נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, החליט שעילת הסגירה של תיק החקירה נגד מנדלבליט, צריכה להיות העדר אשמה. על חוסר סמכותו להחליט כך עמדתי ברשימה קודמת. בקליפת אגוז לפי ס' 16 לחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, אין סמכות לנציב להתערב בשיקול דעת מקצועי של התביעה. ברשימה זאת אדון בהחלטה לגופה משום שהיא כל כך מקוממת ומעוותת שאי אפשר לעבור עליה בשתיקה.
פלוני, ששמו הוסתר בהחלטה, פנה לנציב והלין על כך שתיק החקירה נגד מנדלבליט נסגר שלא כדין. בין היתר טען שמנדלבליט הוקלט כשהוא משבש מהלכי משפט. וכך צוין בהחלטה - "ביום 8.5.20 פרסמה אילה חסון כתבה נוספת, במסגרתה נטען, כי קיימת הקלטה, בה נשמע ד"ר מנדלבליט אומר לרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, את הדברים הבאים: "אני אסגור לך את העניין... אני אדאג שהסגנית שלי תסגור את זה... אני אדאג ששוקי למברגר יהיה שם ויטה את הכף לטובתנו", והרמטכ"ל משיב לו: "גם המפכ"ל איתנו והוא דואג לנו". על-פי פרסום נוסף של העיתונאי בועז גולן, מהקלטת השיחות בין ד"ר מנדלבליט לרמטכ"ל דאז, עולה, כי ד"ר מנדלבליט אמר: "זה שאני שם מישהי מאצלי... מישהו שישמור עלינו".
הפרקליטות טענה שמדובר בהאזנת סתר ולכן החומר לא הובא כלל בחשבון לעניין השיקולים לסגירת התיק. גם לגוף הענין לא היה בתוכן הדברים כדי להשפיע על שיקולי ההעמדה לדין. רוזן קיבל את עמדתה, וקבע בסופו של דבר שעילת הסגירה צריכה להיות העדר אשמה. במאמר מוסגר יצוין שגם הפרקליטות סברה שתיקו של מנדלבליט צריך להיסגר בהעדר אשמה ורק בגלל חשש מניגוד עניינים לא רשמה זאת במחשב המשטרתי.
רוזן שגה קשות. מנדלבליט נחקר באזהרה בשורה של עניינים. חלק מהם היו הדברים שהוקלטו בהאזנת סתר. הדברים לגופם הם חמורים מאוד והמתלונן עמד על כך. וכך מציין הנציב - "לטענתכם, הדברים חמורים ומצביעים על רשת שיתוף פעולה של בכירי מערכת האכיפה, וכן על כך שד"ר מנדלבליט קשר עצמו לרמטכ"ל וראה עצמו כשותפו, ואף פעל לכאורה לשתול "חפרפרת" בחקירת פרשת הרפז ולהביא לשיבוש חקירה (ס' 5(ו) להחלטה)".
דברים שהוקלטו בהאזנת סתר הם פסולים כראיה בבית משפט, כאמור בחוק האזנת סתר, סעיף 13. עם זאת, אין בהם כדי לטהר את הנחקר מכל חשד ולהביא לסגירת התיק בהעדר אשמה. וכך נאמר בהנחיית פרקליט המדינה - "לצורך החלטה בדבר עילת הסגירה ניתן ליתן משקל גם לראיות בלתי קבילות המצויות בתיק (כגון עדות קרובים הפסולה להגשה כראיה לפי סעיף 3 ו-4 לפקודת הראיות), ולמידת השתלבותן של ראיות אלה עם הראיות הקבילות הקיימות בתיק, ובלבד שמדובר בראיות איכותיות ומהימנות די הצורך (ס' 16 (ד) להנחיית פרקליט המדינה 1.3- סגירת תיקים בעילת "חוסר ראיות" ובעילת "העדר אשמה". ההדגשה במקור)".
הפרקליטות פעלה שלא כדין כשהתעלמה מהקלטת, לעניין עילת הסגירה. הקלטת הייתה חייבת להלקח בחשבון. היא לא מטהרת את מנדלבליט. גם אם לא היה מקום להמשך החקירה (ואני חושב שהיה גם היה מקום), היה צריך לסגור את התיק בעילה של חוסר ראיות. רוזן נימק בין היתר את החלטתו בכך שבג"ץ מצא שלא דבק פגם בהתנהלותו של מנדלבליט. גם הדברים הללו חסרי שחר. בג"ץ לא דן כלל בהקלטה. הדיון של בג"ץ בפרשת הרפז התמקד בעניינים אחרים בהם נחקר מנדלבליט (בגצ 43/16).
לדעתי הפרקליטות לא צריכה לבצע את ההחלטה של רוזן. ראשית הוא חרג מסמכותו. שנית, החוק לא מחייב את התביעה לקבל את המלצות הנציב (ס' 19 לחוק הנציבות הנ"ל). מנדלבליט צריך להיות עם רישום פלילי.
