אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יושב-ראש תנועת ש"ס, השר הרב אריה דרעי, בשבת האחרונה קראנו בפרשת "זאת חוקת התורה", שם מובא העניין המפורסם על נחש הנחושת. לאחר שהנחשים השרפים היכו, הרגו בעם ישראל, אמר הקדוש ברוך-הוא למשה: "עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי". ואומרים רבותינו זיכרונם-לברכה: וכי נחש ממית או נחש מחייה? אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמיים היו מתרפאים, ואם לא, היו נימוקים. אומרים בעלי המוסר: היסוד הזה הוא אבן הדרך המרכזית לכל אדם בכל צעד וצעד בחייו. כאשר מסתכלים כלפי מעלה לאבינו שבשמיים ומשעבדים את לבנו אליו באופן טוטאלי זהו הסוד להצלחה.
שעות ספורות לפי שהושבעתי במליאת הכנסת זכיתי להיכנס לנשיא מועצת חכמי התורה ולקבל את ברכת הדרך מגדול הדור, מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן שליט"א, שבהזדמנות זו אני מבקש להודות לו על האמון שנתן בי להיות שלוחו כאן, בכנסת ישראל, ושליחם של מרנן ורבנן גדולי ישראל, חברי מועצת גדולי התורה, ושליח ציבור של מאות-אלפי עמך בית ישראל. נכנסתי לקבל את עצתו וברכתו. ביקשתי ממנו: רבינו, תנחה אותי בעצה טובה, כיצד ננהג להצליח בשליחות הציבורית למען כלל ישראל. ואז הוא נשא אלי את עיניו הטהורות ואמר לי בהאי לישנא: בכל מה שתעשה תכוון לשם שמיים. אם תכוון למען שמו יתברך אתה תצליח. לא הנחש ממית ולא הנחש מחייב, ההסתכלות כלפי מעלה, הכוונה לשם שמיים, בכל פעולה ופעולה, היא הנותנת חיות, היא הסגולה להצלחה בעבודה הציבורית ובכל דבר.
אני עומד כאן היום נרגש ושמח, נרגש להתחיל פרק חדש בשליחותי הציבורית ושמח על ההזדמנות לפתוח אותו דווקא בתקופה מורכבת זו. אחרי תקופה קשה שהעם בישראל נסחף למערבולת של שנאות, מחלוקות והסתה שמתמשכת גם בימים אלו. עכשיו עיני העם נשואות אלינו, אדוני היושב-ראש. אני קורא לכל אחד ואחת כאן בבית הזה ובכלל בחברה הישראלית, אנחנו חייבים לשים בצד את הדעות הקדומות, לנקות מעלינו את פיח ההסתה ולהכיר את הפסיפס שמרכיב את כלל החברה הישראלית.
אני רואה את זה כמתנדב פעיל בארגוני ההצלה והחירום במקביל לשירות מילואים כקצין בקצין העיר תל אביב. אני רואה עשרות מתנדבים ערוכים להקפצה בכל שעות היממה. הם ייצאו מהמיטה באמצע הלילה בכדי להגיע לזירת תאונה, הם יעזבו שולחן שבת עם הילדים כדי לרוץ ולהגיש עזרה וימסרו נפש להצלת חיים של יהודים ושאינם יהודים, דתיים ושאינם דתיים, ימנים ושמאלנים. אם תרצו, ארגוני ההצלה כמראה של החברה שלנו. כשמדברים על עולם התורה, למעלה משישה מיליון יהודים חיים במדינת ישראל, מתוכם רק 140,000 לומדי תורה. 2% בלבד. 2% בלבד. על זה בניתם קמפיינים על גבי קמפיינים? על זה?
במשך 14 שנה זכיתי לשרת את הציבור בתפקידים שונים. התחלתי את דרכי הציבורית כממלא-מקום ראש העיר פתח תקוה, שימשתי בתפקידים רבים, כמעט בכל המינהלים ובחברות העירוניות, משיפור פני העיר, עובר דרך הביטחון, טיפול בשכונות המוחלשות וכמובן עיצובה התכנוני של העיר, ומעל הכל שמירה על צביונה הייחודי התורני של העיר.
