עד לא מכבר הלכה והתגבשה אצלי תחושה ברורה, שגורמים אופוזיציוניים שכשלו במשך תקופה ארוכה בניסיונותיהם להדיח את הימין בראשות נתניהו מהשלטון בדרכים דמוקרטיות, עברו לניסיונות להשיג מטרה זו בדרכים אחרות. שני המהלכים המרכזיים היו ועודם הקרב האישי נגד נתניהו שבמוקדו "עלילת המשפט"! והקרב בזירה המשפטית נגד הליכוד והימין בכלל שכותרתו: הסניוריטי של בג"ץ כחסם עליון ליכולות הימין לממש בפועל את המנדט שקיבל מהציבור בבחירות דמוקרטיות. במילים אחרות:
הדיקטטורה של בג"ץ כקו מז'ינו של השמאל והליברליזם הפוסט-מודרני והאנטי-ציוני, נגד יישום בפועל של שלטון ימין אפקטיבי.
מהלכים אלה נעשו בין היתר בסיוע גייסות חמישיים פוליטיים ומנהלתיים במסדרונות השלטון הממלכתי; שאריות מן העבר הסוציאל-דמוקרטי המפואר, מימון מצד אויבים מבית ומבחוץ וניצול קו מז'ינו הבג"ץי, במקומות שמהלכי הימין לא נבלמו די הצורך מצירוף הרפיסות שלו עם הרשעות של השמאל.
משהתברר למארגנים - המקפידים לשמור על אנונימיות אישית וחיסוי אירגוני לזיקתם הפוליטית לאופוזיציה האנטי-ציונית בישראל ולגורמים הפוליטיים התומכים בה מבחוץ - שאין די במשפט נגד נתניהו, שאין בכוחם להביסו בקלפי ומשקלו הבינלאומי נמצא בקו עליה חרף מאבקם הנמרץ בו, פנו לדרך נוספת: האנרכיה. הרעיון הוא יצירת קואליציה רחבה של קבוצות נרגנות בשמאל הקיצוני, שתמיכת דעת הקהל הרחבה בהן הולכת ומתמוססת לבין קבוצות הרואות בימין עוד מתקופת המדינה שבדרך, אויב אידיאולוגי שמסכן את הקיום הלאומי האוטופי הישן, שעל-כן יש להיאבק בו ללא פשרות. לצרף לאלה את כל הבלתי-מרוצים של הזמן האחרון (ותמיד ישנם ויהיו כאלה) ולספק לקואליציה בלתי קדושה זו את הארגון, הניהול והמימון הדרושים ליצירת אימפקט תקשורתי רחב. להוציא לרחובות קבוצות של מחוללי אנרכיה, במטרה לשרטט בעיני הציבור מציאות בלתי סבירה ובלתי נסבלת, בתקווה שרושם זה יקדם עבורם את השאיפה להכשיל את הממשלה הנבחרת ולהחליפה.
מלחמתו של נתניהו בתקשורת העויינת את הימין ובאידיאולוגיה שלה, צרפה לכוחות הנ"ל גם חלק מרשתות התקשורת החברתיות ושנים מערוצי הטלוויזיה. מנגנון זה פועל כבר תקופה ארוכה כמנגנון חבלה בסדרי החיים התקינים בישראל. לשם כך הוא נעזר בסיסמאות פוסט-מודרניות, הרואות בזכות ההפגנה, למשל, את אחת "מזכויות-היסוד" של הדמוקרטיה הפיקטיבית של העידן החדש
זו המקדשת את עריצות המיעוט ומעמידה אותה מעל ריבונות הרוב.
