נציב תלונות על שופטים, השופט (בדימ')
אורי שהם, הפך בשנים האחרונות לאחד הגורמים הדומיננטיים במערכת המשפטית. לא רק בשל מעמדו וסמכויותיו לברר תלונות נגד שופטים, כולל בעניינים רגישים ואישיים מאוד של שופטים בכירים, לרבות שופטים בבית המשפט העליון, אלא גם נוכח החלטות רבות שהוציא תחת ידיו, המעוררות שאלות.
הביקורת נגד הנציב שהם נובעת, לא במעט, בשל מנהגו לקבל "כזה ראה וקדש" את גירסאותיהם של שופטים לתלונות המוגשות נגדם. במקום להעמיק חקר, ממהר שהם לקבוע: "נחה דעתי", מאמץ את הסברי השופט ודוחה את התלונה. במקום לרדת לפרטי הפרטים, כמתחייב מתפקידו, "מורח" כבודו ודוחה טענות רציניות וכבדות משקל. רק במקרים בודדים ביותר מוציא הנציב תחת ידיו החלטות בעלות משמעות מחמירה כלפי שופט נגדו הוגשה תלונה. כך גם במקרה שלפנינו, הנוגע לחסוי - עיוור וחולה מאוד, המוגבל גם ביכולתו להגן על עצמו בבית המשפט. החלטותיו של הנציב שהם, שהגיעו ל-News1, מעלות שאלות קשות.
ייאמר כאן: סמכויות הנציב מוגבלות. על-פי החוק, הוא אינו מורשה לברר טיבן של החלטות שיפוטיות - גם אם לכאורה נראה שניתנו על-ידי שופט-נילון החלטות מוזרות, לשון המעטה. ערכאת ערעור היא-היא המוסמכת לדון בהחלטות שקיבל שופט. ברי, כי במקום לטמון ראשו בחול, מצופה מבעל תפקיד בכיר כמו נציב תלונות על שופטים, להעביר נושאים כגון אלה לגורמים מוסמכים. למשל, לוועדה לבחירת שופטים - שהיא-היא המוסמכת להרחיק/להדיח שופט המוציא תחת ידיו החלטות מוזרות.
התנהלות בעייתית מצד השופט ארז שני
נגד שופט בית המשפט לענייני משפחה (תל אביב),
ארז שני, הוגשו שתי תלונות מצד באי-כוחו ובני משפחתו של חסוי, שהוא עיוור וחולה שעבר אירוע מוחי. נטען בהן, בין היתר, כי השופט מתנהל באופן מקומם ובמשוא-פנים כלפי התובעת (רעיית החסוי, התובעת ממנו רכוש), מתעמר בחסוי, פוגע בבאי-כוחו ובבני משפחתו, ומטיל הוצאות כספיות מכבידות המאמללות עוד יותר את החסוי ומשפחתו, האחרונה שבהן: שליחתו למוסד למפגרים. להלן התייחסות הנציב אורי שהם לשתיים מן הטענות שהועלו בפניו:
הצעה לטובת הנאה?
מהחלטת הנציב: "...וככל שיש ממש בדברי באת-כוח החסוי בתגובתה לתלונה", כותב הנציב שהם, "כי בא-כוח האישה פנה לשופט בסוף כל דיון בהצעה להשתתף במפגש שהוא מארגן מטעם לשכת עורכי הדין, יש להעיר כי מחובתו של שופט להפריד בין מלאכת השיפוט לבין פעילויות נוספות שלו בשעות הפנאי, כגון מתן הרצאות, וכי כל פנייה בעניינים מסוג זה צריכות להיעשות בדרכים המקובלות, כגון באמצעות לשכת עורכי הדין או גורם רשמי אחר, ולא באולם בית המשפט, באמצעות בא-כוחו של אחד הצדדים המתדיינים באולם".
הנציב שהם "שיחק ראש קטן". הוא לא טרח להעמיק חקר בסוגיה ואף לא להציג לשופט שאלות בנושא זה, על-אף שהצעת בא-כוח האישה, ככל שהועלתה, עולה כדי הצעת טובת הנאה בעייתית. הנציב שהם אמור היה ליזום הרחבת הבדיקה, ואף לנסות לערב גורמים נוספים, כדי שיוכל להגיע למסקנה: האם אכן הוצעה לשופט טובת הנאה בלתי ראויה ו/או בלתי חוקית.
התבטאות פוגענית
כותב הנציב: "...אציין, כי מצאתי טעם לפגם בהתבטאות השופט בפסק הדין מיום 24.10.19, לפיה 'שני הורים לבחור עיוור ובעל כמה פגמי בריאות נוספים, חפצו למצוא לבנם כלה ומשזו לא נמצאה הם נסעו לתור אחר 'שיקסע' אשר תמלא את תפקיד הכלה ומצאוה בברזיל'. מדובר בהתבטאות פוגענית ובלתי רגישה, הן כלפי הורי החסוי והן כלפי האישה, אשר כפי שציין בא-כוחה, הייתה נשואה לחסוי במשך למעלה מ-30 שנה וילדה את בנותיו. עם זאת, מאחר שלא הוגשה תלונה על התבטאות זו, לא מצאתי מקום לקבוע כי התלונה בעניין זה מוצדקת".
הנה-כי-כן, הנציב שוב "משחק ראש קטן", משל הפרוצדורה, ולא המהות, היא חזות הכל. הנציב אומנם מתרשם כי מדובר בהתנהגות לא ראויה מצד השופט. אך במקום לנקוט צעדי ענישה - ולו בדרך של מתן הערה לחובת השופט, וקבלת התלונה, ועל-אף שהתלונה הוגשה במהותה בטענה להתעמרות בחסוי, בבאי-כוחו ובבני משפחתו, בוחר הנציב להתחמק, ממציא לעצמו טעם פרוצדורלי קלוש ביותר לפיו מילה זו לא נכללה תלונה, ונמנע מלקבוע שמדובר בתלונה מוצדקת.
כיצד מנסה השופט לפגוע במערער נגדו
ממידע שהובא ל-News1 עולה, כי השופט ארז שני הכביד עולו על נציגיו של החסוי. במקרה אחד חייב את אחותו של החסוי, ששימשה כאפוטרופוס על גופו ורכושו, בתשלום הוצאות בסכום של 12 אלף ש"ח. במקרה אחר חייב את המרכז הישראלי לאפוטרופוסות (שמונה על-ידי השופט במקום אחות-החסוי) בתשלום 5,000 ש"ח - בגין זאת שנמנע מלנמק בפני השופט ובפני המשיבות: מדוע החליט להגיש ערעור על החלטות השופט. חמור מכן, השופט הוציא תחת ידיו החלטה מוזרה עוד יותר, שבה חייב את היועץ המשפטי לממשלה לבצע בדיקה ולהשיב: מדוע הגיש המרכז הישראלי לאפוטרופוסות ערעור על החלטתו להטיל עליו הוצאות בגין זאת שלא הסכים לנמק מדוע הגיש ערעור על החלטת כבודו.
התנהלותו המוזרה של השופט ארז שני מחייבת התערבות הוועדה לבחירת שופטים. מתפקידה של זו לעקוב ובחון החלטות שיפוטיות, כמו גם אופן התנהלותם ועמידתם של שופטים בכללי האתיקה, ובמקרה הצורך לפעול להדחת שופט, ולהגן בדרך זו על הציבור.
