X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
אז מה עושים? בידי מי מפקידים את חזית הדיפלומטיה הציבורית, החזית החשובה ביותר עבורנו בעולם, בה אנחנו חשופים לחלוטין? מי יהווה משענתנו אם לא ניתן לסמוך על הממשלה או על גופים חיצוניים?
▪  ▪  ▪
בנט. עשה מעשה [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

כשהגוף הממונה נכשל בעשיה, מה עושים? ראשית, מתלוננים. אך כשמגיעים מים עד נפש, או כשקצה נפשנו במצב כפי שהוא, אנחנו מבינים שחייבים לצאת לפעולה בעצמנו, כי ישועה לא תגיע מישיבה בחיבוק ידים ותפילה שהמשיח יחיש צעדיו ויתגלה עכשיו ממש.
כך לדוגמה קיים קונצזוס שמדינת ישראל נכשלת בהסברה. מימין ומשמאל, כולם מסכימים. הבעיה כמובן שקשה "להסביר" כאשר לנו עצמנו לא ברורים הדברים. לדוגמה, מה מאחד אותנו? מי הוא יהודי? מה אנחנו רוצים? מדינת כל אזרחיה או מדינת לאום יהודי? קח שני יהודים ומצא עצמך עם שלוש, ארבע או יותר דעות נוגדות, סותרות, מסרבות לשבת להן ביחד.
בכל זאת, ממשלות ישראל נכשלות בהסברה. השנה נחגוג בר מצווה לסבב השלטון הנוכחי של בנימין נתניהו כראש ממשלה, רגע לפני שהוא מזנק למשכן הנשיאות. מוסכם על כולם שנתניהו הוא הדובר הלאומי שלנו. אוהבים אותו או לא, כולם מכירים ביכולותיו. אז איך זה שמצבנו הדרדר עד כדי כך, דוקא בזמן הנהגתו/שלטונו? תנועת החרם, אירן, האנטישמיות הפורצת, יחסי ישראל ויהדות התפוצות, הסיפוח, רמת הגולן, ירושלים, נראה שאין נקודה בה אנו יכולים לטעון שהעולם מבין אותנו, רואה את הצד שלנו של המטבע או מוכן בכלל להקשיב למה שיש לנו לומר.
אז מה עושים? הגופים הממונים עושים עבודתם נאמנה בין תשע לחמש (או שמונה עד ארבע, חמישה ימים בשבוע, לא כולל חופשות, חגים, ימי מחלה, חופשות לידה וכיו"ב). אך מעבר לכך, הם אינם אחראים. יצליחו או יכשלו, יעשו מעל ומעבר או לא כלום, הם את משכורותיהם יקבלו ללא חשש, סיכון או אפשרות שהדבר לא יקרה. הם יספרו לעצמם, לסובבים אותם ולכל מי שיאות לשמוע, עד כמה חשובה העבודה (אכן כך הוא, אך עשייתם לא בהכרח עולה בקנה אחד עם הציפיות). אין להם שום אחריות בסיסית, כי העולם, כך נראה, סובב סביבם. הגדילו מכולם לעשות עובדי משרד החוץ, שמספר פעמים שבתו, דבר המותר להם לפי חוק אך לא לפי ההגיון או המוסר, דווקא בשעות קשות ביותר למדינת ישראל. כאמור, גם אם גורל המדינה על המאזנים, המשכורות שלהם (בשל "הסיכונים" האדירים שהם לוקחים על עצמם) חשובות יותר ומצדיקות לשבור את הכלים.
