מאז היכרתי את שלמה רז ב-1979 זכרתי אותו כעיתונאי דייקן, מצויד ביושרה, אחראי, זהיר, עובד "לפי הספר" ורחוק מפריצות דרך דרמטיות וזיקוקין דינור. כזה היה גם ב-12 השנים בהן מילא תפקיד אחראי אם גם אפרפר של דובר משרד מבקר המדינה תחת מיכה לינדנשטראוס, יוסף שפירא ומתניהו אנגלמן. עתה, לאחר פרישתו המלווה בסלידה מובנת מאנגלמן, התראיין רז אצל גידי ויץ במוסף הארץ. צפה ועלתה תמונה של גיהנום ציבורי.
לינדנשטראוס הקים את המדור למלחמה בטרור השחיתות במערכת הציבורית ומינה את יעקב בורובסקי לעמוד בראשו, ומן המהלך הזה ובזכות עדותו של החשב הכללי ירון זליכה נמתחו החוטים אשר הוכיחו כי אהוד אולמרט עבריין פלילי.
לינדנשטראוס יצא מהראיון של רז באורח נאות. הוא חשף את הסודות האסורים בלשכת אולמרט והביא להרשעה בדיון על מעונות ראש הממשלה נתניהו. מיכה היה אמיץ ועמד על דעתו. רז סיפר כי נהג בחומרה יתרה עם אהוד ברק. אבל גם רז עשה לעצמו הנחה. הוא טיפל באיומים מכוערים של אישיות ביטחונית בכירה על לינדנשטראוס לקראת פרסום סיכומו בפרשת המסמך המזויף שיצא מלשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי. העניין הוסדר. מי הוא המאיים? רז סירב לגלות. חבל.
שפירא הגיע כפודל של משפחת נתניהו אחרי שעבר שימוע ברחוב בלפור. הוא שירת אותה בהדחת החוקר נחום לוי, שבעבר סירב לעשות הנחות לביבי. אך כאשר באחת החקירות בענייני נתניהו החלה היושרה לחזור אל שפירא צרח עליו ביבי ככרוכיה - "בצורה בלתי ממלכתית לחלוטין", כלשונו של רז, עד כי המנכ"ל אלי מרזל שהאזין לשיחה נטל את השפופרת לידיו והזכיר לראש הממשלה הנסער כי הוא מדבר עם מבקר המדינה.
אז הגיע אנגלמן. הוא בא ביוזמת בצלאל סמוטריץ'. אנגלמן הוא האוחנה של ביבי במשרד מבקר המדינה. קריאת פרטי הדרדור המתרחש בשנות אנגלמן, והליך ההתקרנפות של בכירי המשרד, הם סיבה לדיכאון. הראיון הזה הגיע אליי באיחור של חמישה ימים. אלה חמישה ימים בהם צריכה הייתה האופוזיציה להרעיש עולמות. אך היא רדומה, ובכך מגבירה את עוגמת הנפש.
