ספרם המשותף של שהם ואלבשן הוא ספר מתח טוב. העלילה שלכאורה מופרכת (הערה למטה) מספרת על נשיא בית המשפט של מדינת ישראל המסתיר מידע אישי הקשור אליו והוא נאלץ לשתף שופט צעיר מבית המשפט העליון בפרטי העניין כדי לסייע לו לכסות את הסוד הגדול.
השופט הצעיר הוא במקרה נער טיפוחיו של השופט העליון אשר בדרך מקרית נחשף אליו בעת שהנשיא סייר לפני שנים רבות בבית ספר תיכון והכיר את הנער.
הקשר בין הנשיא לשופט הצעיר פותח תיבת פנדורה מהעבר הרחוק הכוללת סודות נוספים, שקרים, מזימות ואיך לא, מידע שעלול לפגוע בביטחון המדינה. נחשפת בספר גם הנכלוליות של הפוליטיקאים המעורבים, בראשם שר המשפטים הצעיר והנמרץ שמונה על-ידי ראש הממשלה לעשות סדר במערכת.
כמה מצער ללמוד מהספר כי אותו שר משפטים מתקדם יפה במערכת עם תכונותיו. זהו ספר מרתק שיש בו נגיעות למציאות שלנו. המחברים לא חסו עלינו וגרמו לנו גם בשעות הפנאי לקבל מנה גדושה של גועל נפש פוליטי שאנו נחשפים אליו ברמה היומית בחדשות. מומלץ.
הסיטואציה לכאורה מופרכת הזו הזכירה לי אירוע בתחילת שנות השמונים. עליתי כמדי שנה ביום הזיכרון לחללי צה"ל להר הרצל. רצה הגורל ובסיום הטקס עבר מנחם בגין ומאבטחיו סנטימטרים ספורים במקום בו עמדתי. מעולם לא הייתי קרוב כל כך לראש הממשלה. עור פניו נראה לא טבעי אבל בעיקר הליכתו הייתה כשל אוטומט. בעת שהיה עליו לפנות בשביל בין הקברים התקדם מאבטחו מעת לפניו וממש הוביל אותו ימינה כשהוא חוסם את דרכו ישר. ניכר היה שבגין לא מודע לאן הוא הולך ואלמלא מאבטחו שכיוון את צעדיו בגופו לא היה מגיע בגין ליעדו. חזרתי הביתה המום איך אנו כאזרחים לא יודעים כלל על מצבו הפיזי של ראש הממשלה.