אוהב משרד החוץ, גוף שגדל מאז קום המדינה ונהיה מפלצת ענקית בארץ ובחו"ל, לטעון שהוא, ורק הוא, מוסמך ויכול לפעול בתחום ההסברה. אלא שכאן נשאלת השאלה, מרוב היכולות האפשריות, מדוע לא יוצא דבר אל הפועל? מדוע מצבנו כה גרוע בעוד יושבים להם כל כך הרבה דיפלומטים ישראלים בכל פינה נידחת (ומרכזית) ברחבי העולם? עשרות ומאות מהם, ותוצאה אין (תוצאות שליליות בשפע, אך שינוי מתבקש אינו בנמצא). דמעות התנין לא יעזרו להם, גם לא הטיעונים דוגמת: האויב מתוחכם, מתוקצב, נהנה מפופולריות רבה. בעוד הם חוגגים להם, שוכחים את מי הם משרתים ואת מה הם מייצגים וחושבים שהעולם הוא הר האולימפוס שלהם והם בני אלים בעוד אנו פשוטי העם שנמצאים כאן לשרתם, עומד השטן וצוחק: אלו שומרייך, מדינת העם היהודי? אני אפילו לא צריך להתאמץ!
בינתיים התחלקה האחריות (קרי השליטה בתקציבים) בין משרד החוץ למשרד לעניינים אסטרטגיים, ועד מהרה המריבות הפכו למתוקשרות ביותר: אנחנו המתאימים ביותר לעבודה, אנחנו הוותיקים ביותר, אנחנו המוכשרים ביותר, אנחנו יודעים בדיוק מה צריך להעשות, בידינו התשתית המתאימה, רק אסור ליבש אותה מאמצעים. המסקנה המתבקשת הייתה תמיד אחת: התקציב צריך להיות בידינו, והשליטה בו חייבת להיות מוחלטת באחריותנו. הישר בעינינו נעשה (כי אנחנו תמיד צודקים, תמיד מנצחים, ולו רק בדמיון העשיר שלנו).
דוגמאות העבר
בא במקום משרד החוץ גוף בשם פרויקט ישראל (או ראשי התבות באנגלית, טיפ), ולא סתם "פרויקט" כי אם ה-פרויקט של ישראל (כמו הפרויקט של עידן רייכל), בהא הידיעה. עובדי הארגון גם טרחו והדגישו בריש גלי עד כמה הם הם "משרד החוץ של מדינת ישראל" בתחלס, קרי בפועל, בשטח, בעשיה. כך הם הפגינו עליונות בוטה בפני התקשורת הזרה, וכך גם במסעות איסוף כספים, ביניהם בבורלי הילס. סופם הגיע אחרי כעשור, עת התורמים הפסיקו לתרום בשל חילוקי דעות שעיקרן מה פרוש תמיכה בישראל.
היה מבצע בעזה, תקופה קשה, לא נעימה. בארץ היה ילד של מילארדר (היו כמה כאלו, ביניהם שהוריהם שלחו אותם לצה"ל בכדי להתגבר על שיעמום, מרד נעורים ושימוש יתר בסמים) ובין לבין (ה"מטפלים" בארץ היו לא אחר מאשר הרמטכ"ל באותה תקופה), נוצר קשר נהדר של דור ההמשך יחד עם אנשים בכל המקומות הנכונים (צה"ל, הבינתחומי בהרצליה, ארגון פרו-ישראלי בחו"ל שהאב הוא אחד מתורמיו, וכו׳) וכך בא אל העולם "חמ"ל בבינתחומי" של חברה צעירים שהקדישו ימים ולילות למלחמה ברשתות החברתיות. היה זה דבר נהדר, שכן נסיון דומה של "הממסד" (קרי משרד ההסברה והתפוצות באחד מגלגוליו הראשונים) נכשל כשלון נחרץ. הסמנכ"ל שניסה לעשות זאת הודה שהוא מבוגר מדי. "חבריו" לעבודה ניסו להכשילו בכל פינה וטירפדו את מאמציו, ובסוף אף נתפר לו תיק שגרם לפרישתו המוקדמת מחיים בשרות המדינה, לאחר כמה עשורים של עבודה אמיתית ופורה. בחמ"ל בבינתחומי חברו להם הזמן, המקום והאמצעים יחדיו ויצרו טעות מוצלחת עד מאד, הרחק מהממשלה, אך כמה הזדמנויות כאלו קרו משך העשורים מאז קום המדינה?
