ברוב חלקי לבנון זורם החשמל רק שעתיים-שלוש ביום. מטוס נאלץ לבטל נחיתה בביירות משום שפנסי המסלול לא דלקו. הרמזורים בעיר חדלו מלפעול. אלו רק כמה מסימני קריסתה של כלכלת לבנון – אחרי עשרות שנים של בזבוז, ניהול כושל ושחיתות. התקוות לסיוע חירום בינלאומי נמוגות, כאשר האליטה השלטת מסרבת להתחייב לרפורמות בהן הוא מותנה. השיחות עם קרן המטבע על הלוואה של 10 מיליארד דולר נקלעו למבוי סתום.
כלכלנים צופים כעת קריסה בסגנון ונצואלה: מחסור כבד במוצרי יסוד, אינפלציה גואה וזינוק בפשיעה. הלחם – מצרך היסוד של הלבנונים – קשה להשגה, כי הממשלה לא יכולה לייבא חיטה. תרופות חיוניות נעלמות מהמדפים. בתי חולים מפטרים עובדים משום שהממשלה אינה משלמת את חלקה, ומבטלים ניתוחים משום אין חשמל או דיזל להפעלת גנרטורים. בפייסבוק מוצעים חפצי בית תמורת חלב. כלכלת לבנון קרסה, אולי לבלי קום - פוסק וושינגטון פוסט. המתחים העדתיים שהולידו את מלחמת האזרחים שבים ועולים, כאשר מנהיגי לבנון מחליפים האשמות בנוגע לאחריות למשבר. איש אינו צופה מלחמה מחודשת, אך חוסר האמון החברתי והפוליטי יעמיק, ועלול לגרור מעצמות איזוריות לבחוש בענייניה של לבנון.
חמישית מבין 6.8 מיליון תושבי לבנון הם פליטים, רובם מסוריה – שיעור הפליטים הגבוה ביותר בעולם. הפליטים נפגעים בצורה הקשה ביותר מהמחירים המאמירים ומהאבטלה הגואה. מאות אלפי לבנונים יצטרפו אליהם בירידה אל מתחת לקו העוני. ולראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006 תחל חלוקת מזון לנצרכים. לבנונים אחרים עשויים להפוך בעצמם לפליטים, כאשר בעלי האמצעים ינסו לברוח מן המדינה.
למרות כל אלו, מציין הפוסט, אין סימן כלשהו שהעולם מתכוון לעזור. כאמור, השיחות עם קרן המטבע קרסו לאחר שישה שבועות, כאשר הנציגים הלבנוניים התווכחו זה עם זה בשאלה כמה כסף אבד ולמי. בעלות בריתה המערביות של לבנון הבהירו מזמן, שלא יסייעו עד שהממשלה תפעל לשנות את המגזר הציבורי המושחת והמנופח. כבר ב-2018 הוצעה חבילת הלוואות והשקעות בסך 11 מיליארד דולר – אך הממשלה לא פעלה כדי לקבל אותה. מדינות המפרץ הודיעו שלא יסייעו למדינה כל עוד היא נשלטת בפועל בידי חיזבאללה. השאלה הגדולה ביותר כרגע היא האם האליטות יסכימו לבצע את הרפורמות שדורש המערב, לנוכח העובדה שהן הנהנות העיקריות מהמערכת המושחתת הקיימת.
הקורונה תרמה לצניחה החדה בכלכלה, אבל היא אינה הסיבה לבור הענק אליו נכנסה לבנון כבר בשנה שעברה. לבנון כמעט ואינה מייצרת דבר ובמשך שנים היא תלויה בזרימה של דולרים מלבנונים העובדים בחו"ל. זרימה זו תדלקה את מה שחלק מן המומחים מתארים כהונאת פונזי: הבנקים הציעו ריבית גבוהה למפקידי דולרים והלוו אותם לממשלה – עד שהפקדונות אזלו. הממשלה מעריכה ש-100 מיליארד דולר נעלמו בצורה זו. מאחר ש-75% מהפקדונות בבנקים הלבנוניים היו בדולרים, רבים מתושבי המדינה איבדו את כל חסכונותיהם.
הפוסט מדווח, כי האליטות ניצבות כעת שכם אחד נגד הצעדים שמציעה הממשלה, ואשר יפתחו את הדלת לסיוע הביטחוני אך יחתרו תחת יסודות השיטה ממנה הן נהנות. ההערכה היא שאחוז בודד מן הלבנונים מחזיקים ב-80% מהפקדונות בבנקים, והעשירים לא מוכנים לשמוע על תוכנית כלשהי תפגע בנכסיהם. צעד דחוף במיוחד אותו דורשת קרן המטבע, הוא חוק לפיקוח על ההון שימנע הוצאת כספים מן המדינה. אולם, הפוליטיקאים מתנגדים לחוק כזה, לנוכח ההערכה שהעשירים ימשיכו להבריח את כספם לחופי מבטחים. האזרחים מן השורה, לעומת זאת, ניצבים כבר כיום בפני מגבלות על משיכת כספיהם מהבנקים.
קרן המטבע דורשת גם לבצע ביקורת חקירתית בחשבונותיו של הבנק המרכזי, כדי לבדוק לאן הגיע הכסף שנעלם. הדרג המקצועי בשירות המדינה תומך בדרישה זו, אך גם אותה חסם הדרג המדיני. הסיבה: ביקורת שכזאת תוביל ככל הנראה אל הממסד הפוליטי. "אלוהים יודע לאן פנינו מועדות", אומרת פרופ' סימון נעמין מהאוניברסיטה האמריקנית בביירות. "אנחנו בדרך לקריסה כללית מוחלטת, ומי שנמצאים בשלטון אינם רוצים לתקן את המצב משום שהם שותפים לפשע".
