ההפגנות בבלפור - ממשיכים את הסזון

השמאל לא יאהב את הטקסט בצילום. הסיבה פשוטה. אלימות? היא כידוע קיימת רק מהימין לשמאל... אלטלנה? עוד אגדה נשכחת... הצילום הנדיר שאתם רואים משמאל, הוא צילום של מודעה, שפורסמה בימים הטובים ההם, ימי הסזון. פעילי ההגנה, בהוראת דוד בן-גוריון, רדפו בחמת זעם, את פעילי אצ"ל ולח"י¹. מתברר כי האיבה הקשה של השמאל לימין לא החלה היום. וגם לא נתפוגגה מאז. היא כבר בת 75 שנה ומעלה, גם הלגיטימיות שלה לא פגה. את ביטוייה העויין ביותר, היא מצאה ברדיפה מתמשכת אחרי כל מי שאיננו מפא"יניק למהדרין. אז הכתיב ב.ג. את הסיסמה: "רק לא ז'בוטינסקי", "רק לא אצ"ל". אח"כ "רק לא בגין", "רק לא חרות ומק"י"... היום הסיסמה היא "רק לא ביבי"... יחי ההבדל הקטן. למעשה החל הסזון ברדיפת היישוב המאורגן את ה"פורשים", על-פי מצוותו של בן-גוריון כבר עשור קודם לכן, עת אולץ זאב ז'בוטינסקי, ראש הצה"ר, לעזוב את הארץ ולהעתיק פעילותו תחילה לאירופה ואח"כ לניו-יורק. אנשי השטח, מגויסי הפלמ"ח, היו קיצוניים ממנהיגיהם. הם טענו כי המנהיגות המדינית הציונית הנבחרת אינה מניחה להם לפעול לחיסולו המלא של האצ"ל, ואח"כ גם של הלח"י. ומהו הסזון? בתרגום מצרפתית משמעותו היא עונת צייד. משמעותו המעשית? ציד הקודקודים של האצ"ל, והסגרתם לידי הבריטים. משמעותו היום? מסע ציד מתמשך, נוטף שנאה, על ראש ממשלת ישראל, בסיוע "מערכת עשיית הצדק"... שורש הבעיה דאז היה טמון בהחלטת ההנהגה הציונית לא להפעיל נשק נגד הבריטים, במהלך מלחמת העולם השנייה. יצויין, כי למרות המאבק הכבד, שנגזר על הבריטים מתוקפה של הלחימה הזו, הם שקדו בו-זמנית לבסס בארץ את מדיניות הספר הלבן, קרי למנוע לחלוטין עליה לארץ ולפעול בנוקשות, להידוק המצור על היישוב היהודי. הם ראו באיסורים על רכישת קרקעות והתיישבות, נשק עיקרי במאבקם על אהדת העולם הערבי. מיותר לציין שהסגרת לוחמי המחתרות לידי הבריטים לא הקטינה את להט המאבק של הבריטים בהתיישבות היהודית. "הסזון הגדול", נמשך מנובמבר 1944 עד אפריל 1945.

שוב פסק דין הזוי בעליון

לפני מספר חדשים, נהרג החייל עמית בן יגאל מיידוי אבנים במהלך פעילות מבצעית בכפר יעבד. בחודש מאי האחרון, לאחר מאמצים רבים, אותר המחבל, נזמי אבו בכר, תושב הכפר והוצא צו הריסה. אלא שהמוקד להגנת הפרט פנה לבית המשפט העליון בבקשה לבטל את הצו בנימוקים שונים. בית המשפט נענה ברוב דעות לבקשה. "העותרים הם אשתו ושמונת ילדיו של המפגע, שבעה מהם קטינים, אשר מתגוררים בדירה נגדה הוצא צו ההחרמה וההריסה. לאישה ולילדים לא מיוחסת על-ידי המדינה מעורבות כלשהי..." "החלטה אומללה", חיווה רה"מ, את דעתו על פסק הדין. "פסק דין זה יש בו משום מתן רוח גבית לטרור", אמרו גורמים בכירים במערכת הפוליטית. "גלי הטרור הפוקדים את המדינה בשנים האחרונות, מחייבים הרתעה יעילה מפני ביצועם של פיגועים נוספים בעתיד", אמרה השופטת וילנר שהייתה בדעת מיעוט. ביום שני בערב הופיע בטלוויזיה ברוך בן יגאל, האב השכול, בדמעות תיאר את אבלו הכבד על מות בנו היחיד. "המחבל הזה, ברצח של עמית, הרס שני בתים. למה האומללות שלנו לא באה בחשבון בהחלטה שלכם, והאומללות של המשפחה של המחבל כן באה בחשבון"? שאל. שוב ושוב כושלת מערכת המשפט להבין את המציאות המיוחדת של הארץ הזו. שוב ושוב היא "מייצרת" פסקי דין הזויים המוכיחים את תלישותם של שופטי ביהמ"ש העליון, את קהות חושיהם, לנוכח ההוויה המדממת שבה נתונה ישראל.