לאחר שנים של שחיקה בכוחה של המדינה העירקית לאכוף את ריבונותה על ארגונים חמושים הפועלים בשטחה - ובפרט על מיליציות "הגיוס העממי" הנתמכות על-ידי אירן - נוצר בחודשים האחרונים פוטנציאל לשינוי ביחסי ממשלת עירק עם המיליציות הללו. זאת, עם מינויו (באפריל 2020) לתפקיד ראש הממשלה של מוצטפא אל-כאזמי, שכיהן קודם לכן כראש מנגנון המודיעין הלאומי (המקביל לשב"כ). אל-כאזמי הבטיח לחולל רפורמות שיחזקו את הסדר המדינתי, ובפרט את אכיפת החוק.
במסגרת סבב חילופי גברי במנגנוני הביטחון ובמשרד ההגנה, בעקבות כניסתו לתפקיד, הועברו מתפקידם כמה בעלי תפקידים בכירים הנתפסים כאחראים לדיכוי אלים של ההפגנות ההמוניות שהתפרצו באוקטובר 2019, בעקבות המצב הכלכלי המחריף ובמחאה על השחיתות השלטונית ודריסת הרגל האירנית. בימים האחרונים דיווחה התקשורת העירקית על הדחתו של מפקד מנגנון הביטחון הלאומי והיועץ לביטחון לאומי, פאלח פיאד, הידוע בקרבתו למשטר האירני ומשמש גם כיו"ר (מנהל אדמיניסטרטיבי) של מיליציות "הגיוס העממי".
בסדרה של מסרים גלויים שפרסם אחרי כניסתו לתפקיד, פרס אל-כאזמי את חזונו הביטחוני: להשיב לידי השלטון המרכזי בבגדד את הבלעדיות על החזקת הנשק והפעלתו (כלומר: מונופול על השימוש בכוח) ולחסל את תופעת "מדינת הכנופיות", קרי: המציאות הביטחונית הנוכחית, שבמסגרתה יש בעירק כפל רשויות – ערב-רב של ארגונים חמושים הפועלים במקביל למנגנוני הביטחון המדינתיים, אך אינם מצייתים באופן בלעדי לשלטון. זהו חזון שאפתני – שראשי ממשלה בעבר כשלו להשיגו - וספק רב אם יוכל להתממש בעתיד הקרוב, בין היתר מאחר שבמהלך השנה הבאה אמורות להתקיים בחירות לפרלמנט ולא ברור האם אל-כאזמי ימשיך בתפקידו. צעדים ראשונים שננקטו כיוון הזה כבר הגבירו את המתיחות בין ראש הממשלה למיליציות שנותרו נאמנות לפטרון האירני.
ביקוריהם בבגדד של בכירי המשטר האירני - מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, האדמירל עלי שמחאני, ומפקד כוח קודס במשמרות המהפכה, הגנרל אסמאעיל קאאני, בחודשים שאחרי ההתנקשות האמריקנית בקאסם סולימאני - וכן מעורבותם במגעים שקדמו להרכבת ממשלת אל-כאזמי (בניסיון לשפר את סיכוייהם של מועמדים אחרים הנחשבים נאמנים יותר לטהרן), המחישו את החשיבות הרבה שמייחס המשטר האירני לקידום בעלי בריתו בצמרת השלטון בעירק. זאת, לצד המשך מימון פעילותן וציודן של המיליציות השיעיות.
ברם, גם אחרי מינויו של אל-כאזמי ולמרות שהוא מפגין עצמאות רבה יותר מקודמיו, עבור המשטר האירני שכרן של מיליציות "הגיוס העממי" עודנו בצידן, שכן הפטרונות על כמה מהן מאפשרת להם לעקוף את לשכת ראש הממשלה ולהמשיך להשתמש בזירה העירקית כמרחב להשפעה ולפעילות צבאית. אירן משתמשת בעירק גם להעברת מסרים ואיומים במסגרת העימות האזורי עם ארצות הברית, ובכלל זאת שיגורי רקטות על-ידי פעילי המיליציות לעבר כוחות הצבא והסגל הדיפלומטי של ארצות הברית במדינה. כמו-כן משמשת עדיין הזירה העירקית את אירן לניוד פעילי מיליציות שיעיות לסוריה, בציר היבשתי.
נוכח המשך דפוסי המעורבות האירנית הללו, היעד הראשון שסימן אל-כאזמי הוא ריסון פעילותן של המיליציות השיעיות (בדגש על מיליציית "גדודי חיזבאללה") כזרוע טרור נגד הכוחות האמריקניים בעירק. גם אחרי כניסתו לתפקיד ועל אף אזהרותיו, נמשכו שיגורי רקטות על המתחם בבגדד שבו שוכנת שגרירות ארצות הברית.
בסוף חודש יוני, בפעולה שזכתה להתייחסות תקשורתית רבה, נעצרו מספר פעילי מיליציית "גדודי חיזבאללה" על-ידי כוח הלוחמה בטרור של המדינה, כנראה בעקבות מידע מודיעיני שהגיע מהאמריקנים על אודות הכנות לביצוע ירי רקטות לעבר מתחם השגרירות. רוב העצורים שוחררו כעבור ימים אחדים, בעקבות פעולות מחאה של פעילי המיליציות בבגדד והפצת מסרי איום ברשתות החברתיות, כולל איומים על חייו של ראש הממשלה עצמו. אולם בזאת לא תמה המתיחות. בתחילת יולי נרצח בבגדד פרשן לענייני ביטחון שתמך בריסון המעורבות האירנית במדינה. החשד המיידי נפל על "גדודי חיזבאללה". מספר ימים לאחר מכן הותקפה שיירה, שעל-פי דיווחים בתקשורת הובילה ציוד לכוחות האמריקניים בדרום המדינה.
