ויכוח דמוקרטי

שני הצעירים החינניים שהתדפקו על דלת ביתי, נראו כזוג מתרימים למטרה כלשהי. "אפשר לדבר אתך?" - שאלו במין ביישנות. הבטתי על חולצותיהם ומיד הבנתי שבאו למטרה פוליטית. "לא לסיפוח, כן לכלכלה", היה רשום עליהן. הבנתי שפה הולך להיפתח ויכוח פוליטי, ביני הקשיש לבין הבחור והבחורה כבני עשרים, נציגי תנועת "דרכנו", תנועה שמגדירה עצמה כ"אזרחית", אבל למעשה מטרתה להפיל את שלטון הימין ונתניהו.. "אתה גם מתנגד לסיפוח?" - שאלו אותי בתמימות אמיתית, "אם כן, אנו רוצים שתחתום"... כמובן, לא עשיתי מה שעשו - על-פי עדותם - אנשים אחרים אליהם פנו בשיכון שלנו, טרקו בפניהם את הדלת, אף קיללו אותם. שיבחתי את עצם מעורבותם הפוליטית, ואז הסברתי להם את עמדתי, שהיא להערכתי עמדת הרוב בישראל, כפי שביטאתי גם במאמרי אתמול במעריב. הם היו המומים למשמע דבריי ונימוקיי, ואמרתי שגם אני נגד "סיפוח", אבל בעד... החלת הריבונות. "אנחנו מבינים" - השיבו - "אבל עכשיו זה לא העיתוי המתאים, קורונה, ירדן מתנגדת"... הסברתי: אין מועד שהוא עיתוי נוח, נכון, שלא יזמין ביקורת ולחצים עלינו. וכי בעוד שנה, לא תהיה ביקורת עלינו על צעד של החלת ריבונות, ואולי אף תתחזק? והוספתי: אילו עמדתם ב-1948 לפני ביתו של בן-גוריון, הייתם גם מנסים לשכנעו שזה לא העיתוי להכריז על מדינת ישראל? ואילו עמדתם ב-1981 לפני ביתו של מנחם בגין, הייתם גם מנסים לשכנעו שאין זה העיתוי לחוק ירושלים או להחלת החוק והשיפוט הישראלי על רמת הגולן? השניים חשו מבוכה, ניסו להוסיף משהו, גימגמו, ודומני שהבינו ואולי השתכנעו. לפחות דבר חיובי היה בפיהם: "היה נעים לשמוע אותך, ותודה שהתייחסת אלינו בכבוד, דיברת איתנו". הם הביטו על השלט על הקיר לצד דלת הכניסה - "בית אבא" - וקיבלו גם שיעור קצרצר על רגל אחת, על שם מי הבית ומי האיש שלכבודו הוקם בו ארכיון ומוזאון. הפסיקה האחרונה של נתן ברון ז"ל "קראתי את כתבי האישום נגד נתניהו, לא יהיה כלום! הכל נסיבתי ומסובך, וזה אמור בשלושת התיקים. יש אי-נוחות רק מתיק המתנות"... כך אמר לי בשבוע שעבר המשפטן והפובליציסט ד"ר נתן ברון. גיליתי זאת ביום ראשון, בדברי ההספד שלי לנתן, שהלך לעולמו בשבת בבוקר, בביתו לאחר מחלה קשה, והוא כבן 83. סיפרתי לקהל המלווים, כי טילפנתי אל נתן בעניין אחר. חברי, ד"ר משה פוקסמן-שעל, מנהל מוזאון הכנסת, העביר לי תצלום מכתב של יוסף שפרינצק מיוני 1934, שנשלח מניו-יורק אל ממרכז מפא"י, ועניינו השפעת משפט סטבסקי - שהואשם על לא עוול בכפו ברצח ארלוזורוב - על דעת הקהל בארה"ב. שפרינצק מספר בחשש גדול, שהרב קוק ודה-האז, המנהיג הציוני, מנסים לגייס באמריקה עורך דין מפורסם, בהצעה שיקח לידיו את ההגנה. "האם אתה יודע לאיזה עורך דין אמריקני מפורסם שפרינצק מתייחס?" - שאל אותי ד"ר פוקסמן. עם מי מתייעצים בנושא שכזה? - כמובן, עם המשפטן וחוקר המשפט ד"ר נתן ברון, שפירסם מחקרים רבים ומאמרים רבים על פרשת ארלוזורוב. "שלח לי מיד את המסמך" - ביקש נתן הסקרן, וכך עשיתי. תוך שעה קלה הגיעה תשובתו במייל, ואני מצטט: "קראתי את המכתב של שפרינצק. מעניין מאוד. אני מעריך שמדובר בעו"ד סמואל לייבוביץ מניו-יורק, עורך דין פלילי שזיכה הרבה נאשמים פליליים. הוא היה חובב פרסום ידוע, ולכן טבעי ששפרינצק יהיה מודאג". בהערת אגב הוסיף: "הספר 'בית דין' (הביוגרפיה של לייבוביץ, שתורגמה לעברית - י"א), היה רב מכר היסטרי. גם אני וגם ציפי קראנו אותו כשהיינו ילדים, ושנינו חושבים שזה השפיע עלינו ללכת ללמוד משפטים"... היום אני יודע, שאלה היו כנראה מילותיו הכתובות האחרונות של ד"ר ברון. פיסת מידע אחרונה של נתן החכם, שהוא העניק לי, לנו, בשעותיו האחרונות.