המשפט של מפגיני גג בית הכנסת בכפר דרום צריך להילמד כאחד מהימים השחורים של מערכת המשפט בישראל. היה זה משפט שדה שנערך באולם דחוס בבית הסוהר "דקל" בבאר שבע. ה"משפט" נוהל על-ידי אב בית משפט השלום בבאר שבע. משפט ללא זכות דיבור לאיש כולל עורכי דין שהגיעו. כמאתיים "נאשמים" כונו בכינויי גנאי שונים על-ידי השופט ועל כולם נגזרו 7 ימי מאסר בפועל. בסופו נאסרו בתאי הכלא בוגרים וקטינים. איש בתקשורת לא צפצף על רמיסת המשפט בארצנו הדמוקרטית.
15 שנים חלפו אבל הזמן לא ריפא את הפצעים הנפשיים שנגרמו בעטיה של עקירת יהודים מיישובי גוש-קטיף וצפון השומרון. המחשבות שחולפות מציפות אירועים שונים, שאלות קשות שאין להן תשובה. את הימים הקשים עשיתי בגוש-קטיף והתייחסותי בהתאם.
- העיתוי לעקירה נקבע על-ידי ממשלת ישראל לחודש אב, בחירה צינית לתקופת חורבן ישובים יהודים.
- רוב המתנגדים שהביעו נכונות למאבק היו אוהבי ארץ ישראל מכל רחבי הארץ ולא תושבי יישובי גוש-קטיף. זכורים לי הלילות שעשינו בגוש-קטיף בניסיונות לדרבן את חברי המועצה המקומית וחברי ישובים למאבק, מאמצים שלא נשאו פרי. אני וחברי, אליקים העצני, נדיה מטר ואחרים היינו אורחים לא רצויים.
- באחד הישובים הצעתי לתגבר בבחורי ישיבה והתשובה של ועד הישוב הייתה, "הם יפגעו במדשאות"(!!). לא התאפקתי והתרסתי, הרי בעוד כמה ימים הטרקטורים שיגיעו להרוס את בתיכם יחרשו לכם את המדשאות ואת שאר הישוב.
- הזמן מאז קבלת ההחלטה בכנסת על "ההינתקות" לא נוצל על-ידי אוהבי ארץ ישראל ותושבי הישובים להערכות ולהתנגדות, אלא להפגנות ענק שלא הרשימו את מקבלי ההחלטות והתחושה הייתה של "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
- הפגנות ליד הכנסת וחסימות כבישים פוזרו ביד קשה וללא רחמים באלות ובפרשים שרכבו לתוך הקהל, תותחי מים ועוד.
- צה"ל בראשות הרמטכ"ל דן חלוץ, הכין עצמו למבצע בהכנה ממושכת ומדוקדקת יותר מכל מבצע אחר או מלחמה בתולדות המדינה (אני מעיד על כך כקצין שלחם במלחמות ישראל והשתתף בפשיטות בשטח האויב). ההכנות כללו: הכנת מערך תחזוקתי ענק, תקשורת ורפואה. אימונים פיזיים ותרגולים על מודל של ישובים. אימונים נפשיים שהוכנו על-ידי צוותים רבים של פסיכולוגים שאמורים היו להקהות את חושי החיילים והחיילות ולהקשות את ליבם, נוכח צעקות, בכי ותחנונים.
- כדי להבדיל בין כוחות העוקרים למתיישבים תפרו למדי צה"ל והמשטרה תגים של דגלי ישראל (כך הפכנו למתנגדים לשלטון ודגל ישראל).
- תושבי כרם שלום התנדבו לפנות את הישוב למספר ימים כדי שצה"ל יוכל לבצע בו תרגול על מודל של עקירת תושבים מבתיהם.
- התקשורת תמכה בתוכנית העקירה והתייצבה לימין הממשלה. פמפמה תיאורי שקר בכל כתבה שנגעה למתיישבים וציירה "גן עדן" שמצפה לאותם מתיישבים שיתפנו מרצונם החופשי. צילומים של הדיור החליפי שמיועד לעקורים, היללו את ה"קרוילות" - קרוונים שכוסו בלוחות פלסטיק אדום כדי לשוות להם מראה של גגות רעפים ועוד.
- כשהבינו בצה"ל כי בחטיבות הלוחמות, בצנחנים, בגולני ובגבעתי יש התמרמרות של חיילים ומפקדים נגד המשימה, הוקמו חטיבות מיוחדות של חיילי תחזוקה, וחיל-האוויר לכוחות העוקרים ולחטיבות הלוחמים יועדו משימות אבטחה במעגל שני ושלישי.
