בזמן שמרבית התקשורת בארץ עסוקה בשבועות האחרונים בהפגנות בתל אביב ובירושלים, במינוי רוני גמזו לפרויקטור הקורונה, ובמתיחות הפוליטית הבלתי נגמרת, במרחק של כאלפיים קילומטרים מאיתנו קורים דברים, שיכולים להכות בצורה קשה בכלכלה שלנו. ירי התותחים והמרגמות בגבול בין שתי מדינות שמרבית אזרחי ישראל אינם מסוגלים להצביע עליהן על המפה שעלול להסלים ולפגוע גם בנו.
ב-12 ביולי התחדש הירי ההדדי בין ארמניה לאזרבייג'ן, שתי מדינות קטנות בדרום הקווקז. המדינות מסוכסכות כבר כמעט שלושים שנה בגלל חבל ארץ נגורנו-קאראבך, ישות מדינית, עצמאית דה פקטו, והיא מקור מתמיד למחלוקת ומתח צבאי בין אזרבייג'ן לארמניה, מאבק שהסלים והחריף בעקבות התפרקות ברית המועצות בשנת 1991. ישראל, כמו כל העולם כמעט, אינה מכירה בישות זו, ואזרבייג'ן דורשת להשיב את השטח הזה לידיה. פעם בכמה זמן המדינות נכנסות לסבב דמים קצר, והסוף לסכסוך אינו נראה באופק.
אז למה זה אמור לעניין אותנו? ארמניה היא מדינה קטנה וענייה, שאין לישראל כמעט שום אינטרסים משותפים עימה. מה שכן - ארמניה היא ידידתה של אירן, שאף מסייעת לה כלכלית. אזרבייג'ן לעומת זאת היא ידידה קרובה של ישראל, והיקפי המסחר בין המדינות מגיעים למיליארדי דולרים בשנה. לא רבים יודעים זאת, אבל אזרבייג'ן מספקת בין 30 ל-40 אחוז מהנפט לישראל, ומצד שני רוכשת נשק וטכנולוגיות במיליארדים, מה שמכניס לקופת המדינה מאות מיליוני דולרים של מיסים. זאת ועוד, על-פי פרסומים זרים, אזרבייג'ן היא בעלת בריתה השקטה של ישראל במאבק באירן, ויש האומרים, שישראל אפילו משתמשת בנמלי התעופה שלה.
סבב האלימות הנוכחי בין ארמניה לאזרבייג'ן, בו מצאו את מותם כבר כמה עשרות בני אדם, מתנהל הרחק מנגורנו-קאראבך, בקרבה לגבול הגאורגי. באזור עובר צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן (BTC), אשר בו זורם הנפט מהים הכספי דרך אזרבייג'ן, גאורגיה וטורקיה - משם מכליות הענק מספקות אותו לחיפה. צינור זה, השני באורכו בעולם, הוא עורק אנרגטי מהחשובים שיש, ופגיעה בו היא פגיעה למעשה בזרימת הנפט לישראל. אין צורך להסביר מהי עוצמתה של פגיעה זו בכלכלת המדינות שבשטחן עובר הצינור, וגם במשק האנרגיה של ישראל. לאחרונה נשמעים קולות בקווקז שרומזים על כך, שזה מה שארמניה רוצה, לפגוע בצינור ה-BTC, ולחבל ביחסיה של אזרבייג'ן עם הפרטנרים שלה.
הלובי הפרו-ארמני העוצמתי והקולני בארה"ב, שנציגתו המפורסמת ביותר היא קים קרדשיאן, שהיא בעצמה ממוצא ארמני, כבר דורש להתערב. יש קולות הקוראים לישראל "לחשב מחדש" את יחסיה עם אזרבייג'ן. עם זאת, לישראל ואזרבייג'ן תמיד היו יחסים מיוחדים, אשר טופחו על-ידי מנהיגים רבים, ביניהם שמעון פרס ז"ל, אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו, אשר הבינו את חשיבותה של המדינה המוסלמית הזאת עבורנו. יש לקוות, שלחץ מצד לוביסטים זרים לא יפגע ביחסים אלו, כי האמת היא שאין לישראל הרבה ידידות גדולות ואמינות מאזרבייג'ן בעולם, ויש לקוות שהסכסוך לא יסלים ולא יפגע באספקת הנפט לישראל. בעידן הקורונה והאבטלה הגואה, הדבר האחרון שאנו צריכים היא פגיעה במשק האנרגיה...
