"איש הסוד"

בין ההפגנות בירושלים ובקיסריה להדחת הנאשם בפלילים בנימין נתניהו קראתי בשקיקה את האוטוביוגרפיה של רב המרגלים רפי איתן. הוא הלך לעולמו לפני כשנה וחצי. רעייתו מרים איתן המתנסחת ביומנה להפליא ועורכו רמי טל העניקו לספר את שמו הראוי - "איש הסוד". איתן היה חכם. נטוע בקרקע המציאות. תר אחרי פתרונות. רחוק ממשיחי. בעל חוש הומור ונטייה אמנותית. דייקן ופרטן. רעייתו סיפרה כי היה "אופטימי חסר תקנה". מבצעיו בקידום הביטחון הלאומי הם מהות חייו, וב"איש הסוד" הם מתוארים באורח מרתק. אפילו לכידת אדולף אייכמן, שכבר דובר בה ללא הרף, נקראת ב"איש הסוד" בנשימה עצורה. הוא היה נטול אשליות. נקי כפיים, אבל אדיש למעשים חמורים של מי שהיו קרובים לליבו. אין בספרו מילה אחת של הסתייגות מן החשדות הפליליים הכבדים נגד אריאל שרון (עימו היה בנתק כעשור עד שהתפייסו) ואהוד אולמרט שהורשע בעבירות חמורות. רפי לא רצה לשמוע. כמו מאיר דגן. ליקטתי שלושה רגעים בחייו: רפי לחם בשורות הפלמ"ח בקרב הנורא על נבי יושע (מצודת-כ"ח). הוא נפצע. עבר טלטולים. ננטש בפינוי. היה בהלם או איבד את ההכרה וניסה להתקרב לכוחות. אסף שמחוני, שלימים נהרג בתאונת מטוס אחרי מבצע סיני, "ניגש אליי, הסתכל עליי, לא אמר לי מילה והלך הלאה, התנהגות תמוהה שמאוחר יותר התחרט עליה מאוד". לבסוף ניצל בידי שניים מחבריו האחרים. מה הוא חשב על חברו שמחוני? האם סלח לו? כיצד? אין בספר מילת ביקורת נוספת על חברו. מצב אנושי הממתין לסיפור קצר דרמטי. עוד מצב - באותן שנים העז המשטר להפעיל את השב"כ נגד יריביו הפוליטיים. לא רק נגד הקומוניסטים שנחשדו בריגול לטובת ברית המועצות אלא גם מנהיגי מפ"ם (וכן הציונים הכלליים, שכנראה רפי איתן לא השתתף בחדירות למשרדיהם). רפי ביצע זאת. עבירה ברשות ובסמכות. בנסיבות אלה, לקראת הבחירות לכנסת השלישית ב-1955 ביקשו הוא והקצין משה גדרון להיפגש עם דוד בן-גוריון. כך היה. הם חששו כי מפא"י עלולה לאבד את השלטון למפ"ם שמשמאל ולאחדות העבודה. אז אמר רפי איתן לבן-גוריון: "אדוני, אם יורה לי אוכל להבטיח שמפא"י תזכה בבחירות". בן-גוריון לא קיבל את ההצעה. אך עתה, בביוגרפיה שנכתבה אחרי עשרות בשנים, כתב איתן כי אילו הביע בן-גוריון עניין בהצעה "הייתי פועל בלי היסוס". הוא התכוון לפתוח את הקלפיות בעת העברתן ולהוסיף פתקי בוחר של מפא"י תוך השמדת האחרים. זה קטע קשה. מצד אחד איתן מפליל את עצמו בהתנדבות. הוא הציע משהו נורא. אחרי יותר מ-60 שנים שאיש לא ידע על כך - מה היה לו להעמיד את עצמו באור של עבריין-בכוח? ואז ההרהור הנוגה מתחלף בתחושה, שהאיש אשר תחבל ותיכסס והונה והכשיל כה רבים מאויבי ישראל היה בעצם בעל יושרה גבוהה, ולא מירק את הכתם האישי שיכול היה להסתיר בקלות. העניין השלישי היה פרשת הפעלת המרגל היהודי-אמריקני יונתן פולארד. איתן היה ממונה על כך. ד"ר אביאם סלע - אדם מרכזי, שהביטחון הלאומי חייב לו כה הרבה - היה שותף למהלך שהסתיים בכישלון וגרם נזק רב. במרוצת השנים היו לשניהם ייסורי מצפון שמא שגו כאשר הפעילו מרגל במדינה ידידותית. בשיחות רבות חלקתי על דעתם. מי שטוען כי אסור היה להפעיל את פולארד שולל את כל הפעילות המודיעינית הישראלית באמריקה במשך עשרות בשנים. שכן אי-אפשר לדעת מראש מי הסוכן שייכשל. כדי שזה לא יקרה צריך לדומם את כל המבצעים, ושכרה של ישראל ייצא בהפסדה. לא חשתי ששכנעתי אותם. רפי ידע להיות גם נוקשה. הוא סיפר בספרו כי סילוק פולארד מבניין השגרירות הישראלית בוושינגטון, בה ביקש מקלט מדיני, נעשה בהוראתו. כמו אצל זאב ז'בוטינסקי - "גאון ונדיב ואכזר", אכזר כלפי פולארד. באחד מראיונותיו ב"ערב חדש" אמר לי כי היו לו סימנים מראש שפולארד עלול להיעצר. בראיון נוסף שאלתי מה הסימן וחמק בערך כך: אמרתי יותר מדי בראיון הקודם, מה שלא הייתי צריך לומר. אני עדיין סבור כי אין לאיתון ולסלע סיבה לייסר את עצמם. ב"איש הסוד" כתבה הרעייה שפרשת פוארלד הייתה תקועה כעצם בגרונו של בעלה משך 34 שנים. הוא והעורך טל ניסו לחבר גרסה, אבל ימים ספורים לפני מותו רפי קרא אותה והעיר בזעם כי "זה לא ילך", קם ממקומו ואיבד את שיווי משקלו ומעד בעודו אומר כי "אף פעם לא שיקרתי לממשלה שלי, ואני לא אעשה זאת עכשיו". תחת זאת כתב פרק צמחוני שהתנועה הציונית קיימה מנגנון מודיעיני במדינות ידידותיות מאז הצהרת בלפור ב-1917. איתן, זהיר כדרכו, לא הזכיר כלל את אביאם סלע. אמרתי כבר שקראתי את "איש הסוד" בשקיקה?