הנאשם בפלילים נתניהו צריך בחירות רביעיות - ואולי גם חמישיות ושישיות. זה לא שהוא רוצה בהן - גם הוא יודע שהוא עלול לחטוף בבחירות כאלה מהלומה רצינית מבחינת מספר המנדטים שהוא מביא. גם הוא רואה את תוצאות המשאלים המביעים חוסר אמון בהנהגתו אצל למעלה מ-60% מהציבור. ובכל זאת, הוא עושה הכל כדי שתהיינה בחירות.
זה מעבר לכך שהנאשם בפלילים נתניהו מעולם לא התכוון לכך שתהייה איזו רוטציה בראשות הממשלה ושגנץ ייכנס לבלפור. זה מעבר לרצונו לנסות ולהקים ממשלת 61 שתעניק לו חסינות ותבטל את משפטו. הנאשם נתניהו צריך בחירות כי רק כך הוא יגיע לכך שמשפטו יתנהל כשהוא ראש ממשלת מעבר שאי-אפשר לפזרה עד קומה של ממשלה אחרת.
ולכן גם, בשנייה שעלתה האפשרות שכחול-לבן תצביע על חוק שיאסור על-מי שהוגש נגדו כתב אישום להיות ראש ממשלה - קרי, על הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו - בדיוק באותו רגע הסכים נתניהו לתמוך בחוק שיאפשר דחיית המועד של פיזור הכנסת אם לא יהיה תקציב. וגנץ ומפלגתו, שעד היום רק הוכיחו את טפשותם הפוליטית - נפלו בפח. הם הסכימו שלא לתמוך בחוק האוסר על נאשם להיות ראש ממשלה במקום לומר שהם יצביעו בעדו בקריאה הטרומית וירדו מזה אם וכאשר יעבור תקציב עד לסוף 2021, מה שיבטיח את קיום הרוטציה. לכך, כמובן, נתניהו לא יסכים, כי כאמור - הוא חייב בחירות, מעבר למה שהוא רוצה.
הסיפור הוא פשוט באכזריותו. לפי ההסכם הגועליציוני, אם הממשלה נופלת כעבור 6 חודשים או יותר מיום הקמתה, ראש הממשלה החליפי - כלומר, גנץ, יהיה זה שיעמוד בראש ממשלת המעבר בעת ההליכה לבחירות. במצב כזה, עומדת בפני הנאשם נתניהו סכנה שלא תקום ממשלה ואז גנץ ימשיך לעמוד בראש ממשלת מעבר או אף גרוע מכך - שתוקם ממשלה שהנאשם נתניהו לא יעמוד בראשה או אף לא יהיה חבר בה. לעומת זה, אם הממשלה נופלת לפני תום 6 החודשים הראשונים לכהונתה, הנאשם נתניהו הוא זה שממשיך להחזיק במשרת ראש הממשלה בעת ההליכה לבחירות. יתרה מזאת, במציאות שבה הכנסת הולכת לבחירות באופן אוטומטי בשל כשלונה להעביר תקציב, לא קיימת שאלה של הפלת הממשלה על-ידי מי מהשותפים. הכנסת מסיימת את כהונתה מטעמים טכניים.
במצב כזה, הטוב ביותר עבור הנאשם נתניהו הוא שלא יצליחו להקים ממשלה ואז, יהיה זה הוא שימשיך לכהן כראש ממשלת מעבר. לכך יש יתרון מובנה, שהרי ממשלת מעבר היא ממשלה לכל עניין ודבר חוץ מזה שאי אפשר להפיל אותה. וכאשר העומד בראשה מתנהג כראש משפחת פשע ולא כמנהיג לאומי, כנראה רק אלוהים כלשהו יוכל לשמור את כולנו.
גם אם באורח פלאי כזה או אחר יצליח הנאשם נתניהו לגרום לגנץ להסכים לתקציב של חודש וחצי - מה שהוא קורא לו תקציב "חד-שנתי" - נשאר הנאשם נתניהו בעמדת יתרון. זאת, כיוון שעד סוף מרס 2021 התקציב ל-2022 חייב לעבור ואם לא עובר תקציב, הרי, כפי שראינו, שוב מגיעים למצב בו הכנסת מתפרקת מעצמה מתוך אותם טעמים טכניים. כלומר, מחמת כשלונה להעביר תקציב. גם במקרה כזה נשאר הנאשם נתניהו בראשות ממשלת המעבר ואיש לא יכול לעשות דבר בעניין - או לפחות כך רואה הנאשם נתניהו את הדברים.
