שלח ולפיד מבקשים לשוות מימד של רצינות למפלגתם על-ידי יצירת פריימריז מכורים מראש, שהרי חברי המרכז יקיימו נעשה ונשמע כהלכתו ויצביעו פה אחד ליו"ר המפלגה המכהן. בכך, יש עתיד תהפוך לכאורה למפלגה דמוקרטית כדוגמת הליכוד והעבודה בשעתה היפה, ותתיימר לגנוב מצביעים מכחול לבן וממפלגות נוספות.
עפר שלח לא יקבל פריימריז. הוא גם לא יעזוב את יאיר לפיד. הוא אומנם עדיף לעם ישראל על פני יו"ר מפלגתו, הבלון הנפוח שמפריח סיסמאות שווא וחסר הערכים, אך יהיה זה ירייה ברגל המפלגה להחליף את העומד בראשה, אשר מתמודד, לכאורה, על ראשות הממשלה, והיחיד שמסוגל להפוך אותה לשנייה בגודלה בכנסת - דבר ששלח לא יוכל להשיג בשום פנים ואופן, וניתן לשער כי אין הוא באמת מאמין בכך גם לא בחלומות הכי ורודים שלו.
יש טעם בטענותיו של שלח, שהדרך להפוך את המפלגה לחלופה שלטונית עוברת דרך פריימריז; זאת הרי הייתה דרכן של מפלגות השלטון בעשורים האחרונים. אך במקרה דנן, הסקרים מציגים תמונה הפוכה מחזונו של מספר שתיים ביש עתיד. יתרה מזאת - ניתן ללמוד ממפלגת העבודה, שהתחלופה התכופה של ראשי מפלגתה הביאו אותה לשפל חסר תקדים במקרה הטוב ולהכחדה במקרה הרע, בעוד שהיציבות של ראשי הליכוד לדורותיה הוכיחה את עצמה: מנחם בגין, בנימין נתניהו ואריאל שרון, שלושת היו"רים היחידים שהליכוד ידעה, כולם הגיעו לכס ראש הממשלה. העבודה אומנם הנפיקה מספר רב יחסית של רה"מים, אך כולם, למעט אהוד ברק, צמחו במשך זמן רב בצמרת השלטון וברגע שדור הנפילים הגיע אל קיצו תמה התקופה בה ראשיה, שוב, למעט ברק, היוו מועמדים לגיטימיים להנהגת המדינה.
השאלה האם ראוי שיתקיימו פריימריז במפלגת שלטון או לא - כלל לא רלוונטית; הדבר היחידי שמשנה הוא האם זה נכון מבחינה פרקטית. ישנה מיסקונספציה שגויה הגורסת כי מפלגה ללא פריימריז שוחקת את ההליך הדמוקרטי, אך למעשה חברי מרכז לאו-דווקא מייצגים את רצון כל הבוחרים של אותן המפלגות. נכון, מי שחשוב לו יכול להתפקד ולהשפיע, אך במציאות רוב המצביעים של מפלגות השלטון אינם נמנים עם חברי המרכז שלהן.
אין זה אומר שפריימריז אינם דבר בריא לחברה דמוקרטית - להפך, הם נותנים כוח עצום לאזרחים והופכים את כל התהליך ליותר נתון לביקורת המצביעים ולהרבה יותר הגון, אך גם לפריימריז ישנן מגרעות, כולל עסקנים וקבלני קולות.
החלטה תמוהה
הליכוד והעבודה, לפחות עד שזו התרסקה, הינן מפלגות אשר יותר חזקות מהאינדיבידואלים המרכיבים אותן; וכן, וזה כולל גם את נתניהו - הוא לא גדול מהמפלגה עצמה. ניתן להכליל עימן גם את מרצ, הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה וקדימה בשעתה; כחול לבן תיאורטית יכולה בעתיד להפוך גם היא לכזו, זה ניכר בדי אן איי שלה. אך יש מפלגות של איש אחד, אשר חסרות כל זכות קיום בלעדיי ראשיהן. יש עתיד היא דוגמה מצוינת למפלגה שכזו, ועימה ניתן למנות למשל את עצמאות של אהוד ברק, כולנו של משה כחלון, התנועה של ציפי ליבני, תל"ם של בוגי יעלון, ימינה של נפתלי בנט ואיילת שקד, ומפלגת המרכז, אשר התפרקה לחלוטין לאחר פרישתו של איציק מרדכי.
