הימים אינם ימים כתיקונם והשנה החולפת אינה שנה ככל השנים. נגיף הקורונה שהתפרץ לחיינו לפני כחצי שנה העמיד, וממשיך להעמיד, כל אחת ואחד מאיתנו במבחנים לא פשוטים, כמעט בכל רובד של חיינו. הוא שיבש לחלוטין את שגרת היומיום המוכרת והטיל אותנו אל תוך מציאות חדשה, המתאפיינת בנעלמים רבים ובאי וודאות שעימה אנו לומדים להתמודד.
מציאות זו הציבה גם בפני מערכת בתי המשפט אתגרים מורכבים. אני גאה על כך שהיום ביכולתי לומר שלמרות כל הקשיים, בתי המשפט בישראל לא נסגרו אף לא ליום אחד. זאת, בזכות פעילות מקצועית, מסורה ויצירתית של כל שדרת הניהול במערכת, בהובלת מנהל בתי המשפט, השופט ד"ר יגאל מרזל, בזכות נשיאי בתי המשפט ובתי הדין, בזכות מטה ההנהלה, ובראש ובראשונה בזכות השופטות, השופטים, הרשמות והרשמים הנושאים בעול, בסיוע עובדות ועובדי המערכת המסורים. בזכות כל אלה הצלחנו לקיים עשייה שיפוטית בתנאים בלתי אפשריים.
אני רוצה לספר לכם שבתחילת הגל הראשון של התפרצות הנגיף, הסתמן בבדיקות שערכנו נתון מדאיג ביותר לפיו אנו צפויים לאבד שנות שיפוט מרובות כתוצאה מהמגיפה. אך בזכות פעולות שונות שנקטנו, הצלחנו לצמצם מאוד את השנים האבודות הללו. כוונתי, בין היתר, לקיצור משמעותי של פגרת בתי המשפט, להפעלת משמרת שנייה בשעות אחר-הצהריים, ולשימוש בטכנולוגיה של היוועדות חזותית שאותה אנו ממשיכים ללמוד ולשפר, לא רק בהליכים פליליים אלא גם כפיילוט הליכים אזרחיים. אני מקווה שבמהלך שנת המשפט הבאה עלינו לטובה, שתחל ביום ראשון הקרוב, נצליח להמשיך במגמה חיובית זו לטובת ציבור המתדיינים והציבור בכללותו.
חשוב להדגיש - שיתוף הפעולה עם עורכי הדין ועם הלשכה הוא תנאי הכרחי ליכולתנו לעמוד באתגרים שבפניהם ניצבת מערכת בתי המשפט, בייחוד בימי קורונה, ואני מבקשת להביע תודה והערכה ללשכה, ובמיוחד לעו"ד אבי חימי העומד בראשה, על שנרתמו לקיום דיאלוג ענייני ופורה במטרה למצוא פתרונות יצירתיים והולמים לאתגרי התקופה.
התכנסנו איש-איש בקונכייתו
את יתרת הזמן שהוקצה לי, אני מבקשת להקדיש לדברים אחדים על ממלכתיות. יש שיר יפהפה, בן בית אחד של המשורר ט' כרמי. שמו "קשב", ואבקש לקרוא לכם אותו:
קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה-שֶׁל-מַמָּשׁ
כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָה.
רַק שׁוֹלֵה-הַפְּנִינִים אוֹ סוֹחֵר-הָעַתִּיקוֹת
יָכוֹל לִקְבּוֹע בְּלִי חֲשָׁשׁ: אוֹתוֹ יָם.
נראה כי בשנה האחרונה, ואולי עוד קודם לכן, איבדנו כחברה את היכולת לנהל שיח של ממש. נדמה כי התכנסנו איש-איש בקונכייתו, והנכונות להקשיב לעמדות שונות משלנו ולהכילן הוחלפה בהתבצרות, בהסטת אחריות, וגרוע מכך: בשמחה לאיד, בקריאות לאלימות, בזלזול ובביטול האחר והשונה.
היום אבקש להזכיר לכולנו כי גם כקונכיות נפרדות, כולנו חולקים את "אותו ים". ההווה והעתיד שלנו, כפי שמבין סוחר העתיקות, מבוססים על יסודות העבר המשותף, וכפי שיודע שולה הפנינים, בכל קונכייה ניתן למצוא נקודת אור. זהו, אפוא, אחד המבחנים שמעמידה בפנינו התקופה הזו: מבחן הכבוד ההדדי והיכולת להקשיב לאחר גם - ובעיקר - כשאיננו מסכימים עמו.
