המלחמה, שמנהל השמאל בנתניהו, איננה יודעת הפוגה מהי. השנאה מעבירה את פעיליה על דעתם. טובת המדינה? הצחקתם אותנו. את ראש האייל הזה הנוגח בחומות יום ולילה (והחומות ממאנות ליפול, בינתיים!), מובילה בעיקשות, בצעקות, בצריחות, בפלקטים, במגפונים, בתצוגת פאלוסים - התקשורת, במיוחד המדיה האלקטרונית.
אין עייפות כאן. המדיה על המשמר, שהמאבק לא ידעך חלילה. ללבות, ללבות, ללבות. יושבים (שש עם עודד בן עמי) שני גדולי עולם - אמנון אברמוביץ' והנ"ל, ובפנים נפוחות מחשיבות עצמית, מודיעים לנו, אריסיהם הכפותים והשבויים, הנאמנים מאונס, כי אין כל חדש בהסכם עם האמירויות, ולראיה - כבר בימי רבין נעשו גישושים ופניות אליהן...
"זכותם", של רבין ופרס: הפיכת רחובותינו לנהרות דם
אין בדעתי לפתוח כאן את הוויכוח מי עשה מה. לעניות דעתי "זכותם" הנצחית וההיסטורית של רבין ושל פרס, שלא תשלל מהם לנצח, בהסכמי אוסלו, הייתה בפריצת המחסום הפסיכולוגי מפני הפיכת רחובות ערינו לנהרות דמים. והם "הצליחו". חזרנו לימי הפדאיון. מספרי הקורבנות שהפכו באבחת לשון אחת ל"קרבנות השלום", כמאמרם הנמלץ והמתעתע של רבין ופרס, הגיע ל-1,500 איש הרוגים, ול-3,200 פצועים. חלקם קשה. חלקם אנוש. גם לא אתייחס למסלול המסריח בעזרתו השיגו רבין ופרס את אישורו בכנסת... רוב של קול אחד, מכונית מיצובישי אחת, והמנעות הסיעות הערביות... אבל בכל אלה לא נדון עכשיו. אני חוזר לעניין האמירויות.
האטלס יושיע אתכם מהפגנת הבורות
בימים של מבוכה אני ממליץ לכל חברי היקרים למקלדת לחזור/לעיין באמצעי המידע הזמין והפשוט הקרוי אטלס. כן. אנא התבוננו במפה המתאימה (על-פי ויקיפדיה), המצורפת כאן לנוחיותכם. דובאי, אבו דאבי וראס אל ח'מי היושבת בקצה קצהו של מפרץ עומן, שוכנות כמעט בטווח ראיה מהחוף האירני. שני אזורים שהמילה 'אסטראטגיים', קטנה עליהם. יותר מהמדיה הכזבנית (לא כולה!) שלנו, הבינו האירנים מהר מאוד את המשמעות של החזית המתגבשת נגדם באזור זה, ישראל - האמירויות. לא בכדי הרימו שם קול זעקה נגד "הבוגדנות הערבית" ועוד קללות. הם יודעים טוב מאוד לָמה. ועכשיו הגעתנו לנושא העיקרי, הצוללות.
3. מדוע (אך ורק) צוללות
במשך שנים הלעיטו אותנו, חברי היקרים למקלדת, בצילומי נתניהו העולה ויורד בכבש הצוללות שלנו. שוב ושוב הופיע הצילום הזה, על-מנת לקבע במוחותינו, באופן אסוציאטיבי, את הקשר שלו אליהן. רה"מ מכחיש? היועמ"ש מכחיש? שיכחישו. אנחנו נתמיד בשלנו. נגייס את המקהלה הניצחית/צרחנית, יעלון, לפיד, גנץ. יש רייטינג? מה רע? ותלך האמת לעזאזל.
אבל גם אנחנו בשלנו: חייבים לומר להם: עיינו במפה! שערו בנפשכם כיצד תראה מפת האינטרסים/האסטרטגיים, כאשר יהיו בידי ישראל הצוללות הנכונות. במקום הנכון. כן אלו עם המפרט המתאים (לא בטוח כלל שהן דומות לאלו שבידי המצרים - לכל המאשימים את נתניהו בבגידה!)... אירן היא זו שתאלץ לחשוב ולהבין: כן. הן שם, לא לבלוע ולא להקיא. והיא תבין. לא פעם, גם לא פעמיים, לפני שתעז לתקוף את האמירויות או את ישראל.
ולקינוח אני מבקש עיון נוסף במפה האמורה. מאז ראשיתה של המלחמה הקרה, כבר ב-1945, הייתה אפשרות 'המכה השנייה', על הפרק, בכל תכנון צבאי. מהלך זה נחשב ליסוד הכרחי למניעה מושכלת של תקיפה גרעינית. בלשון פשוטה: אם אתה יודע כי ישנה אפשרות שאתה תהיה זה שיחטוף את המכה השנייה, גם אם אתה תהיה הראשון לפתוח במלחמה, הסיכוי הוא שלא תפתח בה כלל. הבנה זו היא שגרמה לנס, שהציל את האנושות. המלחמה הקרה לא הפכה מעולם למלחמה חמה. מלחמת אש ודם, שהייתה מכלה כל יצור אנוש על פני כדור-הארץ.
4. סוף למלחמת פ"י הנצחית
והרי לכם כל הסיפור על החשיבות העצומה של השלום עם האמירויות, של בלימה יעילה ואולי מוחלטת של אירן, ועוד לא הזכרנו את סיומה של מלחמת פ"י (פלשתין - ישראל) בת ה-70 שנה. מלחמה נבזית, מכוערת, טבולה ומטונפת מראשה ומטה בהסתה אנטישמית בספרי הלימוד, כאשר שדות הקרב הם מסדרונות האו"ם, כבישי הארץ והאקדמיה כאן ובחו"ל. ולמי התודה והברכה? כן. לנתניהו. ושיעמוד לכם, בגרון, המכחישים, עד לקץ הימים!
- הקורא אילן פרי פנה למערכת בטענה כי הכתבה "הסכם אברהם", שפירסמתי בגליון האחרון, של זמן מבשרת, "אינה מביאה כבוד". מר פרי אף הלין על כך בשיחה טלפונית עמי. גם הוסיף נימוקים וטענות.
האירוע המתמשך בבלפור, המיצגים הבזויים שהוצגו שם, לנוכח עיני ילדינו, הוא, קודם כל, לבושתם של המפגינים, ורחוקים מלהביא להם כבוד.
יותר מכך. בלפור גרמה לשיתוק קבינט הקורונה. טענת החרדים כי אי-אפשר להתיר את בלפור ולאסור על התקהלויות לצרכים דתיים, בו זמנית, כבלה באזיקים את הממשלה. ממשלה נבחרת לא יכולה לעמוד מול טענת אפליה (הצודקת), של החרדים ושל המגזר הערבי (החתונות). מכאן גם עומק הנפילה של אותו קבינט ושל הפרויקטור פרופ' גמזו. בלפור סיכלה כל הסבר הגיוני ומוסרי לסגר כללי, שרק הוא היה לדעתי יוצר אפשרות לקטוע את שרשרת ההדבקה.