קבוצה אחרת של חברה צעירים התקבצה, כשחבר מביא חבר, ונפגשה מספר פעמים, אך לא הייתה קפיצת המדרגה מרצון טוב ליישום בשטח. בניגוד להם, קבוצה אחרת תפסה תאוצה. כאן חברו להם אנשים שאכפת להם מארץ ישראל שלנו, חלקם מהצד הימני של המפה וחלקם מהאמצע או מהשמאל, וביחד הם נלחמים מול תופעות משונות ומוזרות להפליא, כמו אנרכיסטים מארופה המגיעים להתסיס את האוכלוסייה המקומית לצאת להפגנות שבועיות, פרופסורים המוציאים דיבת הארץ רעה ברחבי העולם, פרופסורים המתנכלים לסטודנטים המשרתים במילואים, אוניברסיטאות האוסרות על דגל ישראל להתנופף בקורבן, אך מאפשרות הפגנות עם דגל והמנון "פלשתין", בני מיעוטים ששרתו בצה"ל ומופלים לרעה מול אחיהם המסרבים לשרת, ישראלים ששרתו בצה"ל ועכשיו "שוברים שתיקה" ומשקרים במצח נחושה כל זמן שמממנים אותם לנסוע לשוויץ ולמקומות אחרים, ועוד רשימה תופעות שרק בארץ חלם ייתכן שיראו אור עולם.
בארגון "אם תרצו" ניתן למצוא את ארץ ישראל היפה ואת אהבת הארץ הכנה. חברה צעירים מכל קצוות הקשת הרעיונית. גם להם היה חיבור מוצלח מאד, עם ארגון אחר שדאג להזרמת כספים אדירה מחו"ל. ארגון אחד דאג למקור האנרגיה, בעוד הארגון השני פעל ללא לאות, והשתמש בכל המשאבים לעשיה ברוכה. הארגון אף פעם לא טען שהוא "משרד החוץ של מדינת ישראל", אך אם למישהו הייתה ולו לשניה בעיה רעיונית, בא "אם תרצו" ועזר לו לפתור אותה - חינם אין כסף - באמצעות שימוש בשכל הישר, באנשים טובים ובדחף עז לעשות ולפעול.
הבעיה/המצב הנתון
למדים אנחנו שגופי חוץ קיימים ואולי כדאי להוציא את האחריות של "הסברה" ישראלית ברחבי העולם מיד משרדים ממשלתיים לידים פרטיות. מחד-גיסא, אומרים לנו הגופים שהם יכולים לעשות דברים שלממשלה אסור. כשל ראשון: כשהממשלה סוברת ש"תעמולה" היא דבר רע ואסור, היא הפסידה מלכתחילה. "תעמולה" אצלנו היא האמת, כל האמת ורק האמת, אך בצורה מושכלת, מלשון "הבה נתחכמה" ו"הראש היהודי ממציא לנו פטנטים". מזמן כבר איבדנו את התעוזה, התנופה, החוצפה והיכולת, פשוט - נרדמנו בשמירה. מאידך-גיסא, אומרים לנו גופים ממשלתיים שהם, ורק הם, המוכשרים ובעלי היכולת לעשות את הנדרש, אך ההיסטוריה של למעלה משבעה עשורים מלמדת אותנו שלא כך.
הם מעוניינים רק בביסוס הקיים, בעשיה מינימלית ככל האפשר ובשליטה בתקציבים גדולים ככל הניתן. מהם לא תגיע הישועה. רק חסר שהם יבחרו גופי חוץ, שכן הבחירה (פעם נוספת, לפי נסיון העבר) היא של מקורבים בדם או בכסף, כך שמי שמקורב לצלחת נהנה מהשמנת המתוקה, וזו כה ערבה לחיך. יעשו משהו, טוב, יעשו כלום ויגרם נזק, גם טוב, הם חסינים ואנחנו (קרי מדינת ישראל) משלמים את המחיר.
