בני גנץ, כך מספרים לנו, אמר למתנחלים כי מפא"יניק אמר לו פעם משהו שנשמע כמו שכאשר נותנים לך משהו - קודם כל תיקח ואחר-כך תראה מה הלאה. האמירה הזאת אכן מתאימה לאבות המדינה המפא"יניקים - כאלה שעשו ולא רק דיברו אבל גנץ שכח - או לא ידע - שהמפא"יניקים היו תמיד ערים למשמעויות של כל נתינה והזדמנות של נתינה ולעולם הם בדקו בשבע עיניים את ההשלכות ולא התפתו למקסמי שווא.
גנץ אמר זאת למתנחלים - אותם אלה שלקחו את המדינה בשבי ושנציגיהם שולטים במדינה כבר עשרות שנים ובעיקר בעשר השנים האחרונות - בהקשר של הסיפוח המטורף שנתניהו והם מתכננים ושאל הפח היקוש שהם מנייחים לפניו הוא נופל. אבל הבה נבדוק את הסיפא של הכותר: מה בעצם נותנים כאן ומי הוא זה שנותן. ויש, כמובן, שאלה נוספת שהמפא"יניקים מעולם לא התעלמו ממנה ואשר ממנה מתעלמים לחלוטין כל המתנחלים, הנאשם העומד למשפט נתניהו ומי שחושב שאולי הוא יצליח להיות אי-פעם ראש ממשלה גנץ: שאלת המחיר. מה תשלם ישראל תמורת מה שנדמה למתנחלים ושלוחיהם שנותנים להם.
הבה נבדוק זאת. לפי מה שמוסרים המתנחלים והנאשם בפלילים נתניהו, למעשה, בינתיים איש לא נותן ולא כלום. השמועות הן שהאמריקנים בכלל מסויגים ולא ממש מסכימים שישראל תעשה צעדים בכיוון של סיפוח, לא רק באופן חד-צדדי, אלא בכלל. אבל נניח שהנשיא האמריקני חסר האחריות שמוכיח השכם והערב כי הוא גם חסר כל תבונה, בכל זאת יסכים שישראל תספח שטחים בגדה המערבית לפי מה שקוראים כאן "תוכנית המאה". הרי לפי התוכנית הזאת, סיפוח כזה אפשרי רק כחלק ממהלך גדול יותר שכולל - מה שהמתנחלים ונציגי הימין חוששים ממנו יותר מכל, כלומר: מדינה פלשתינית. כלומר, מה שנותנים הוא איננו סיפוח; הוא בעיקר, לפחות בעיני המתנחלים, מדינה פלשתינית - ואיננו נכנסים כאן לצרות שסיפוח מסבך בהן את ישראל ולו רק מתוקף העובדה של הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית או מעצם השליטה של ישראל לא רק מהבחינה הצבאית אלא מכל בחינה אחרת בגדה.
מבחינת המחיר שישראל תשלם עבור הסיפוח - ולא משנה אם יהיה זה סיפוח כולל, חלקי או דימיוני - כאן מובטח לישראל כי היא תהפוך באחת למצורע התורן של העולם, שכל המדינות שלהן אנחנו קוראים "נאורות" מסתייגות ממנה או אפילו מטילות עליה סנקציות. וזה מביא אותנו גם לשאלת מי הוא זה שנותן לנו הרשאה לסיפוח. אז יש המטורף מוושינגטון שאפילו בימין הישראלי מתחילים להבין שאינו ידיד של ישראל ואשר יש סיכוי סביר, או אפילו טוב, כי יחדל מלהיות נשיא תוך כמה חודשים ואשר אפילו הוא לא נותן לישראל לספח בלי תנאים - כמו מו"מ עם הפלשתינים או אפילו הכרה במדינה פלשתינית והקפאה של בנייה לפחות בחלק מן השטחים. וחוץ ממנו, אולי נצליח לקבל גיבוי גם מכמה שליטים המתאפיינים בקיצוניות ימנית על-גבול הפשיזם, כמו אורבן ההונגרי או באביש הצ'כי או מוראבייסקי הפולני או בולסנרו הברזילאי.
דוגמית לתוצאה הישירה של סיפוח אפשרי כזה, עוד לפני שנעשה באמת, היה אפשר לראות בהצהרה הנימוסית של שר החוץ של גרמניה (שמראשית חודש יולי תהייה נשיאת האיחוד האירופי) שקבעה כי סיפוח מנוגד למשפט הבינלאומי ולתפיסה של אירופה, או בהצהרה של מזכ"ל האו"ם שכדי שיבינו אותה הוא שב וחזר עליה - שסיפוח מנוגד למשפט הבינלאומי, או בסנקציה שהטילה ספרד על מכירת אזיקים למשטרת ישראל מחשש שמא אלה ישמשו בפעילות המנוגדת למשפט הבינלאומי - למשל, במסגרת של פעולות דיכוי של פלשתינים. ומעבר לדברים הללו - יש כמובן האיום שבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג ימצא בסיפוח סיבה לדיון ופעולה נגד ישראל ואישים בישראל. במילים אחרות, נראה כי לפחות בינתיים איש בעולם - אפילו הטיפש מהבית הלבן - לא נותן לנו לספח, ודאי שלא באופן חד-צדדי.
אז אם-כך, אם לא נותנים - אז לא-כל-כך יש מה לקחת. המחירים, אפילו אלה שישראל משלמת רק על הדיבורים על סיפוח נראים כבדים ביותר, במנעד שראשיתו בגינויים, המשכו, אולי, בסנקציות נגד ישראל וסופו מי ישורנו. אשר לגורמים שבימין - ואולי גם גנץ - הסבורים שיש גם מישהו שנותן לישראל לעשות את הצעד המטופש והמזיק הזה של סיפוח, הנה גם כאן מסתבר שאפילו אותו טראמפ, שהימין קידש אותו כמשיח-של-ממש, איננו מוכן לתת לישראל לשעוט אל-עבר המצב הבלתי-סביר של סיפוח. אז מסתבר, אם כך, שכנראה לא נותנים לנו בעצם ולא-כלום.
ומעבר לכך, אם לרגע חשב הימין כי אין מה שיעצור אותו, בא בג"ץ וביטל את חוק ההסדרה הבלתי-חוקתי ולמרות שבהחלטה הזאת סיפק בג"ץ הגנה למדינת ישראל אל-מול בית-הדין הפלילי הבינלאומי. והימין, כמו שור מועד, יצא מיד נגד בג"ץ במקום לומר לו תודה שכן בלעדי פסיקה זאת לא היה דבר שיעצור את בית הדין הפלילי הבינלאומי מלומר את מה שחושב כמעט כל העולם על התנהגותה של ישראל בשטחים.
יש לשער כי הימין ומנהיגיו לא יעצרו למחשבה נוספת וימשיכו לנהום כי רק הסיפוח יציל את ישראל. אולי גנץ יתעשת ויבין סוף-סוף עם מי יש לו עסק.
