם בשרשרת ההיסבים. זה לא יהיה תיק מסובך, עיקר העבודה הוא שלו, אתם תראו קבלה".
בנקודה הזאת מחליט יעקבי לעצור את שני הצדדים: "אני אתן רשות להגן. זו הצעתי. בדיון הבא תהיה לך [המבקש] הרבה עבודה, תצטרך להגיש תצהירים ולהוכיח את כל הדברים האלה". הוא עושה עוד ניסיון אחד ומציע שהמבקש ישלם 7,000 שקל. הלה מוכן בעשרה תשלומים, המשיבה דורשת תשלום אחד, יעקבי מציע תשלום ראשון גבוה יותר כתחליף - אך אין הסכמה. הוא משתמש בנוסח מוכן של החלטה, מעניק רשות להגן ומורה למזכירות לקבוע את התיק לדיון.
השורה התחתונה: הכנה טובה לדיונים מאפשרת ליעקבי להתמקד בעיקר, להגיע להסכמה בתיק הראשון ולהיות כפסע ממנה בתיק הזה. הוא מאזן נכון בין הרצון לסיים את התיק לבין מניעת התדיינויות ארוכות מדי. הסבלנות שלו כלפי צעקותיה של עורכת הדין בתיק הראשון הייתה מופרזת; היה צורך להעמיד אותה על מקומה במהירות ובחדות.
יעילות: 9.
מזג שיפוטי: 8. 