אז מה עושים? בידי מי מפקידים את חזית הדיפלומטיה הציבורית, החזית החשובה ביותר עבורנו בעולם, בה אנחנו חשופים לחלוטין? מי יהווה משענתנו אם לא ניתן לסמוך על הממשלה או על גופים חיצוניים?
הפתרון - צה"ל
התשובה פשוטה ביותר - חזית מגיעה מלקסיקון "מלחמה", והגוף האמון על ביטחון ושלום המדינה הוא צבא ההגנה לישראל. פעם בעבר לא היה פיקוד עורף, עד שהגיעו טילי הסקאד של סאדאם חוסיין עד צפון תל אביב, ובארץ הוקם פיקןד חדש. לאחר טילים אלו נפגענו פעם אחר פעם בחזית ההסברה, לדוגמה מהלך ואחרי משט הטרור הטורקי (מוי מרמרה) או בימים אלו ממש בבית הדין הבינלאומי לפשעים בהאג. תוך כדי הריב בין המשרדים הממשלתיים השונים (ואיני מתייחס לממשלה הנוכחית, בה ריבוי משרדים ותיקים כפי שלא היה אי-פעם בעבר), שלום המדינה מופקר.
הגיע הזמן לצה"ל לקחת פיקוד. היה שר ביטחון מעולה, שהוחלף בשר ביטחון שהוא גם ראש ממשלה חליפי ועכשיו נמצא בהסגר, וגם כך אין לו זמן. ביטחון המדינה מופקד בידים ראויות, וישכיל הרמטכ"ל הנוכחי לעשות מעשה, מבפנים. על הרמטכ"ל ללמוד את השטח, למפות אותו, לראות מי פועל נגדנו, היכן וכיצד, מי טוען לפעול בצדנו, ועד כמה יעילה עבודתם, לעשות חושבים איך ניתן לתת מענה, היכן וכיצד, להשתמש בכל התחבולות והאמצעים האפשריים ופשוט לפעול. כל זאת היא עבודת מטה של אחד מאגפי המטכ"ל, דבר שניתן ליישם מיידית. אסור להתמהמה, אין צורך לבקש רשות וכשיגיע הצורך יהיה מאוחר מדי. חייבים להיות מוכנים מבעוד מועד. כי שעת הצורך בו תבוא, זאת אנו יודעים בודאות. לעשיה בתחום זה אין נדרשים אמצעים כבירים, דוגמאת עלות של מטוס חמקן "אדיר" אחד. כאן צריך כוח אדם חדור אמונה, רצון ויכולות (לדוגמה, ידיעת שפות), ראש יהודי וחוצפה ישראלית, וכל זאת יש בנמצא בשפע.
כל שצריך הוא במקום רשת הרדיו "גלי צה"ל" שאינה תורמת ולו בקצת לביטחון המדינה להקים אוגדת "לוחמה על תודעת הציבור בעולם" או כפי שגבלס קרא לכך "תעמולה." לכל יפי הנפש המזדעזעים ברגע זה מהשימוש בשר התעמולה הנאצי, הדור שלי - בני ניצולי השואה - הבטיח שהשואה לא תחזור על עצמה. אך נראה שאנו - הישראלים והיהודים - עושים הכל בכדי לוודא שזה בדיוק מה שיקרה, ולנגד עינינו ממש "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" מלשון משלך, מרחמך, לא זרים הם.
המלחמה היא מלחמה קיומית, וחזית ההסברה היא חזית בדיוק כמו חזית העורף, החלל, האויר, הים או היבשה. ידו הארוכה של צה"ל מגיעה למעמקי ההרים בהן מפותחת תוכנית הגרעין של אירן, כך גם חייבים אנחנו להגיע לכל פינה ופינה בעולם, שכן "דיפלומטיה ציבורית" היא ממשית ומוחשית, בדיוק כמו טילים, צוללות, מנהרות או מטוסים.
