הביביזם

אנטי ביביסטים - קווים לדמותם

ימין שמאל? הצחקתם אותי. כבר מזמן אאוט. ביבי, השולט ברמה למעלה מעשור, חילק את המדינה לשתיים ויצר תופעה פוליטית חדשה שהוא מתהדר בגאון בשמה: הביביסטים והאנטי-ביביסטים. ואל תגידו לי שהמחנה האחרון נולד בעקבות כתבי האישום. הוא חלחל זה שנים והתעצם מאוד כבר בבחירות ה-19 בהובלת ציפי לבני, שמבחינתה כבר זרקה אותו לביבים, ואיך לא. התקשורת השמאלנית המגויסת, שניזונה משנאת ביבי ומקנאה בהצלחתו, תמכה בה והריעה לה תחת כל מיקרופון רענן. האנטי ביביסטים הם מיעוט קולני, אנרכיסטי, לא במעט אלים, הקופץ טרמפ על כל הפגנה חברתית או אחרת, ובחסותה, ובשם הדגל המשפטי כביכול, הופך אותה לפוליטית למהדרין. הרעש התקשורתי שהוא יוצר מהדהד ברחבי הארץ. והמיקום? נע בין בלפור לכיכר רבין שהפך לשם נרדף המזוהה עם המחנה. אמרת כיכר רבין, אמרת אנטי ביביסטים. וכל השאר היסטריה.

בין שתי המחאות

אז מה המשותף למחאת 2011 החברתית למחאת 2020? נכון שהמחאה ההיא הייתה בהיקף הרבה יותר גדול - בהשתתפות אלפי ואף רבבות אנשים, בעוד במחאה הנוכחית מדובר במאות אנשים בלבד. אך אין ספק שזו מחאה לא פחות קולנית מקודמתה ואפילו יותר. אי אפשר להתעלם מכך שבשתי ההפגנות מדובר בהפגנות פוליטיות מובהקות שיועדו להדחת ביבי, והכל איך לא, בהסוואה של מחאה חברתית. עובדה שהמחאה הקודמת הצמיחה שני פוליטיקאים ממובילי המחאה - סתיו שפיר, שבינתיים הספיקה לרדת מהבמה, ואיציק שמולי המכהן כיום כשר הרווחה. אולם מאז זרמו מים רבים ושנאת הביביזם שהלכה והתעצמה במרוצת השנים, הפעם שוברת שיאים חדשים ומקדשת את כל האמצעים הבלתי חוקיים האלימים. יתר על כן, בשתי ההפגנות, שזכו לסיקור תקשורתי נרחב, המפגינים לא הסתפקו בכך. אחרי שקיבלו תשע אצבעות דרשו את כל היד הכפולה - שכלי התקשורת יעמדו לרשותם ויהיו מגויסים להם במאת האחוזים. כאילו אין קורונה ואין חיזבאללה וגם לא אירן. רק השנאה האנטי ביביסטית מניעה את החיים וקובעת סדר יום, הגם שמדובר במאות בודדות בלבד. הבנתם את זה שם מבלפור?

ממשלת חירום?

ממשלת הג'ובים המנופחת מבית היוצר הפריטטי של גנץ היא גיבנת כבדה על גב הממשלה. שני הראשים - בני מול ביבי ראש בראש - והמוני תת-ראשים בדמות השרים וסגניהם - תוקעים הרבה מקלות בגלגלי הממשלה ומעכבים קבלת החלטות וביצוען. אין ספק שרוממות קורונה ושעת החירום בגרונם של בני ושות', אך הכסאולוגיה בראש מעייניהם. לא סוד הוא שכל הזמן רוחשת הפוליטיקה הקטנה שלהם מאחורי הדיונים שעל סדר היום, ובראשם, איך לא, הקורונה והשלכותיה הכלכליות והחברתיות. אבל האם זו באמת ממשלת חירום? כבר מהתחלה, בעיצומה של המגיפה המשתוללת, שלושה חודשים אינטנסיביים, שהוקדשו לכיסא הנחשק של גנץ ומפלגתו - ושוב הכיסא ורק הכיסא, שקבע את סדר היום הפרלמנטרי, מוכיחים קבל עם ותקשורת, שאכן הייתה זו ממשלת חירום. אבל למי? לגנץ ולאנשיו זוללי הכסאות ובעלי התיאבון הפוליטי המוגבר ששבר הפעם שיאים חדשים. להזכירכם? שר לכל ח"כ עם סגני שרים ולשכות גרנדיוזיות, שני רכבי אאודי נוצצים לראיס, ולא פחות מעון ראש ממשלה חליפי מנקר עיניים, עם שיירת רכבים מאובטחת. ואם לא די בכך, החוק הנורבגי בא להגדיל להם את השלל הפוליטי הרעב שלא ידע שובע. והכל על חשבון הקופה הציבורית, כמובן. גם העובדה שגנץ, טירון פוליטי, זינק היישר מכיסא הרמטכ"לות לכיסא ראש הממשלה (אחרי כישלון המימד החמישי) מוכיחה זאת בבירור. ולמותר לציין, שגם בממשלה הווירטואוזיות ממנו והלאה. מה הפלא על הסקרים הלא מחמיאים המבשרים צניחה במנדטים שלו למספר חד ספרתי?

פסוקו

הליכוד מציג: מלחמת קול בַּקול בסימן שאלה - הקורונה מציגה: מה שפתוח בטוח? אגף התברואה בעירייה מציג: משמְרות המַהֲפַּח

בקטנה

מרוב ראשים לא רואים ראש, רק קורונה חדש על המדף - פרויקטור הקורונה: גַמְ- זוּ לטובה?