צרור ברכות מקרב לב למשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט
מישאל חשין לרגל פרישתו.
יצירתו המשפטית - חגיגה לשכל.
העושר הלשוני - מעשה חושב.
מגדלור משפטי גדול באמת.
והנה דווקא אתמול, ממש ערב פרישתו, חותם השופט חשין על פסק דין ונותן ידו למעשה שיפוטי שבליעתו קשה מאוד.
מדובר במקרה שבו אירח המיליונר אהרן פרנקל ארבעה משרי הממשלה דאז (
שמעון פרס,
דליה איציק,
חיים רמון ו
בנימין בן-אליעזר) במסיבת חתונתו שהתקיימה במונקו.
כיוון שההטסה ומימון השהייה של ארבעת השרים במונקו נחשבים, לכאורה, לקבלת מתנות בניגוד לחוק שירות הציבור, עתרה עמותת אומ"ץ לבג"ץ, כדי שיורה על נקיטת הליכים פליליים ומשמעתיים נגד ארבעת השרים בגין המתנות שקיבלו.
אלא שהיה שר אחד מבין ארבעת השרים, חיים רמון, שטען להגנתו, בין היתר, שחוק המתנות הנ"ל אינו חל עליו, כיוון שהוא קיבל את המתנה במסגרת חברותו עם פרנקל ולא במסגרת היותו עובד ציבור. התייחסות בג"ץ לטענתו זו של חיים רמון הינה יותר מתמוהה.
וכך קובעת בעניין זה כבוד השופטת
עדנה ארבל שכתבה את פסק הדין:
"באשר למשיב 5 (חיים רמון) נציין, כי טענתו לפיה לא קיבל את המתנה 'באשר הוא עובד ציבור', אלא במסגרת חברותו עם נותן המתנה, ולפיכך לא חל עליו סעיף 2(א) לחוק המתנות, לא הופרכה, ואין אנו רואים להידרש לה בשלב זה".
הקביעה האומללה הזו של בג"ץ משולה לחולה אנוש, שאיך שלא נשכיב אותו הוא יצרח מכאבים.
ראשית:
בג"ץ מתעלם כאן מהעובדה שחיים רמון לא הוזמן לחתונה לבדו. אילו, נניח, היה מדובר בהזמנה של שר בודד, ניתן היה אולי לבלוע איכשהו את הטענה שמדובר בנסיעה שקשרי חברות גרידא בבסיסה. אבל מדובר כאן הרי בשרים נוספים שהוזמנו לחתונה. כיצד זה מתעלם בג"ץ מהעובדה הזו?
גם אם נקבל שקיימים קשרי חברות בין רמון לפרנקל – הרי אין להתעלם מכך שרמון לא קיבל את המתנה לבדו, אלא היו שרים נוספים שקיבלו את המתנה.
הייתכן שבג"ץ הנכבד איננו מבחין שכריתתו של שר אחד מתוך השרים, היא מעשה מלאכותי הדוקר את העין?
שנית:
בג"ץ קובע כאמור כי "טענתו (של חיים רמון) לפיה לא קיבל את המתנה 'באשר הוא עובד ציבור', אלא במסגרת חברותו עם נותן המתנה... לא הופרכה".
השאלה היא מה בכלל יש להפריך כאן? נניח שבין מקבל המתנה חיים רמון לבין נותן המתנה אהרן פרנקל אכן קיימים קשרי ידידות. האם יש בעובדה זו בלבד כדי לשלול את העובדה האחרת, שהמתנה ניתנה לחיים רמון "באשר הוא עובד ציבור"? האם זו שאלה של או או? האם שתי העובדות הללו אינן יכולות לחיות זו לצד זו?
לעניין זה, מי לנו יותר מפרקליטת המדינה עד לפני זמן לא רב עדנה ארבל - אותה עדנה ארבל עצמה - שבחוות דעתה בעניין קשרי שרון אפל אמרה את הדברים הנחרצים הבאים:
"ביסוד הדברים צריכה להיבחן מערכת היחסים שבין נותן המתת והמקבל. גם אם, לכאורה, יחסי הידידות והחברות ביניהם איתנים והדוקים, עדיין יש לבחון בזהירות ובהקפדה את תכלית הנתינה. אומנם ייתכן שקיימות שתי תכליות - האחת ראוייה וכשרה, במסגרת יחסי החברות... והשנייה מתוך מניע פסול, וכבר נפסק כי במקרה זה המניע הפסול יכריע את הכף... יחסי ידידות וחברות בין הנותן לבין המקבל אינם מהווים, כשלעצמם, חיסיון מפני הרשעה בעבירת שוחד".
השאלה, אפוא, על מקומה עומדת: מה בדיוק יש להפריך כאן? את קשרי החברות בין רמון ופרנקל? הרי אין צורך בכך, שכן כפי שראינו גם אם הקשרים הללו שרירים וקיימים, אין בהם, כשלעצמם, כדי לשלול קיומה של האפשרות הנוספת, שהמתנה ניתנה לחיים רמון "באשר הוא איש ציבור".
והדומיננטיות של העובדה הנוספת הזו על פני עובדת החברות, הרי היא נלמדת גם מכך שהמדובר במתנה שניתנה - לא לחיים רמון לבדו ניתנה, אלא לו ולשרים נוספים.
