מתנצל, אך חייב לחזור למאמרו הייחודי של אחד העם מ-1892 "חצי נחמה". זו תמציתו: היו יהודים שהחלו להרהר שמא יש מידה של אמת בעלילות של האנטישמים. עד שהאנטישמים טענו כי היהודים משתמשים בדם של נוצרים לאפות מצות. כאן נעצרו אפילו יהודים מתבוללים ומנוכרים. הרי כל אחד מהם ידע כי מדובר בשקר נורא. "וכי אפשר שכל העולם חייבים והיהודים זכאים? אפשר ואפשר, ועלילת הדם תוכיח. פה הרי היהודים זכאים וטהורים ממלאכי השרת..." כתב אשר צבי גינצברג, הוא אחד העם. זו חצי הנחמה, שהאנטישמים השתמשו בטענה כל כך מופרכת, שכל היהודים התאגדו מחדש להודפה.
העלילה הזדונית בימינו מגיעה מביבי. מי שראה אותו ניצב הלילה עם חיוך מעושה וטוען כי אנחנו סוגרים בהפגנות את הטלפון הנייד שלנו כדי שהשב"כ לא יוכל לאכן מי לקה בתסמיני הקורונה, הבחין על פניו בתסמונת משטר הרשע. כתוצאה מדבריו ידענו בבת אחת, מאות אלפים בירושלים ובקיסריה ובתל אביב ועל 300 גשרים, כי הוא שקרן פתולוגי. זו עלילת דם מוחלטת.
זו חצי הנחמה, הפעם אפילו חלק מהביביסטים לא יגוננו עליו. אפילו הם יודעים. שקר זה הוא חלק מהמאמץ של ביבי לשבש הליכי משפט ולהימלט מספסל הנאשמים. הוא מגייס לעניין את כל תומכי האישום בפשע. עתה התגייסה עיריית ירושלים בראשות משה ליאון. היא רוצה לסלק את מאהל המחאה מבלפור ופנתה לבית המשפט לקבל היתר להתנפל על מוקד המפגינים. אדון ליאון מעדיף את החושך על פני האור. ברור שבקשת הרשע תוכרע בבג"ץ.
כל המהלכים הנלוזים האלה מגבירים את הייאוש. אביגדור ליברמן דיבר אמש מנהמת ליבו כאשר קרא לתושבי ישראל לשקול היטב אם בכוונתם להיענות להוראות הממשלה. מפני שהיא עוברת כל גבול. מפני שהיא מאמינה כי בחרב ובחנית תוכל לנהוג בנו ככל העולה על רוחה, אבל אנו מחזיקים באבן הקלע המילולית של האמת, ואנו ננצח. הדין הישראלי (בנימין הלוי במשפט כפר קאסם) אוסר על שוטרים למלא פקודה בלתי חוקית. להכות מפגין מפני שהוא התחפש לשרה נתניהו (אני סולד מזה, אבל מה בלתי חוקי בכך?) - אסור להם. לצמצם את הדרכים להפגנה בבלפור, ירושלים, גם זה בלתי חוקי.
איני מצטרף לקריאה של ליברמן. מפני שהיא מסוכנת, אם כי ייתכן שהעתיד יוכיח שהצדק עימו ולא עמי. אך אני מתבונן בהיסטוריה של מוסוליני ופרנקו והשאח' הפרסי וצ'אושסקו והסובייטים (ועתה גם ולדימיר פוטין המרעיל) ויודע כי יש רגע בחיי האומה שהיא מסלקת את השלט "אסור לעלות על הדשא" וצועדת עליו עד לבית ראש הממשלה. זה יהיה נורא. עדיין אין הצדקה להפרת חוק. אבל כבר היו דברים מעולם. חייבים ללמוד מן ההיסטוריה שלנו ושל עמים אחרים.
במצב הנוכחי חשים רבים מאיתנו כי רוח רעה מרחפת על פני המים, והארץ תחת נתניהו הייתה תוהו ובוהו, "וחושך על פני תהום". זה נכון. מרה שחורה. אך היא אינה סוף פסוק. אנו נהיה בבלפור ובקיסריה ובחוף תל אביב ועל 300 גשרים יהיה אשר יהיה, ואולי נהיה טרף לשוטרים כמו ניסו גואטה המקבל חיפוי ממפקד כמו עופר שומר, ולהתנכלות של כחולי המדים כנגד תבנית של צוללות - אבל אנו חייבים לנצח. גם למען האנשים המתייצבים מהצד השני של המתרס, בעמדת הרשע בפקודתו של נתניהו.
זה יקח זמן, אבל יחלפו שנים וחברותיי וחבריי הצעירים מן ההפגנות יישבו בזקנתם על המרפסת ויספרו לנכדות ולנכדים (שאולי יהיו קצרי רוח) על הימים האלה שהם שעתנו היפה; על הימים האלה שנחלצנו להציל למענם את החרות ואת ישראל היפה אור לגויים ולחוק ולמשפט כחזונם של דוד בן-גוריון ומנחם בגין. הנכדות והנכדים לא יבינו מדוע זולגת דמעה מעינינו, הרי חרותם ומוסרם הם נכס צאן ברזל, דבר מובן מאליו; והם לא יאמינו שהיה צורך לקום בכל מוצאי שבת ולצעוד ולקרוא ולהדק ולא להרפות עד שהאור יפרוץ מתוך העלטה.
מי מחברינו שלא בא עתה להפגנות יספר לנכדיו כאילו גם הוא היה עימנו. מילא, לא נקלקל לו. ומי שנמצא היום מן הצד השני יסביר בגמגום שהוא לא התכוון באמת. ואנחנו שהיינו ולא משנו מן הרחוב נוכח משטר עויין ושלטון דיקטטורי ועירייה עלובה וראש ממשלה נאשם בפלילים נזכור בגעגוע את שעתנו היפה, ונקווה כי איש מצאצאינו לא ייאלץ לחזור ולחוות אותה, והם ירקדו ברחובה של ירושלים את "והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה".