מפלגות כגון יש עתיד דומות במקצת למפלגות החרדיות, כאשר העומד בראשן, כדוגמת לפיד, משמש כמקבילה של הרבנים אשר שולטים במפלגותיהם: ללא הרבנים, אין מפלגה; בלעדי לפיד, מפלגתו תיפול לתהום הנשייה. כחול לבן לעומת זאת מכילה את גבי אשכנזי, ובעתיד הנראה לעין אולי אף את גדי איזנקוט, ושניהם מסוגלים להוביל אותה; שלח, לעומת זאת, בקיזוז חסרונותיו ויתרונותיו, הוא דמות אפורה שלא נולדה להנהיג - מספר שתיים ניצחי, אם תרצו.
שלח מודע לחלוטין כי כנראה וימצא עצמו מחוץ לכנסת אם יפרוש ויקים מפלגה זניחה משלו, וכמו-כן, שאין שום סיכוי כי לפיד יסכים לפריימריז רגע לפני שהוא הופך ליורשו של בני גנץ ומועמד השמאל מרכז לראשות הממשלה. לכן, ניתן להניח כי המהלך היה מתואם היטב עם חברו הטוב ויו"ר המפלגה שלו, על-מנת שאולי יתקיימו פריימריז מכורים מראש. הרי שבמקרה ויתקיימו בחירות מקדימות, המפלגה תקיים נעשה ונשמע כהלכתו ותצביע פה אחד ללפיד, במטרה להפוך את המפלגה ללכאורה דמוקרטית ובנוסף לתת לגיטימציה ללפיד לשמש כיו"ר, לאחר שהחליט במחשכים לשריין את הקדנציה שלו בראשות יש עתיד עד הכנסת ה-25, כשלמעשה, לפי החוקה היבשה של המפלגה, הוא כבר ממזמן היה צריך להעביר את זכות הבחירה על ראשות המפלגה לחברי המרכז שלו. ההנחה הנ"ל מקבלת משנה תוקף לאור התיאום רב השנים השורר בין שלח ללפיד ומערכת היחסים הקרובה בניהם.
לא ניתן להסביר בשום דרך אחרת את החלטתו התמוהה של שלח להכריז תיגר על לפיד. בהנחה השגויה כי המהלך אינו מתואם, מה לעזאזל הוא ישיג בעקבות הפסד ליו"ר המפלגה - מהו האינטרס שלו. תיאורטית, הוא ייקבע עצמו כמספר שתיים של לפיד, אך בשביל לעשות זאת אין הוא צריך להפסיד לו - איש לא מאיים עליו, ובכל מקרה מצב זה שורר כיום. אולי - שוב, בהנחה המופרכת כי לא קיים תיאום ביניהם - הוא מבקש לייצר לעצמו הילה אשר תקרין את היותו המועמד המוביל להחליף את לפיד כאשר זה יחליט לפרוש, אך אין לכך כל שחר, שהרי לפיד לא מתכוון לפרוש בעתיד המאד רחוק, וגם אם כן, הפסד ליו"ר כעת במטרה לקבע עצמו כמחליפו העתידי כבר יהיה לא רלוונטי בעוד מספר רב של שנים. כמו-כן, שוב, אין מי שמאיים עליו בעניין זה, לפחות כרגע, ובכל מקרה לפיד יחליט בעצמו את מי לטפח שיהיה יורשו, וברור לכל שבכל מקרה יהיה זה שלח, לפחות אם לא יפרוש לפני אדונו.
לכן אין מנוס מלהגיע למסקנה כי לפיד ושלח הגו ביחד את המהלך על-מנת למצב את המפלגה כמפלגת שלטון דוגמת קדימה. יכול להיות שצעד זה ירים אותם בסקרי דעת קהל ויאפשר להם לגנוב מצביעים משלל מפלגות, ובראשן כחול לבן. הדבר מסביר את בידולו של מספר שתיים ממספר אחד של יש עתיד - הם הרי מנסים לשוות אמינות למהלך. ניתן לשער כי יגיעו בנוסף התקוטטויות קטנות ומזעריות בזעיר אנפין בניהם על-מנת להציג את הצעד ככנה. אך אין לעם היושב בארץ האבות ליפול בפח אשר הם, ככל הנראה, הנדסו במו ידיהם.