שלוות הוצאתה לפועל של "תוכנית החבלה" הופרה בתחילת שנת 2020 עם הופעת משבר הקורונה. שני הצדדים טעו בהערכת משמעותו ומשקלו החברתי-כלכלי של המשבר. מחוללי האנרכיה ציפו לקבל ממנו סיוע פוליטי כאשר הפגיעה הבריאותית מזה והשלכותיה הכלכליות מזה, יתסיסו את הציבור. הואיל וקיימת כבר תשתית אופוזיציונית פעילה ברחובות, יצטרפו גם מבקריה החדשים של הממשלה "לתנועת המחאה" ויתגברו את עוצמתה והשפעתה הכוללת, בין היתר ע"י הגדלת האנרכיה הציבורית. ראש הממשלה והממשלה, טעו בתגובתם הראשונית, כאשר סברו שמדובר במשבר קצר מועד, שטיפול בו ב"קורנס כבד" יאפשר הכלתו; "מדיניות הכלה" היא כזכור אלמנט מקובל מאוד בשיטות הממשל הבלתי אפקטיביות שאימצה לה מדינת ישראל לטיפול במשברים. הסגר שהוטל על כל המשק בפסח האחרון, בלם אומנם את התפשטות המגיפה, אבל פגע באופן חמור בפעילות הכלכלית, בעיקר בסקטור העצמאיים ובעסקים הקטנים; שרבים מהם שייכים אידאולוגית לגוש הימין.
אולם, גוש השמאל העמיד עצמו בצורה כל כך קיצונית מחוץ למחנה הרוב הציוני, עד שאפילו בעיות כלכלה קשות לא יכלו לגשר על הפערים האידיאולוגיים. עד מהרה התברר שהשמאל לא השכיל למתן את עמדותיו ולשתף פעולה עם יריביו המובהקים והימין לא היה מוכן להפוך את המחלוקת הכלכלית לגט כריתות טוטאלי מגוש הימין. שני הצדדים שגו ושניהם, ועימם הציבור כולו משלמים ועוד ישלמו את מחיר השגיאות הללו.
מה שנראה כאופציה לתגבר ולהעצים את האנרכיה הפוליטית, התברר עד מהרה דווקא כסלע מחלוקת בין שני זרמי המחאה מול הממשלה: הזרם הפוליטי, נותר מיליטנטי, בלתי-מתפשר, חסר גמישות וכושר הסתגלות לשינויים, וזרם נפגעי הקורונה קיבל מהממשלה, אומנם באיחור, מענים חלקיים אבל משמעותיים מספיק בכדי למתן את האגרסיביות ההתחלתית של תגובותיו.
בינתיים הובאה לתודעת הציבור
פריצת הדרך המדינית מול האמירויות במפרץ, אשר טרפה שוב את קלפי כל הזרמים הפוליטיים הראשיים. יריבי נתניהו מצאו עצמם שוב כגמדים מדיניים לעומתו. הציבור הבין שלאיש, חרף חולשותיו, יכולות גדולות בתחום הבינלאומי, שעשויות לתרום למציאות הביטחונית והכלכלית ולשיקום ממגיפת הקורונה, תרומות מכריעות. תנועות האנרכיה חזרו לממדיהן הטבעיים: רעש ציבורי חסר תכלית שאינו מקדם דבר בהוויה הישראלית. ההפגנות הכלכליות בעקבות פגיעות הקורונה מותנו במיוחד לאחר פרסום תוכנית התמיכה הכלכלית עד יוני 2021. פתיחת המשק, שנעשתה תחת לחץ ציבורי ורמת אכיפה בריאותית קלוקלת, "שחררה" מעט את הלחץ הפסיכולוגי, אבל עתידה לחזור אל כולנו כבומרנג.
נושאים ואחרים הנוגעים לניהול הלקוי של עניינני הפנים במדינה, נדונו כבר בצורות שונות ורבות בתקשורת, בתעמולת שלושת סבבי הבחירות האחרונים ולדעתי עוד ישפכו עליהם נהרות דיו ומילות סרק בסבב הבחירות הרביעי שבדרך, שכן
ממשלת החירום הנוכחית איבדה את כושרה לשלוט במדינה.
