יעקוב אבו אלקאעין מהכפר אום אל חירן, לא היה מחבל נתעב, לא פעל בשורות דאעש, לא היה טרוריסט, לא רוצח, יעקוב היה אזרח ישראלי, מחנך, סגן מנהל בית ספר, אוהב ונאהב.
יעקוב נורה למוות כאשר כוחות הביטחון הגיעו לכפר לצורך הריסת ופינוי מתחם בתים שנבנו בניגוד לחוק. במהלך האירוע יצא יעקוב עם רכבו ונדמה היה לאנשי כוחות הביטחון כי מדובר במחבל המבקש לבצע פיגוע דריסה. כוחות הביטחון ירו לעברו יריית אזהרה ולאחר מכן המשיכו לירי לעבר גלגלי הרכב. יעקוב איבד שליטה ובמהלך הנסיעה פגע בשוטר ארז לוי ז"ל ובשוטר נוסף שנפצע.
יעקוב נורה על-ידי השוטרים ויש אף המאשימים כי אנשי רפואה שהיו במקום סירבו להעניק לו טיפול רפואי מציל חיים עד גסיסתו למוות. מפכ"ל המשטרה דאז, רוני אלשיך קבע בנחרצות כי מדובר במחבל שפל וטרוריסט משורות דאעש. החזיק החרה אחריו השר לביטחון פנים דאז, גלעד ארדן. המשטרה טענה בתוקף כי מדובר במחנך ולא במחבל אך לא היה מי שיקשיב ויאמין למשפחה האבלה.
ראש הממשלה, נשיא המדינה הביעו זעזוע עמוק ממה שדווח להם כפיגוע דריסה בו קופחו חיו של השוטר ארז לוי ז"ל. לאחר שכשלו ניסיונות המשטרה להטיל הגבלות על טקס קבורתו של יעקוב המפגע שלא היה, ובהתערבות בג"ץ, שוחררה גופתו לאחר שישה ימים והובאה לקבורה. ואות הקין נצרב על מצח משפחת אבו אלקעין כמשפחת המחבל לנצח.
עד היום טרם מצאו לנכון ראשי הציבור בישראל לנקות את אות הקין שהצמידו למצחו של אבו אלקעין. המפכ"ל עסוק בהפצת ספר המנהיגות שכתב, השר לבט"פ הפך לשגריר באו"ם, רה"מ והנשיא עדיין נושאים בתפקידם.
טוב עשתה הפרקליטות כשהחליטה לסגור את החקירה כנגד אנשי כוחות הביטחון שהיו מעורבים באירוע, בהינתן כי אפשרות של פגיעה בכוחות הביטחון אינה מדע בדיוני ובהחלט אפשרות סבירה באירוע זה. אולם ההנהגה הישראלית מעבר לפיצוי הכספי מחויבת מוסרית להרכין ראש ולהביע סליחה בפני משפחת יעקוב אבו אלקעין על שהפכה אותו במחי נאום למחבל וטרוריסט מתוצרת דאעש. מנהיגות היודעת להודות בטעויות היא מנהיגות ראויה.