היכולת להקשיב היא לנו, השופטים, טבע שני, ואנו עושים כל הניתן על-מנת לכבד את הבאים להתדיין בפנינו, עורכי דין ובעלי דין כאחד. אך בשנה החולפת נקבעו ונשברו שיאים של השחרה, דה-לגיטימציה ושיח מתלהם, אשר הטביעו חותם לא רק במרחב הציבורי ובתקשורת. הם חלחלו, לדאבוני, במידה מסוימת גם אל אולמות המשפט.
בולט העדר הממלכתיות
לאחרונה כתב פרופ' ידידיה שטרן במאמר שפרסם על "הממלכתיות בעת הזו", כך: "המחלוקת היא נתון יסוד במציאות חיינו, והשאלה הגדולה היא כיצד ננהל אותה בדרך שמצד אחד לא תשתיק מי מהקולות, ומצד שני תאפשר לקיים חברה סולידרית שחלקיה משתפים פעולה זה עם זה".
הפתרון שמציע פרופ' שטרן לשאלה כיצד ניתן לנהל מחלוקות בחברה רב-תרבותית, הוא - התנהגות ממלכתית. לשיטתו, "'התנהגות ממלכתית' איננה קשורה או נגזרת של העדפה ערכית וזהותית [...]. בדרישה להתנהגות ממלכתית יש אלמנט מרסן. מי שמבקש להיות ממלכתי איננו יכול להתנהל בשדה המחלוקת ללא מגבלות: עליו לשקול את דרכי הפעולה שלו, בתחומים שבהם הוא מתפקד, מתוך ראייה רחבה של משמעות פעולתו על החיים הציבוריים בכללותם". הממלכתיות במובנה זה, כמתארת דרך התנהגות, היא מונח ארצישראלי מקורי שלמיטב ידיעתי אין לו מקבילה מדויקת בשפות אחרות, ובימים אלה היעדרה מחיינו ברור ובולט.
הנזק שיצר השיח המפלג אינו מסתכם רק בשחיקת הקשרים שבין חלקי החברה הישראלית. המשטר הדמוקרטי כולו נשען על היכולת לקיים שיח מכיל ומכבד, בין השלטון לפרט ובין רשויות השלטון לבין עצמן. זאת מתוך הכרה בחשיבותה של העצמאות המוסדית לכל אחת ואחת מן הרשויות.
כשופטים אנו מחויבים שלא ליטול צד בשיח הזהויות הפוליטי. נאמנותנו נתונה לציבור בכללותו ולכל פרט מן הפרטים המרכיבים אותו. אין עלינו מרות זולת מרותו של הדין. כל שופט ושופטת מצהירים אמונים למדינת ישראל ולחוקיה בעת קבלת כתב המינוי מידי נשיא המדינה. בכך מגולמת העצמאות השיפוטית, ומכך נגזרת הממלכתיות שבה אנו מחויבים מתוקף תפקידנו כמשרתי ציבור. אנו השופטים מכהנים ברשות השופטת, שהינה צלע אחת - שוות מעמד - מתוך שלוש הצלעות המרכיבות את משולש רשויות השלטון. צלע זו היא מרכיב הכרחי לקיום מערכת האיזונים והבלמים הנדרשת במדינה דמוקרטית, והדברים ידועים וברורים.
הליך בחירה ממלכתי
בחרתי לשוב ולהדגישם היום בשל ניסיונות שאנו עדים להם בעת האחרונה להציג את הרשות השופטת כ"פקידות" וכמי שנוטלת לעצמה סמכויות לא לה, בטענה שהשופטים לא נבחרו בבחירות ישירות על-ידי העם. טענות ממין זה מבקשות להשליט שיקולים פוליטיים בהליך המינוי של שופטים, במקום הליך בחירה ממלכתי המתקיים מאז קום המדינה באמצעות ועדת בחירה מאוזנת המורכבת מכל שלוש הרשויות - שרים, חברי כנסת ושופטים - וכן משני נציגי לשכת עורכי הדין שהינם גורם מקצועי רלוונטי.
