בשורות על החסינות לקורונה

התקווה הגדולה ביותר לסיום הקורונה הוא חיסון. ארגון הבריאות העולמי עוקב אחרי 34 מועמדים הנמצאים בשלבים שונים של פיתוח; כיצד הם יפעלו – זו כבר שאלה אחרת. אקונומיסט מזכיר, כי יש רק חיסון חלקי לקדחת דנגי ועדיין אין חיסון לאיידס. מעודדות יותר החדשות על הקורונה בשני כתבי עת מדעיים. צוות של מדענים מאיסלנד פרסם מאמר ב-New England Journal of Medicine לגבי שיעור הנוגדנים בקרב 1,200 איש שהחלימו ממחלת סארס – הנגרמת בידי נגיף דומה לזה של הקורונה: ל-90% היו נוגדנים מיד אחרי ההחלמה וגם ארבעה חודשים מאוחר יותר. מי שנפגעו בצורה קשה יותר, למשל המאושפזים שבין החולים, פיתחו רמות גבוהות יותר של נוגדנים – וכך גם קשישים. אם זה יהיה המצב גם בקורונה, הרי שחיסון שיעודד יצירת נוגדנים יבטיח הגנה סבירה לטווח ארוך; וקל לאתר נוגדנים, כך שבדיקות לאיתורם יהיו מדויקות ועל בסיסן ניתן יהיה להחליט על הצעדים נגד הקורונה. המחקר השני, בידי המועצה למחקר רפואי בבריטניה, בדק את קיומם של תאי T. הללו מקבלים פחות חשיפה תקשורתית מאשר הנוגדנים, אך חשיבותם זהה: הם ממלאים תפקיד מרכזי במאבק נגד הנגיף ומבטיחים הגנה לטווח ארוך. המאמר שפורסם ב-Nature Immunology מתאר השוואה בין 28 חולי קורונה במצב בינוני ו-14 חולים במצב קשה, לצד 16 בריאים: בקרב החולים נרשם זינוק במספר תאי ה-T ומספרם גדל ככל שהמחלה הייתה קשה יותר. עוד התגלה, כי התאים מזהים ותוקפים שמונה חלקים שונים של נגיף הקורונה, כולל החלבון המאפשר לו להיצמד לתאי הגוף ולחולל את המחלה. אקונומיסט מצטט את אל אדוארדס, מומחה לחיסונים מאוניברסיטת רידינג שלא השתתף בשני המחקרים, ומפגין אופטימיות זהירה. לדבריו, התגובה החיסונית לנגיף פועלת כמצופה, ואם היא תימשך בצורה זו – הרי שלפחות מבחינה תיאורטית, החיסונים יוכלו לעודד את הגוף לחסן את עצמו לטווח הארוך. עם זאת, בפועל עדיין מוקדם לחגוג. אדוארדס מזהיר, שחסינות הגוף מעולם לא הייתה מדע הניתן לחיזוי, ושום ניסוי אינו יכול להראות כיצד יפעל החיסון – עד שיהיה חיסון.