- יישובי עוטף עזה, ראו בנו מפרי חוק ולא סייעו לנו, אפילו לא באפשרות של שתיית מים. כשהגיעו מתנדבים לעזרת גוש-קטיף בלילות, דווחו למשטרה שמיהרה לעצור את כולם.
- ההפגנה האחרונה שארגנה מועצת יש"ע הייתה בנתיבות, השתתפו בה אלפי אוהבי ארץ ישראל שהביעו רצונם להיכנס לגוש-קטיף שהיה כבר בסגר. על הבמה כונסו רבנים מכובדים מאוד ואנשי ציבור שנשאו דברי עידוד. הרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר "היה לא יהיה". החלה צעדה לעבר כפר מימון. אלפי אנשים עמוסים בציוד נסעו או צעדו לעבר כפר מימון, חיילי המעגלים החיצונים לא הפריעו וכך התרכז עם רב ליד כפר מימון.
- סביב כפר מימון קמה עיר אוהלים, אבל אז החליטו במועצת יש"ע להכניס את כל הציבור לתוך כפר מימון. עיקרון ה"ריכוז והכינוס" עבד גם מאוחר יותר בגוש עצמו. במקום לפזר את כל הנוער לגגות הישובים דבר שהיה גוזל ימים רבים מפעולות העקירה, ריכזו את מיטב הציבור והנוער בבתי הכנסת, משם נעקרו לאוטובוסים ב"צורה מרוכזת", ברגישות ונחישות.
- הציבור בתוך כפר מימון היה מוכן לפרוץ את הגדרות ולצעוד לעבר גוש-קטיף, אבל במקום זאת ערכה מועצת יש"ע הקפות לאורך גדרות כפר מימון וכדי למנוע כל "חריגה" מההקפות, הוצבו סדרנים לאורך המסלול.
- השבת התקרבה, ואז החליטו במועצת יש"ע להוציא את הציבור לחופשת שבת מתוך כפר מימון. רוב הציבור הביע תרעומת קולנית והיה ברור שרוב הציבור היקר הזה לא יחזור יותר, הייאוש אחז בכולם.
- בתוך גוש-קטיף התפרסו יחידות משטרה, היחידות צוידו במדים חדשים בצבע שחור., אין ספק שצבע המדים ותגי הדגלים שנתפרו למדים ולכובעי העוקרים היו בהמלצת הפסיכולוגים.
- בלילה האחרון של כפר דרום, אחרי שכל יישובי גוש-קטיף כבר נעקרו וחרבו, נכחתי ב-2 מפגשים. הראשון היה של תושבי כפר דרום, הלכתי לשם עם ח"כ אורי אריאל ונחרדתי לשמוע את התושבים דנים בנושא אחד - לא איך להתנגד, אלא בחלוקת החדרים במלון באשקלון שיועד לאכלס את העקורים. ואילו במפגש השני של מנהיגי ההתנגדות, דנו איך להתנגד.
- על הגג בבית הכנסת בכפר דרום לא היה איש מתושבי כפר דרום. היינו שם בעיקר תלמידי ישיבות מהשומרון ובחורים ממקומות שונים בארץ.
- למחרת היום בי"ג לחודש אב, נאבקנו בעוקרים במשך כל היום. הופעלו נגדנו תותחי מים, הכוחות העוקרים שעלו לגג לא בחלו באמצעים, התיזו אבקת כיבוי רעילה בפנינו, השתמשו באלות וכוח פיזי, כפתו והורידו אותנו מהגג הישר לאוטובוסים שהסיעו אותנו לכלא דקל בבאר שבע.
- למחרת בבוקר פורסמה עלילת דם, שכביכול שפכו מפגיני הגג סודה קאוסטיק על הכוחות העוקרים. כותרות כל העיתונים עסקו בנושא וכמובן שידורי הרדיו והטלוויזיה. רק לאחר מספר ימים הוכיח לכולם ח"כ אריה אלדד באמצעות דוח מעבדה שלא היו נפגעים בקרב השוטרים מכל חומר רעיל. אולם דבריו נעלמו בעמודים הפנימיים של העיתונים.
15 שנים חלפו, אך התמונות והזיכרונות אינם נמחקים והשאלות אינן מרפות. לא אשכח ולא אסלח.
