השילוש הקדוש נגד נתניהו, פרק ב'

על קצה המזלג. הגיגים על התהליך שאנו עדים לו עכשיו, ואשר אותו בונה מערכת המשפט, שלב אחרי שלב. על האסטרטגיה של השמאל, בבחינת הכלל הידוע: "בתחבולות תעשה לך מלחמה". נבחן בכמה שורות את המאמץ המרוכז של משולש הכוחות: השמאל, התקשורת ומערכת "עשיית הצדק", המרוכזות היום כולן בסילוקו הציבורי (והסופי), של נתניהו. הפוטש בעיצומו. אלו הם מהלכיו: 1. "קילוף" שיטתי של כל מנגנוני ההגנה המצויים סביב נתניהו, כדי לאפשר את חשיפתו המוחלטת מול התקפות התקשורת והפרקליטות (באמצעות הדלפותיה לאותה תקשורת)... מעוזריו נלקחים הטלפונים הניידים ל"בדיקה", שנמשכת חודשים. עדיין לא הוחזרו. כזכור הכשיר ביהמ"ש פעולה זו וגם את עצם החדירה המשטרתית לתוכנם של מכשירים אלה. 2. העוזרים, הקרובים, נלקחים, אחר כבוד, לחדרי החקירות, משל הם פושעים. "בעזרת" הטכניקה הידועה: פשפשים ואמצעים בזויים אחרים (פגישות פתע במסדרון). הם אנוסים להפוך לעדי מדינה כשותפים לפשע. עד לסיום עדותם, הם הופכים ל'חפצים' הניתנים ללישה כפלסטלינה, אוות נפשה של הפרקליטות. 3. בהמשך תהליך ה"קילוף", "מקלפים" ומשתיקים אנשי ציבור במעגל השני, הרחוק יותר מנתניהו (אך פועלים על-פי אותה ראיה אסטרטגית) כעו"ד אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין, בן בריתה של איילת שקד, שרת המשפטים דאז, שותפה בעיצוב מחדש של התהליך למינוי שופטים. נוה מצוי עתה בתהליך משפטי שסופו לא ישורנו. שקד נבעטה החוצה במהלך (מטומטם), לו היו שותפים (שותפוֹת), לכאורה בבלפור. 4. ניצול השליטה בתזמון מהלכי המשפט, כאשר הכל משווק לציבור בארשת תמימה, לאמור: "יש לחסוך בזמנו של בית המשפט... תחילה תיק 4000". תמים לא? אבל ברור כי הדיון בתיק זה יגרום, בדיעבד, להידהוד המונח 'שוחד' אלפי פעמים במהלך המשפט בהקשר עם רה"מ (שלא כבתיקים אחרים). כך תגרום התביעה שהציבור ישמע אותו שוב ושוב ושוב. כמובן שיהיה למהלך זה שופר אדיר: התקשורת המגויסת, במיוחד ערוצי המדיה הדיגיטלית, שיתנו לכך יד, בְּלֵב שָלֵם וּבְּנֵפֵש חֲפֵצָה, כמאמר המשורר הידוע, שי ניצן. הם ישׂושׂו לשפוך מילה זאת (שוחד) על ראשינו שוב ושוב. כולנו נזכה ונחווה בשטיפת מוח למהדרין. 5. מסתבר שהגיעו בפרקליטות למסקנה כי בתיק זה (4000), עצם האשמתו של נתניהו תהיה קלה יותר אך הפסיקה תהא חמורה יותר. לכן תיק 2000 נדחה, למועד אחר, שם האשמה בשוחד מופנית לנוני מוזס, ואילו נתניהו, אבוי, אולי יזוכה... לכן הם עיצבו את הוויה דולורוזה במיוחד שתותאם לנתניהו. 2000 יחכה, ימתין לסוף משפטיו, אולי, תפרח נשמתו עוד קודם לכן... (ח"ו). 6. הפגנות בכל רחבי הארץ. יצירת תחושה אפוקליפטית. כביכול סוג של התקוממות עממית, כאשר ברור כי מספר המפגינים איננו מגיע אף לשליש מנדט, המזכה את נושאו בכרטיס הכניסה המיוחל לכנסת. הציבור סולד מההפגנות הללו (הבואשות בחלקן למרחוק), אף שהן זוכות לתמיכה גורפת של התקשורת. כתבים נראו מצולמים כאשר הם נותנים הוראות למפגינים, ומחלקים בונוסים תקשורתיים לרוב. 7. מערך ארגוני מורכב ועשיר ניצב בעורפן של ההפגנות, לעשותן פראיות יותר ויותר. אמצעי כריזה עוצמתיים מבטיחים כי אין שלום לשכנים. להזכירכם, כל אותו זמן נאסרים וייאסרו הפגנות ליד ביתה של כבודה - אסתר חיות... 8. התקשורת תלבה בהתמדה את גחלי ההפגנות. ההשתוללות מול המצלמות, כאשר לא ברור על מה ומדוע מצויים המפגינים בככרות, וליד בלפור, ולא ברור על מה ולמה המשטרה, טרוטת העיניים, נוהגת בהן בכפפות של משי, אלא אם כן פחד ההוקעה התקשורתית הצפויה, אם תנהג כלפיהן כפי שנוהגים, למשל, כנגד החרדים. והמסקנה מכל האמור לעיל? אם הימין ימשיך לרבוץ בבתי מגוריו, ימשיך לבהות במסך הטלוויזיה, ימשיך לטעון כי הוא את חובתו ממלא בלכתו לקלפי להצביע, ימשיך להתבונן מרחוק בדמוקרטיה הישראלית הרכה כשהיא נסקלת שוב ושוב, אזי נחזה אכן בדמדומי האלים ואו בדמדומי ההפצעה לרגע, לאוויר העולם של השוויון בחברה הישראלית, שהייתה וחלפה. וזה יהיה גם סופו של החלום המזרחי.