הליך בחירה מסוג זה, אשר לצערי יו"ר הכנסת בחר הבוקר לכנותו הליך "מעוות", מבטיח, ככל הניתן, שלצד נבחרי הציבור יכהנו שופטים עצמאיים, בלתי-תלויים וא-פוליטיים, הנתונים לביקורת ולפיקוח אם אין לה אח ורע באף אחת מהרשויות האחרות.
התנהלותה התקינה של החברה הישראלית תלויה בכך שמרבית האזרחים מצייתים לחוק רוב הזמן - הם נמנעים מיישוב סכסוכים בצורה אלימה, הם מכבדים חוזים ומאפשרים את קיום הכלכלה ומערכות השוק, והם מקבלים את הכרעות בתי המשפט ומצייתים להן. לכן, אמון הציבור הוא נכס חשוב שאותו על הרשות השופטת לשמר ולחזק.
ואולם, חשוב להבחין הבחן היטב בין החתירה לחיזוק ולשמירה על אמון הציבור ברשות השופטת ובין חתירה לאהדה ציבורית מתוך ניסיון לרצות. אכן, הכרעות קשות הן פעמים רבות לא פופולריות, והגנה על זכותם של פרטים בחברה שאינם חלק מ"מדורת השבט", עשויה לעורר התנגדות. אך בית משפט הפועל מתוך שאיפה לרצות ולזכות בפופולריות ציבורית אינו יכול לבצע את עבודתו נאמנה.
הרשות השופטת מחויבת לעשות כל שניתן על-מנת להצדיק בכל יום מחדש את אמון הציבור בה. זהו אתגר לא פשוט. בהקשר זה חשוב לומר כי הרשות השופטת, ככל מערכת פעילה, אינה חפה מטעויות - מי שאינו עושה אינו טועה - אך אני מאמינה כי גם כאשר מתגלים כשל או טעות, המבחן האמיתי הוא ביכולתה של המערכת לאתר את הטעות, לתקנה ולהפיק את הלקחים לעתיד לבוא. כמו-כן עלינו לשקוד, לצד הקפדה על איכות השפיטה, על שיפור ההספקים וקיצור לוחות הזמנים, על שיפור הנגישות לבתי המשפט ועל שביעות הרצון מהשירות המשפטי על כל גווניו.
לא רק בירושלים
יש מי שיגידו שבעידן הנוכחי, שבו גוברים הניסיונות להחליש את מעמדה של הרשות השופטת ולהכפיף אותה לטעמם של פוליטיקאים, אין בהכרח קשר בין עשייה מקצועית ובין אמון הציבור. אבל אנחנו מאמינים בעשייה ובכוחה של העשייה.
אתם, עורכות ועורכי הדין וכל הצופים בנו היום, יודעים היטב כי יש שופטות ושופטים בישראל ולא רק בירושלים. הם מסורים, מקצועיים וחדורי שליחות, ועושים את מלאכתם נאמנה בכל רחבי הארץ - בטבריה, בנתניה, בבית שמש ובדימונה, בקצרין ובקרית גת. הם מתמודדים עם למעלה מ-800,000 הליכים משפטיים חדשים המוגשים מדי שנה בימים של שגרה, ואין ספק כי עתה יתווספו אליהם עוד הליכים רבים בסוגיות ובתחומים שונים המושפעים מאירועי הקורונה והשלכותיה.
מתוך אמונה בעשייה אנו פועלים בהתמדה על-מנת לשפר את נגישותו ושקיפותו של ההליך המשפטי. כך, פתחנו לאחרונה בפני בעלי דין שאינם מיוצגים את האפשרות להגיש כתבי בי-דין מרחוק בכל הערכאות; עמלנו על הפיכת מזכירות בתי המשפט ל"מזכירות יוזמת". הקמנו מרכזי מידע רב-ערוציים המספקים מידע חשוב לכל המעורבים בהליך המשפטי.
שקיפות ושיפור השירות
בהיבט השקיפות, השנה אף יצא לדרך פיילוט השידורים הישירים מבית המשפט העליון, ונתוני הצפייה מלמדים כי יש עניין ציבורי לא מבוטל בשידורים אלה. אנו נמשיך ונבחן את יתרונותיו וחסרונותיו של השידור הישיר ונקיים מספר שידורים ניסיוניים נוספים לאורך השנה הקרובה. ועוד בהיבט השקיפות - פרסמנו נהלים המסדירים היבטים שונים בעבודת השפיטה. כמו-כן, מערכת בתי המשפט עונה מדי שנה למאות בקשות לחופש מידע מטעם הציבור, ומנהל היחידה הממשלתית לחופש מידע אף ציין לאחרונה כי הנהלת בתי המשפט היא הרשות שפרסמה את מספר התשובות הרב ביותר באתר חופש המידע המרכזי, וזאת בפער ניכר ממשרדי ממשלה אחרים.
