הנאומים האחרונים של צמרת ההנהגה הפוליטית, ראשי מפלגות השלטון, ראשי האופוזיציה ורסיסי מפלגות המקרטעות ונעות בין החרדה להימחק לבין התקווה ששום דבר לא יקרה, מעידות על דבר אחד, הבחירות כבר כאן.
היה משהו מתעתע בכינונה של ממשלה זו. נדמה היה שהשיח הפוגעני, האלים, גס הרוח יפנה את מקומו לשיח מתון יותר. הקמת מטה הפיוס זרעה תקווה, הזורע רוח סופה יקצור, נדמה כי ביטוי זה כמו נוצר במיוחד למציאות זו, מציאות אשר בה טרם הוקם מטה הפיוס המובטח. במקומו הוגבהו חומות האיבה, המחלוקת, השנאה, יד איש ברעהו. מחולות הפלגנות מחוללים שמות באריג הישראלי הנפרם מיום ליום.
החיבורים המנוגדים היו אמורים ליצור שקט, קצת שקט, על-מנת להתחיל לטפל בשסעים המתרחבים בחברה הישראלית. קצת שקט, כדי להיאבק במגיפת הקורונה. מעט שקט, כדי לפעול בנחישות למען האזרחים הכורעים תחת הנטל הכלכלי. שקט לא היה, את מקומו תפסו הדמגוגיה, הפופוליזם, דפוס ההאשמה שקנה לו שביתה בציבוריות הישראלית. התקווה שהרע מכל כבר מאחורינו התפוגגה כמעט כמו צונאמי הבטחות הבחירות, נגוזו ואינם.
מציאות מרכבת זו שבה יד ימין מושכת משמאל ויד שמאל מושכת מימין, בתווך התרופפות האימון עד אובדנו בהנהגה, אינה מאפשרת משילות, ואינה מאפשרת ניהול משברים, היות שהכל נמדד במושגי כן בנימין נתניהו, לא בנימין נתניהו, כן הגוש הזה לא הגוש הזה. אבן הבוחן של המציאות הישראלית נסדקה ועל סף התפוררות. הכל מתחלק במציאות העכשווית לפי המחנות ולא לפי העניין. אמור שחור אומר לבן, תקבע טמא אקבע טהור, תכריע אסור אכריע מותר. וכך מוצאת מדינת ישראל בעת הכלכלית הקשה הזו, בעת הביטחונית המורכבת הזו, בעת הבריאותית הלא נודעת מול שוקת שבורה של הנהגה העסוקה בעצמה, בענייני אגו, ושרידות. הנהגה חפה ממטרתה, הובלת והנהגת עם ישראל להישגים בכל תחומי החיים לשביעות רצון אזרחיה. בימים אלה נשמעת תחת כל עץ רענן ויבש, המילה בחירות, מילת האיום אשר זוהרה התעמעם.
הליכה לבחירות בעת הזו אינה מבטיחה הכרעה. מצבו של ראש הממשלה העסוק בענייני המדינה הרבים והמורכבים לצד ניהול משפטו שלושה ימים בשבוע, אינו מבטיח את בחירתו מחדש. בלוק הימין נסדק מאוד, מפלגת ימינה שגורשה על-ידי ראש הממשלה מהקואליציה הבהירה שלא תתמוך עוד בבלוק וכי עידן החתמות הנאמנות תם. כחול לבן מתנדנדת בין מספר מנדטים זוגי ללא זוגי, יש עתיד וגרורותיה בשמאל אינם יכולים ליצור בלוק אלטרנטיבי והרשימה המשותפת עם אביגדור ליברמן שוב יהיו סרח עודף מכל כיוון. ועל אף ניתוח זה ולמרות ריח הבחירות המרחף באוויר יש מי שמשתעשעים עדיין ברעיון העוועים להכניס את מדינת ישראל לסחרחרה שאת תוצאותיה מי יישורנו.
מנהיגי הקואליציה חייבים, אם אכן ישראל לפני הכל, להתכנס שוב, לפעול לצמצום מספר השרים, ביטול סגני השרים, להחליט שהלהבות החורכות שורפות את כולם ולהתחיל לפעול למען אזרחי ישראל, למען האתגרים העצומים העומדים לפניהם, ישראל לא זקוקה לבחירות, ישראל זקוקה להנהגה ראויה.