ובכלל, הניתן ברצינות לצפות להפרכה של קשרי חברות בין שני אנשים? הרי אין המדובר בהוכחה של עובדה פוזיטיבית, אלא בדיוק להפך. הניתן ברצינות לצפות שיבוא מאן-דהוא ויוכיח שראובן איננו חברו של שמעון? ההיגיון וניסיון החיים מלמדים שדרישה ממאן דהוא שיפריך קיומם של קשרי חברות בין שני אנשים - דרישה כזו גובלת בהיתממות גרידא.
ובג"ץ, שהוא כידוע מעוז ההיגיון, אמור בוודאי לדעת היטב כי מי שטוען פוזיטיבית כי קיימים קשרי חברות בינו לבין אדם אחר, עליו להביא עימו ראיות טובות להוכחת טענותיו ולא להסתפק בטענות סתם (שהפרכתן כאמור קשה מאוד ובדרך כלל בלתי אפשרית).
שלישית:
גם אם נניח שבג"ץ קיבל כעובדה את קיומם של קשרי החברות בין רמון לבין פרנקל - האם פטור הוא, בג"ץ, לבחון את מהות הקשרים הללו? האם אין על בג"ץ לבחון את בסיס החברות וכיצד נולדה? האם דינה של חברות מתקופת גן הילדים או בית הספר כדין חברות שהתהוותה במהלך הפעילות הפוליטית?
גם בעניין זה אין לנו אלא להיזקק לדבריה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל בחוות דעתה בעניין קשרי שרון-אפל. להלן הדברים:
"משיחות הטלפון בין אפל ושרון, משיחותיו של אפל אודות שרון ומהודעותיו של שרון, עולה תשתית ראייתית מוצקה לכך שבין שרון לאפל התקיימה חברות, אך לא חברות אישית שאינה תלוייה בדבר, אלא כזו שבסיסה פוליטי ואינטרסנטי... החברות בין שרון לבין
דוד אפל החלה, לפי גרסאות השניים, שנים ארוכות לפני האירועים שנחקרו בתיק זה. מניתוח הראיות עולה שהמדובר בקשר שיסודו בפוליטיקה".
עינינו הרואות: השופטת ארבל - כפרקליטה - איננה קונה חתול בשק בדמות טענות חברות בעלמא, אלא מבחינה הבחן היטב בין "חברות אישית שאינה תלוייה בדבר" לבין חברות מסוג אחר "שבסיסה פוליטי ואינטרסנטי".
ובהקשר הכללי של עבירות על חוק המתנות ראוי לציין שתחולת העבירה על חוק המתנות רחבה יותר מתחולתה של עבירת השוחד.
יפים לעניין זה דבריו של הנשיא ברק באחד מפסקי הדין החשובים שלו:
"ביסוד חוק המתנות מונח הרצון לקבוע כללי התנהגות של עובדי ציבור, שהם רחבים יותר מאלה המכוסים על-ידי עבירת השוחד או הפרת האמונים. מטרתו של חוק המתנות להסדיר קבלת מתנות הניתנות לעובדי ציבור באשר הם עובדי ציבור, בין אם המתנה הינה בעד פעולה הקשורה בתפקידם ובין אם היא אינה קשורה בו".
הדברים מדברים בעד עצמם.
כללו של דבר, התעלמותו של בג"ץ מכך שחיים רמון לא קיבל מתנה הוא לבדו, אלא עם שרים נוספים - מעוררת הרהורים מטרידים. העובדה שבנסיבות העניין, בג"ץ בולע את טענת הבידול של חיים רמון על קרביה וכרעיה וללא הרהור מציקה עד למאוד.
ובכלל, קריאת פסק הדין בכללותו מעוררת רושם כבד שבית המשפט העליון - מסיבות השמורות עימו - דן בעניין בחוסר חשק מופגן וכמי שכפאו שד.
דומה, שבג"ץ ניגש הפעם אל המלאכה כאילו לאחר תקיעת מרפק בצלעותיו. גריסה סתמית של עובדות יבשות ללא טיפת לחלוחית. אנמיות מחניקה. שום לקח. פסק דין חף מכל מסר. אף לא אמירה ערכית אחת.
אין ספק: כאשר עולה רצון מלפניו יודע בג"ץ לפעור את מלתעותיו, לטחון בעלי דין עד דק ולהוציא מתחת ידו פסקי דין לתפארת. אלא שאם במקרה מסוים מחליט בג"ץ שמתאים לו, מסיבות השמורות עימו, להיות "ראש קטן" - העולם יכול להתהפך. דבר לא יעזור. טרם נמצא הכוח שיגרור את בית המשפט העליון לדון באופן ענייני בתיק.
והפעם לצערנו, בחר בג"ץ, משום מה, לדון בתופעה שמדיפה ריח של שחיתות, תוך שימוש במתכונת הראש הקטן ההוא. ולחשוב ששעות ספורות בלבד לאחר שחתם על פסק הדין הצחיח הזה, נשא השופט חשין - אותו חשין עצמו - נאום פרידה מרגש עד דמעות, ובו ציווה את חבריו הנשארים בבית המשפט העליון באלה הדברים:
"הילחמו בשחיתות בכל עוז. אל תניחו למלחמה יומם וליל. בנפשנו הדבר, בנפשה של המדינה, בנפשו של העם..."
כל מילה נוספת מיותרת.
