מוחותיהם של ילדים בכל העולם הולכים לאיבוד בגלל הקורונה: למעלה מ-90% מכלל התלמידים נשלחו לבתיהם. מאז השיא הזה בתחילת אפריל הצטמצם המספר בשליש, בשל פתיחת בתי ספר רבים באירופה ובמזרח אסיה, אבל ביתר חלקי העולם ההתקדמות איטית. הורים רבים מפוחדים, ובצדק; אבל היתרונות של פתיחת בתי הספר עולים על החסרונות, טוען אקונומיסט.
הקורונה מציבה סיכון נמוך לילדים: הסיכוי של בני 18 ומטה לחלות נמוך בשליש עד מחצית משל יתר הגילאים. הסכנה לבני עשר ומטה היא אלפית מאשר לבני 79-70. והם גם אינם מדביקים אחרים: צוותיהם של בתי ספר ומעונות יום בשבדיה, שלא נסגרו, לא חלו יותר מעובדים במקומות שכן נסגרו. בין 1,500 תלמידים ו-500 מורים שהלכו לבתי הספר בגרמניה בחודש מאי, רק ל-0.5% היו נוגדני קורונה – מחצית מהשיעור הלאומי. עם זהירות נאותה, הסיכון מינימלי.
המחיר של אובדן לימודים הוא עצום. ילדים מאבדים את הרגלי הלמידה. זום הוא תחליף עלוב לכיתה. תלמידים עניים, עם פחות גישה למחשב ולאינטרנט סלולרי, נשארים מאחור. הורים שאין להם חלופה לבית הספר מתקשים לחזור לעבודה. ילדים שאינם לומדים חשופים יותר להתעללות, תת-תזונה ופגיעות נפשיות. הנזק כבד עוד יותר במדינות עניות, בשל חוסר הגישה ללימודים מקוונים. ככל שבתי הספר סגורים יותר זמן, גובר במדינות כאלו הלחץ על ילדים לצאת לעבודה או להתחתן.
השכלה היא המסלול הטוב ביותר להיחלצות מעוני, ומניעתה תגזור על ילדים רבים חיים של עוני ותוחלת חיים קצרה יותר. הבנק העולמי מעריך, שחמישה חודשים של סגירת בתי ספר תמנע מאותם ילדים השתכרות של 10 טריליון דולר לאורך חייהם – 7% מהתוצר העולמי השנתי.
נזקים עצומים כאלו מחייבים את הממשלות לפתוח את בתי הספר ברגע בו ניתן יהיה לעשות זאת בבטחה, קובע אקונומיסט. זה לא צריך להיות עניין מפלגתי כמו בארה"ב, שם למרבה הצער יש המתנגדים לכך רק משום שהנשיא
דונלד טראמפ קורא לעשות זאת. בכמה מדינות ארגוני המורים הם מכשול – גם בשל דאגה מוצדקת לבריאות חבריהם, אבל גם משום שהאינטרסים שלהם אינם זהים לאלו של הילדים, במיוחד אם הם מקבלים משכורת גם אם אינם עובדים.
מדינות בהן התחדשו הלימודים – כמו צרפת, דנמרק, סין וניו-זילנד – מספקות עצות להפחתת הסיכון. הן מאפשרות למורים הפגיעים ביותר להישאר בבית. הן מקטינות את גודל הכיתות למרות שהמשמעות היא לימודים חלקיים. הן משנות את מערכת השעות כדי למנוע התקהלות בכניסות, במסדרונות ובחדרי האוכל. הן דורשות או ממליצות על מסיכות ומגבירות את האבחון בבתי הספר.
מדינות אירופה חיכו בממוצע חודש לאחר שהמגיפה הגיעה לשיאה, בטרם חידשו נוכחות חלקית בבתי הספר. רבות מהן הקלו מאז את הכללים, כדי לאפשר לרוב התלמידים לחזור בצורה כלשהי לבתי הספר. המקומות בהם המגיפה שבה והחמירה יצטרכו להשתלט על המגיפה בטרם יחדשו את הלימודים, וזה אומר שלא כל התלמידים יוכלו לחזור בתחילת שנת הלימודים הקרובה. אבל ימים בודדים בשבוע עם המורים עדיפים על לא-כלום.
במצב בחציו הדרומי של כדור-הארץ קשה עוד יותר. רק ברבע מבתי הספר במדינות המתפתחות יש מים זורמים וסבון, אבל זהו גם המקום בו רבים מן התלמידים מקבלים מזון וחיסונים. סגירתם מעלה את סכנות הרעב והחצבת, שהן חמורות מסכנת הקורונה. לכן, המדינות העניות חייבות לפעול בתקיפות: להתגבר על ארגוני המורים, לבצע קמפיין נרחב של חזרה ללימודים ולהציע מתנות קטנות כדי להקל על חששות ההורים מפני המשמעות הכספית.
פתיחה מחדש בטוחה של בתי הספר לא תהיה זולה, מדגיש אקונומיסט. לצד מיליארדי בקבוקים של נוזלי חיטוי, יהיה צורך בתכנון קפדני ובסיוע למי שייוותרו מאחור. זה יעלה בכספי משלמי המיסים – אבל לעיתים קרובות אלו הם ההורים. המדינות העשירות צריכות לסייע לעניות במימון חלק מן העלויות. כי אין מחיר כבד יותר מאשר הותרת חלק משמעותי מן האנושות בבורותו.