עיון וצפייה בימים האחרונים במספר לא מבוטל של אמצעי תקשורת מדוברים או כתובים, חושף סימנים מעניינים ומטרידים של כשלים והתרופפות יכולות ההבלגה והנשיאה בנטל בציבור ובממשלה. באופוזיציה, זו חולשת הרוח ודוגמה לביטוייה המובהקים הם: התבטאויות קיצוניות של בוגי יעלון, שחורגות מכל גבול סביר למי שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון ורואה עצמו כמנהיג לאומי. לידו מככב "זד" נוסף - אהוד ברק - שמאיים על המדינה חדשים לבקרים באנרכיה ובניסיונות הפיכה, שהוא יהיה מחוללם הראשי. בימים האחרונים שמענו על סימני התפוררות ב"יש עתיד", בדמות קריאת תיגר של האיש מס'2 במפלגה, ח"כ עפר שלח, על מנהיגות יאיר לפיד.
1
התרופפות קשה וחמורה הרבה יותר נשקפת מהתנהלותה של הממשלה בתחומים רבים ובכללם: התנהלות רופסת של חיילי צה"ל בחברון מול תקיפתם באבנים ע"י בני נוער ערבים ליד מחסום-רחוב. עמידה סטטית ממושכת, עתירת כוחות ויקרה מול איומי חיזבאללה בצפון - ישראל מורתעת ע"י חיזבאללה עד כדי ביזיון. רפיון מול חמאס ברצועה - שבועות של התקפות בלתי פוסקות עם בלוני וטיסני נפץ ובעירה, שמשבשים את חיי התושבים וגורמים נזקים גדולים ומיותרים לרכוש.
חמאס סוחט כספים ותנאים וישראל ממשיכה להיסחט ע"ח הציבור שחי לאורך גבול הרצועה. טורקיה בוחשת באזור כמעט בכל תחום אפשרי, אבל במיוחד באגן המזרחי ובקרבת שדות הנפט והגז של ישראל, תגובות ישראל משדרות חולשת-דעת וריפיון. גדר הביטחון המזרחית, פרוצה, אינה נשמרת, אינה מוגנת, אינה מפרידה בין האוכלוסיות חרף משבר הקורונה המעמיק והולך. התוצאה היא: מעבר המונים חופשי מדי יום בין איו"ש לשטחים הריבוניים של ישראל שנושא בחובו סיכונים ביטחוניים ורפואיים גם יחד. ההשלכות הן בין היתר דקירה למוות של רב בפ"ת, גניבות רבות ונזקים כלכליים חמורים, ותחושת חוסר ביטחון של אזרחים רבים מדי -
אנחנו מספקים להם קיום והם מספקים לנו דם ודמעות??! מפעם לפעם חוזרים ומתפרסמים דבריו של האלוף (מיל') בריק, מבקר מערכת הביטחון לשעבר, על מצב כוחות היבשה של צה"ל ורמת מוכנותם למלחמה, והדברים מזכירים באופן מצמרר את "ימי הזוהר" ערב מלחמת יום כיפור, או ערב מלחמת לבנון השנייה. מדי מספר ימים אנו מתבשרים על גניבות ציוד ממחנות צה"ל ועל סחר בנשק צה"לי. בדרום, השתוללות צעירים בדואים בכבישי הדרום המובילות לריבוי תאונות עתירות נפגעים. סיור אזרחי אקראי בצפון, מגלה טנקים של צה"ל מזוודים ומצויידים בנשק וציוד סודי ומתקדם, כשהם מופקרים ואיש אינו שומר עליהם. לציבור מוסבר שצה"ל בודק והאחראים יטופלו; אבל איש כבר אינו מאמין לסיסמת הסרק הזו. אנו צופים ומדווחים על אי-סדר וחוסר שליטה ממשלתית על מעשי משרדי הממשלה מצד אחד, ועל חוסר קומוניקציה בין הממשלה לוועדות הכנסת המפקחות עליה מצד שני. לא ממש ברור מי קואליציה ומי אופוזיציה ולאיזו מטרה נבחרה למשל ועדת הקורונה בכנסת - לעזור בניהול המאבק במגיפה או להפריע לממשלה לעבוד??