בכל תפקידיי הרבים השתדלתי לתת מענה אישי ופרטני לכל אזרח בכל נושא, קטן וגדול כאחד, למען אותם אזרחים לכאורה חלשים, אולי אלו שאין להם פה ואולי לא מספיק מקושרים אבל יש להם לב, לב גדול ואוהב, יש להם נשמה גדולה ואישיות נפלאה. השתדלתי להסתכל לאזרח בגובה העיניים, להבין את המועקה שלו, להרגיש את המצוקה שלו, להיכנס לנעליו, לנסות לפתור את הסוגיה שמטרידה אותו לו הייתי אני במקומו, ובעיקר, להסתכל למעלה ולהפנים שאני בסך-הכל שליח של הציבור ותפקידי לעשות למענם ולהביא את הפתרון עבורם בכדי להצדיק את הזכות שהקדוש ברוך-הוא נתן לי לסייע לילדים שלו.
אשתף אתכם במשהו אישי. כאשר מוניתי לממלא-מקום ראש העיר בפתח תקוה מרן רבינו עובדיה יוסף, זכותו תגן עלינו, קרא לי. הוא קיבל אותי בחום ובאהבה, בדרכו הייחודית, עם סטירות החיבה הידועות שלו, להן זכיתי פעמים רבות. הוא הזכיר את המשנה באבות על רבן גמליאל, שאמר לתלמידיו: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם.
(אחרי כן רי)
אמר לי מרן: "אל תחשוב שאתה יכול לשכוח את מי ששלח אותך. אתה צריך תמיד לזכור שאתה עבד של הציבור, להיות קשוב לכל אחד, לטפל בבעיה של כל אדם. לא שררה קיבלת היום, אלא עבדות - עבדות שהיא שליחות.
המילים הללו של מרן נצרבו בליבי ומלוות אותי לאורך כל דרכי בפעילותי הציבורית. דלתי תמיד הייתה פתוחה לכל אזרח, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הקטנות של הלילה. טיפלנו בכל בעיה שהגיעה מכל אדם, ללא הבדלי דת או גזע וללא קשר לפתק ההצבעה אותו הם שלשלו בקלפי.
עמדנו לצד המסורתיים, הדתיים ושאינם דתיים, החרדים - החרדים הלומדים והחרדים העובדים - הספרדים והאשכנזים, בני התורה ואנשי המקצוע, חיילים ומתנדבים. כולם, כולל כולם.
אבי, שיחיה, עלה לארץ בגיל 14 כילד יתום. גדלנו כילדים בעיר רמלה, העיר בה כיהן מור זקני הקדוש, סידנא בבא חאקי, רבי יצחק אבוחצירא, אחיו הצעיר של הבבא סאלי, זכר צדיק וקדוש לברכה, כרבה הראשי של העיר. סבא היה סמל של שלום ואחדות, גם בהיותו חבר מועצת הרבנות הראשית ורבם של יהדות צפון אפריקה בישראל. בשנת 1959 הוא היה האדריכל בהרגעת הרוחות במאורעות וואדי סאליב בחיפה, ובהשכנת שלום בין המורדים ומבצעי הפוגרומים בהפגנות האדירות שהתקיימו ברחבי העיר ואשר איימו לפורר את ניצני האחדות המזעריים ששכנו בין האזרחים ובין ראשיה, סכנה עצומה של התפוצצות חברתית, שמדינה צעירה אינה ערוכה להתמודד אתה. רוב המשפחות הללו היו הן משפחות ברוכות ילדים, בני עדות המזרח ויוצאי צפון אפריקה, בו בזמן שאת העולים מאירופה שיכנו באזורים היוקרתיים ביותר, בדירות חדשות ובעבודה מסודרת לאיש ולאישה. ממשלת ישראל וכוחות המשטרה כמעט הרימו ידיים.