בתחום הפלילי הקמנו ועדה ראשונה מסוגה - ועדת ברלינר - לשיפור הטיפול שניתן במערכת לנפגעות ולנפגעי עבירות מין, והרחבנו את פיילוט בתי המשפט הקהילתיים, אשר מיישם גישה חדשנית ושם דגש על שיקום הנאשמים ועל שילובם בקהילה, בין היתר בסיוע מערך מסור של מתנדבים. שמחתי מאוד לשמוע היום את הודעת בית הנשיא, כי מערך המתנדבים הזה של בתי המשפט הקהילתיים זכה השנה באות הנשיא למתנדב, ואני מבקשת בהזדמנות זו לברך אותם ולחזק אותם בעשייתם הברוכה.
כמי שמאמינים בעשייה, נמשיך לחתור לשיפור השירות לציבור בבתי המשפט ולהגנה על זכויות הפרט, תוך שמירה על אופיה העצמאי והמקצועי של הרשות השופטת. אך תהיה זו תמימות מצדי להתעלם מהשפעתן הפוגענית של המתקפות חסרות התקדים נגד בתי המשפט, ובעיקר נגד בית המשפט העליון, ומן הסכנות הממשיות הנובעות מכך למידת האמון שהציבור רוחש לבתי המשפט.
על כך כבר כתב בעבר אחד מן השופטים הדגולים שקמו לנו בישראל, השופט חיים כהן ז"ל: "הניסיון הישראלי מלמדנו שאין לך פגיעה רעה באמון הציבור במערכת המשפט מזו הבאה בעקבות הסתה פוליטית. אם עד כה ההנחה הייתה שאובדן אמון הציבור, או חשש הפגיעה בו קשורים סיבתית עם תקלות של ממש בתפקוד מערכת המשפט, הרי עתה נמצאנו למדים שיש שאובדן אמון הציבור או הפגיעה בו עלולים לבוא ללא כל קשר עם תפקוד זה".
תרבות דיון מכבדת
בימים אלו של חודש אלול, שהוא חודש של התבוננות פנימית, חשבון נפש והפקת לקחים, ניתן לצפות שגם רשויות השלטון וכל אחד מראשיהן יקיימו התבוננות פנימית כזו, ויתקנו את הטעון תיקון בביתם פנימה לפני שהם יורים בליסטראות של ביקורת כלפי אחרים.
הביקורת כלפי אחרים היא לגיטימית, כמובן, אך כאשר היא מושמעת מפי גורם שלטוני בכיר, בהחלט מותר לצפות כי תהיה עניינית, הוגנת ולא פופוליסטית. לצערי, הדברים שנשמעו בוועידה הבוקר מפי יו"ר הכנסת אינם עונים על ציפייה זו, לא מבחינת התוכן ולא מבחינת הסגנון, אשר בינו ובין ממלכתיות אין דבר וחצי דבר.
אני, ברשותכם, מתעקשת שלא לחרוג ממנהגי ומתוך אחריות לתפקידי אשאר נאמנה לממלכתיות, ואומר לסיום כי כולנו עומדים בכל רגע נתון בפני צומת דרכים. אנו יכולים להעמיק תהומות, או לבחור בשיח מתון ומאחה ולהקפיד על תרבות דיון מכבדת הנותרת קשובה לזולת, גם כאשר איננו מסכימים איתו. תרבות שיח מכבדת כזו, אם נקפיד לקיימה, תעשיר את החברה וכפי שכתב פרופ' ידידיה שטרן במאמר שהזכרתי - תאפשר לכולנו להרגיש כאן "בבית" על-אף הפרשנויות והתקוות השונות לגבי מהות הבית. זאת, גם בזמני גאות ובעיקר בשעות שפל.
תקוותי היא כי נשכיל לנצל את השנה החדשה, על אתגריה וההזדמנויות שוודאי תציב בפנינו, על-מנת לשקם את הממלכתיות, הדיאלוג הענייני, והיכולת להקשיב באמת זה לזה. בנימה זו אאחל לכל הצופות והצופים בריאות איתנה ושנת משפט מבורכת.