הכל שותפים לאי-הסדרים הללו - ה"ברדק" הצה"לי הזה מתחולל כאשר שר הביטחון הוא רמטכ"ל לשעבר, מנכ"ל המשרד הוא מפקד ח"א לשעבר ובמערכת הביטחון מתפקדים עוד עשרות רבות של קצינים בכירים ובכירים מאוד בדימוס. האם זהו המנגנון המגן על מדינת ישראל מול שפעת האיומים שסביבה?! אפילו בארזים שבארזים שלנו - יח' 8200 - מתגלים מעשי פשע ועבריינות חמורים בין עובדים מן השורה הראשונה.
התחומים היחידים שפועלים עדיין הם בג"ץ - "החפרפרת" העוקרת ומכרסמת כל אקט של ציונות מגשימה בישראל. מרגע שהשתלט נציג הניוון ההסתדרותי, שר המשפטים ניסנקורן, על משרד המשפטים, קיבל בג"ץ חסינות מחקיקה מרסנת ומאזנת, ובהשראתה חזרו המערכות האנטי-ציוניות והפוסט-מודרניות בישראל להרים ראש.
ומול כל אלה ורבים אחרים, מבקר המדינה - שותק, ועדת החוץ והביטחון - שותקת, ועדת הכספים - שותקת, הוועדה לביקורת המדינה - שותקת והציבור --- משתאה ומתנמנם! מנכ"ל-על של המדינה כיום הוא היועץ המשפטי לממשלה. אם גם נכפיף אליו את צה"ל, נוכל לוותר על הממשלה...
התנהלות קבינט הקורונה מול ה"פרויקטור" הלאומי, פרופסור גמזו, אינה טובה מזו של מערכות ממשל אחרות. גמזו אינו אמור לנהל את הפוליטיקה המפלגתית בישראל לא בשאלות הקורונה ולא בנושאים אחרים. זהו תפקידו של קבינט הקורונה בראשות ראש הממשלה. ככלל, נראה שראש הממשלה מושקע כיום רובו ככולו בעוללות המפרץ הפרסי. לא היה בכך שום רע, אילו האציל סמכויות למישהו אחר בקבינט, שימלא את מקומו בניהול לפחות חלק מנושאי הפנים. אולם רע מאוד המצב אם הוא נעלם ומתחפר מעין הציבור בימי משבר במקום לנהל את המדינה - ענייני פנים וחוץ כאחד. מגיפה שאיננה מנוהלת היא קטסטרופה בפוטנציה, והאחריות לתוצאות היא על הממשלה וראשה. התחושה העולה מהוויה זו היא של ריפיון כולל במערכות הממשל במדינה, שמתנהלות אבל אינן מנוהלת; חובה היא שבין 36 שרים ו-16 סגנים, ימצאו אחדים שמטפלים כהלכה במשק הלאומי ובביטחון הלאומי.
הבעיה החמורה ביותר כיום בישראל, היא חוסר שליטה של הממשלה בנעשה במדינה ובמשק. חוסר שליטה נובע מהעדר מדיניות או מאי הפצתה כהלכה, מהעדר משמעת ציבורית והעדר אכיפה אפקטיביות של החוק והתקנות. מהיותי חלק מהציבור, ברור לי שהמדיניות הבריאותית מוסברת כיום כהלכה, אך לא הכל מרוצים ממנה וספק אם ייתכן אחרת. מאידך-גיסא, משמעת ביצוע אינה מחייבת שהכול יסכימו לכל מילה במדיניות הממשלתית, אבל היא מחייבת שדרכי ואמצעי האכיפה יהיו אפקטיביים - הממשלה וראשה נקראים בזאת לפקוח עיניים ולהתעורר. 