שמעה של פרשה זו הגיעה לאוזניו של סבי ומייד, ללא היסוס, לקח את מקלו ותרמילו ושם פעמיו לכיוון שכונת וואדי סאליב. ההפגנות והאלימות היו בעיצומן. פתאום נראתה באופק קומתו התמירה של סבא, הס הושלך בין המפגינים הניצים. הם פילסו לו את הדרך והוא התייצב במרכז הזירה ונשא דברים חוצבי להבות אש. בחכמה ובזהירות הצליח להרגיע את הרוחות והבטיח להוות גשר בינם לבין גורמי השלטון, וכך היה. הוא לא נח ולא שקט עד שהביא להרגעת הרוחות במדינה. אתה, סבא, הבבא חאקי, אתה הוא המצפן עבורי למאבק עיקש בצמצום פערים ובמתן הזדמנות שווה לכל ילד וילדה בכל יישוב, מרכז ופריפריה כאחד. זה החזון שלי. זו השאיפה שלי.
ואם יש תנועה בישראל שחרתה על דגלה את צמצום הפערים מול כל רבדי האוכלוסיות השונות - את העזרה לאחר, את הדאגה לחלש, את יצירת ההזדמנות השווה - זו תנועת ש"ס, התנועה החברתית הגדולה בישראל, שנמצאת שם בשביל כולם, כולל כולם, כל הזמן. ויש אדם אחד שעל שמו חקוקה לדורות המהפכה ההיסטורית והבלתי מנוצחת, המהפכה שהרימה את קרנם של יהדות המזרח, המהפכה שסללה את הדרך לרבבות רבבות אחינו הספרדים, המהפכה שהחזירה את העטרה ליושנה - כן, היא החזירה, ולא סתם החזירה, במלוא עוזה ובמלוא הדרה - תראו איפה היינו, ואיפה אנחנו נמצאים היום. לאדם הזה קוראים הרב אריה דרעי, יושב-ראש תנועת ש"ס, ולא לחינם הוצמד לו התואר "המבוגר האחראי". הוא שחולל את אותה מהפכה, הוא שזכה להקים עולה של תורה בארץ ישראל.
אני רוצה להודות לך על ההזדמנות שנתת לי לשרת את הציבור מהמקום הזה. אתה הוא סמל ומופת עבורנו, ועבורי באופן אישי מאז ימי בחרותי. סמל של מהפכה, סמל של אחריות לאומית, סמל של עשייה וסמל של הצלחה. וכשנכנסתי לכנסת, אמרת לי: ברוך הבא למועדון הכי יוקרתי בכנסת - סיעת ש"ס. אכן, חבריי לסיעה מיומנים, מקצוענים ומסורים, שעובדים באחדות של ממש. אני מודה לכם על קבלת הפנים החמה.
לסיום דבריי, אני מבקש להודות למי שצועדת איתי עקב בצד אגודל, אשתי נוות ביתי שתחיה, והיא למעשה זו שנותנת לי את הכוח ואת הגיבוי לשליחות ולעשייה הציבורית, ולמעשה וויתרה על הנוחות האישית והפרטית שלה ואפשרה לי להתמסר יום ולילה למען הציבור. מגיעה לה תודה מיוחדת, לה ולילדים המסורים שלנו, על מי שאתם ומה שאתם, על הזמן שנתתם ועל הזמן שחסרתם.
ובהזדמנות זאת אני רוצה להודות לאחיי ולכל משפחתי על התמיכה והעידוד לכל אורך הדרך, ובעיקר על העצה והתבונה בכל צומת ובכל שאלה, בכל עת ובכל שעה.
ואחרונים חביבים - אבי מורי רבי ניסים שליט"א ובתם של קדושים, אימי מורתי הרבנית חפציבה שתחיה, המסורים והאהובים, שלא מפסיקים לרגע להתפלל להצלחת בנם. אני נמצא כאן מכוחכם ובזכותכם. תודה רבה לכם.