מוקדם עדיין להעריך האם פניהם של אל-כאזמי ומנגנוני הביטחון הכפופים לו לעימות מול המיליציות הפרו-אירניות, העלול להסלים ככל שתימשך נחישותם של שני הצדדים לקבוע עובדות בשטח. סביר, כי מנקודת מבטו של ראש ממשלת עירק, אין מדובר ב"משחק סכום אפס", אלא בעיקר בניסיון להציב למיליציות קווים אדומים ולאפשר להן להמשיך לפעול כפוף למגבלות השלטון. כבר בביקורו במטה "הגיוס העממי" בחודש מאי, הדגיש אל-כאזמי שהוא מצפה לשיתוף פעולה עם המיליציות, אך בתנאים שונים בתכלית מאלו שרווחו עד כניסתו לתפקיד: המיליציות יוכלו לשמור על המסגרת הארגונית שלהן ולעבוד בצמידות עם מנגנוני הביטחון המדינתיים לשם ביצוע משימות משותפות - בדגש על לוחמה בתאי הטרור של דאעש.
למיליציות השיעיות, כמו גם לאירן, אין עניין להיכנס למאבק כוחני מול אל-כאזמי שעלול לדרדר את המצב הפנימי בעירק. מנגד, המיליציות ימשיכו לייחס חשיבות ליכולתן לשמר את האינטרסים ומוקדי הכוח שלהן. גם לאירן, שתמכה במינויו של אל-כאזמי, אף כי לא בעדיפות ראשונה, אין עניין למשוך את החבל ולפיכך היא נמנעת מלצאת נגד מהלכיו האחרונים בהקשר זה. מבחינתה, שימור האינטרסים שלה, שכוללים את העמקת השפעתה הכלכלית והחברתית בעירק, בנוסף למימוש חופש הפעולה של המיליציות, הם בעדיפות ראשונה. זאת, גם אם תתחייב פשרה מסוימת במידת חופש הפעולה של הגורמים הנתמכים על ידה, ובמיוחד נוכח המאמצים של עירק להרחיב את שיתוף הפעולה עם שכנותיה הערביות ובכלל זה הסכם שגובש בין עירק לארצות הברית ולמועצה לשיתוף פעולה במפרץ (משפ"מ) לחיבור עירק לרשת החשמל של מדינות המשפ"מ.
החתירה לחזק את הריבונות העירקית מנחה את אל-כאזמי גם בדיאלוג האסטרטגי שמתנהל בימים אלה עם ארצות הברית, שמטרתו להניח אדנים מעודכנים ליחסים בין שתי המדינות, ובכלל זה כוונה להתייחס הן לדרישה האמריקנית לצמצם את ההשפעה האירנית ולהגביר את כושר האכיפה של השלטון על המיליציות, והן לקבוע כללים ולוח הזמנים לנסיגת הכוחות האמריקניים (לפחות חלקם) מעירק. בעירק עצמה נמשך השיח הפנימי אשר לעתיד הנוכחות האמריקמית במדינה, ובקרב גורמים פוליטיים רבים נשמעת קריאה לקדם את יציאת הכוחות. הפרלמנט בבגדד אף אימץ החלטה לא-מחייבת, הקוראת לממשלה לדרוש את יציאת הכוחות האמריקנייים.
שאיפה עקבית זו להחלת ריבונות בכל רחבי המדינה באה לידי ביטוי באחרונה גם ביחסי ממשלת אל-כאזמי עם מיליציות הפשמרגה הכורדיות שבצפון עירק. בתחילת יולי הושק דיאלוג בין ממשלת עירק לנציגי המיליציות הכורדיות, כדי להגביר את התיאום ושיתוף הפעולה ולמלא את הוואקום הביטחוני בחלקים בחבל הכורדי ("האזורים השנויים במחלוקת"). בראיית הממשלה, כך יחוזקו המאמץ המשותף להדביר את תאי דאעש ונוכחותם של כוחות הביטחון המדינתיים בחלק זה של המדינה, וכתוצאה מכך יצומצם טווח ההשפעה של אירן והמיליציות הסרות למרותה.
כרגע, המאבק להנחלת השינוי המיוחל מתמקד במרכז הכוח הפוליטי – בגדד. בה בעת ניכרת גם תחילתו של שינוי במעברי הגבול של עירק. בסוף חודש יוני דווח בעירק על אודות הגעת כוח של היחידה ללוחמה בטרור למעבר הגבול עם סוריה באזור אל-קאים, אם כי במעברי הגבול יש עדיין פעילות אינטנסיבית של המיליציות הפרו-אירניות. ככלל, באזורי הגבול של עירק (ובפרט במחוז אל-אנבאר, הגובל בחלקו בסוריה) השליטה המדינתית מוגבלת עד מאוד ושם טמון הפוטנציאל לטיפול באחת מבעיות היסוד של המדינה העירקית: הקושי לשלוט בגבולות.
להצלחה של אל-כאזמי לרסן את פעילות המיליציות השיעיות ולתוצאותיו של הדיאלוג עם ארצות הברית יהיו השלכות ישירות על אינטרסים של ישראל – בעיקר אם בדיאלוג האסטרטגי המתנהל בין עירק לארצות הברית יוסכם, כי עירק תתחייב לנקוט צעדים להגברת השליטה בגבולות ולסיכול פעילות טרור חוצת-גבולות.