המצב עוד חמור יותר משום שהאפשרות שהנאשם נתניהו בנה לו חבורת משפתפי-פעולה בתוך הליכוד שיודעים כי עם תום שלוטנו הם כנראה יעופו אל תהום הנשייה ולא ישובו לכנסת. החבורה הזאת לא תאפשר לאף אחד מצמרת הליכוד לאתגר את נתניהו ולהחליפו, למרות העובדה שלמעלה מ-60% מהעם סבור שהוא נכשל בתפקודו מבחינת הקורונה והבחינה הכלכלית. החבורה הזאת של משתפי-הפעולה עם הנאשם נתניהו תעשה הכל כדי למנוע מכל מי שאינו הנאשם נתניהו לטפס אל עמדת מנהיגות בליכוד.
את הנאשם נתניהו ואת משפחתו והחברים האחרים בכנופיית בלפור, לא מעניינת מדינת ישראל ובוודאי שלא אזרחי המדינה - לרבות אלה שהצביעו עבורו. אותם מעניין רק דבר אחד: איך לייצר מצב שבו משפטו של הנאשם נתניהו מסוכל; שבו פרשת הצוללות נעלמת ונמוגה - למרות שעודנה ממתינה לחקירה ולבירור, לצד שאלות כמו התעשרותו הבלתי-מוסברת של הנאשם נתניהו מפרשת המניות שכנראה איננה בלתי-קשורה לפרשת הצוללות; שבו פרשיות אחרות שאפשר וקיימות לא תגענה לחקירה. כפי שזה נראה, מבחנתם של הנאשם נתניהו וכנופיית בלפור יכולה המדינה ויכולים אזרחיה ללכת לעזאזל ובלבד שיוכלו להימלט מאימת הדין ואם אפשר, לסחוט את הקופה הציבורית עוד יותר. והם סומכים על אותו חלק של הציבור שאותו הם מצליחים לסנוור ולהסית. מבחינתם, ממש לא חשוב אם תהייה מלחמת אזרחים בארץ הזאת - ולכן הם ממשיכים להסית, לחרץ ולגדף את כל המערכות השלטוניות ומערכות אכיפת החוק. לכן הם ממשיכים במסע הדה-לגיטימציה של חמישית מאוכלוסיית ישראל - ערביי ישראל. לכן הם ממשיכים לקרוא למפגינים "סמול", "אנרכיסטים", "מפיצי מחלות" ושאר כינויים מְלָבֵּי-שנאה.
האם יש תקווה לשינוי? האמת היא שכלל לא בטוח. כך, מסתבר, מרגישים רבים מאזרחי ישראל שלפי מחקרים, שוב אינם רואים עתיד למדינה כפי שהיא מתנהלת. יתרה מכך, רבים סבורים עתה כי ישראל איננה עתידה להיות המקום בו ימליצו לילדיהם לחיות.
ועם זאת, במערכת הפוליטית והאזרחית בישראל עדיין יש אנשים טובים - גם אם אינם בעמדות כוח כרגע וחלקם אף לא במסגרות פוליטיות שמאפשרות להם סיכוי לסחוף אחריהם בוחרים. ייתכן שבהם מצוי סיכוי כלשהו להצלת ישראל מהגורל המר שאליה הביא אותה הנאשם בפלילים נתניהו וחבר מרעיו המונעים את החלפתו - כנראה כי רק כך להם יש עתיד כלשהו (או כך, לפחות הם חושבים). כנראה שאפשר היה להקים קבוצה שיכולה להנהיג את הארץ הזאת ולהוציאה מעמק הבכא שאליה הכניס אותנו הנאשם נתניהו אל-עבר מקום של תקווה. יש בארץ אנשים כאלה, נשים וגברים, יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים. למשל, גיורא איילנד, שהיה ראש המועצה לביטחון לאומי וראש אגף המבצעים; פרופ' מונא מארון, שהיא מומחית לחקר המוח; רובי דנילוביץ, ראש העיר באר שבע; יאיר גולן, שהיה סגן הרמטכ"ל; יואב סגלוביץ, שהיה ראש אגף החקירות במשטרה; רדיר כמאל מריח, שסירבה להיות שרה בממשלת הסיאוב בראשות הנאשם נתניהו; מרב מיכאלי, שסירבה להצטרף לחבריה במפלגת העבודה שזחלו לממשלת נתניהו; חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, פרופ' רוני גמזו, שנתמנה להיות הפרויקטור של הקורונה והמנסה להציל את ישראל מהנהגתה; הביוטקיסטית רים יונס; פרופ' חוסאם חאיק מהטכניון; פרופ' יעקוב חנא ממכון ויצמן; יזם הייטק פרופ' זיאד חנא; אמאני בריק מגוגל; גדי איזנקוט; ועוד רבים וטובים. חלקם מתנזר ממעורבות אבל נראה שכולם יתגייסו - ולו לזמן קצוב - כדי להציל את המבנה המפואר שהקימו כאן בן-גוריון ושאר המייסדים ואשר הנאשם נתניהו מנסה כבר שנים להרוס ואולי עכשיו הוא קרוב יותר מאי-פעם להשיג את זה.