הזמן לעשות הוא עכשיו
לפני קרוב לשלושים שנים נעשתה עבודת מטה בנושא "האיום הגרעיני על מדינת ישראל." ברק היה אז הרמטכ"ל, וכדרכו כל מה שקרה בצה"ל היה גם בתקשורת, וישראל כמו גם העולם התבשרו על העבודה בחדשות בחצי היום. אם היינו מחכים לעשור הקודם או לעשור הנוכחי, היינו במצב מאוד גרוע. בינתיים היו פעילויות רבות ומגוונות, ביניהן מדענים שחייהם הגיעו לקיצם, אתרים שהופגזו בצורה מאוד חצופה ונועזת, וירוס סטקס-נט, פיצוצים בלתי מוסברים באירן, הבאת חומר ארכיאוני סודי ביותר מטהרן וחשיפתו לעולם בירושלים בירת ישראל, פעילות באו"ם (נתניהו והפלקטים), כמו גם בקונגרס ארה"ב והעיצומים וכו׳, כולל הרבה פעילויות שיפה להן השתיקה. מסתבר שכשרוצים, עושים, כי אם לא נעשה, נגיע לידי כליון. אין זה שיר הלל לאהוד ברק - כלל וכלל לא. יש מערכת ביטחון למדינת ישראל, וזו לא נמה ולא ישנה ולו לרגע, עומדת על משמרתה ופועלת ללא לאות.
צריך ללמוד דבר או שניים מנפתלי בנט, שהקים את קבינט הקורונה האזרחי, החלופי, כי הקבינט הסמוך לראש הממשלה התעייף, התפזר, נעלם, ומישהו צריך לפעול. קם מנהיג ועשה מעשה, והרבה נוהים אחריו, ועוד רבים אחרים מחכים למוצא פיו ולמעשה ידיו, לדוגמה שהם יכולים ליישם בעצמם. זקוקים אנו למנהיג דומה שינהיגנו בחזית הדיפלומטיה הציבורית, חזית פרוצה לחלוטין, בדומה לרמת הגולן בפרוץ מלחמת יום כיפור. טוב שהיה אז טנק או שניים ובחורים אמיצים מאין כמוהם שפעלו ועמדו איתן, כי אחרת הכוחות הסוריים היו יורדים מהרמה, ומי יודע מה היה נשאר מארץ ישראל.
יוזמת נפתלי בנט צריכה לשמש דוגמה לעשיה בפועל. מי יתן שיקומו אחרים ויפעלו בצורה דומה בחזיתות אחרות מהמלחמה בנגיף הקורונה של המגיפה הנוכחית.

תאריך:  09/07/2020   |   עודכן:  09/07/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
לומדים דבר
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
זו לא מדינה
ערב  |  10/07/20 13:50
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת
צילמתם את עצמכם בלי בגדים ועכשיו אתם מתלבטים אם לשלוח לבן או בת הזוג שביקשו? חכו דקה, קראו וחשבו אם כדאי
שרה זמירה איזקס
ציפי לידר
העניים החדשים בעידן הקורונה וסוגיית התקינות הפוליטית    שאלו את צחי הנגבי    ולקינוח פסוקו - ה'כסף הקטן' של מירי רגב ושאר מטעמים
עמוס גלבוע
טיעונים אלו יוצרים מצג שווא כאילו ישראל עומדת לספח את כל יהודה ושומרון    אלו טיעונים שהם יותר בגדר שואות ודאיות, מאשר טיעונים מנומקים וסבירים
דן מרגלית
ביבי נכשל עד כה    מינה את רוני אלשיך למפכ"ל וקיווה שתיקיו ייסגרו ולא צלח; אחר כך ניסה להשיג תוצאה זו במינוי מנדלבליט ליועץ המשפטי ושוב נכשל; וביקש חסינות משולשת ונכשל; אז עתה הסגר הכללי הוא המוצא האחרון, והוא לא יוותר עליו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il