גבי אשכנזי נתן לבני גנץ עצת אחיתופל. האיש מהתנ"ך התכוון לפני 3,000 שנים למה שיעץ וסוכל. עתה התבססה עצת אחיתופל של אשכנזי להצטרף לממשלה בראשות ביבי על מילת כבוד של אריה דרעי, שלא יניח לבנימין נתניהו להפר את התחייבותו בהסכם קואליציוני. אז מה? נוכל נשאר נוכל, ביבי נשאר מפר הסכמים, ומילת הכבוד של דרעי לאשכנזי נעתקה מפיו.
ביבי ידע שהוא מרמה את כחול-לבן. דרעי ידע שביבי מרמה את כחול-לבן ולכן הוא שותף, כמאמר חכמינו כי "אשת לסטים כליסטים". גנץ היה צריך לדעת שביבי מרמה אותו וכמותו גם אשכנזי.
הכל התבסס על חוט השערה הלא היא מילת הכבוד של דרעי. יותר אמין לחתום הסכם על קרח. אך לדרעי יש עדיין הזדמנות להיטיב את דרכיו. פשוט מאוד, וכמה זה מסובך לו, לעמוד בדיבורו.
כל ח"כי הליכוד יודעים, שביבי משקר. הם שותקים כדגים. זה יותר מכבשים. כתבתי קודם על עוזי דיין שהתדרדר כה עמוק דווקא מפני שיש לי עדיין מידה מסוימת של הערכה אליו. אבל עוזי אינו לבד. יש בליכוד 35 קרנפים. אני מת מסקרנות לדעת כמה מילדיהם ונכדיהם, הן והם, מעירים להם כי ציפו מהם לומר לנאשם בפלילים את שעל ליבם.
מכל מקום גבי ובני ייטיבו לעשות אם יתעשתו. הם יצאו למסע בו שגו בניווט וסטו מהמסלול הראוי, ועתה עליהם לבצע פניית פרסה ולבקש סליחה מהציבור ומחבריהם לשעבר (יאיר לפיד, משה יעלון), ואפשר אפילו להציע כי יחזרו אל הספסלים האחוריים של הסיעה המשותפת.
ביבי מזייף. אינו מכבד התחייבות. "עת צרה היא ליעקב". יש רגעים בהם מצפים מאנשים הגונים ששגו לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי. יש סיכוי שאם יעשו צעד דרמטי יסייעו להציל את עם ישראל. אך גם אם לא, לפחות את נפשם יצילו.
