לאחר 3.5 שנים הצליח סוף-סוף ממשל טראמפ ליצור אסטרטגיה מקיפה לתחרות טכנולוגית עם סין: ניתוק שרשרת האספקה של ענקי ההיי-טק הסיניים, דרך איסור לבצע עסקות איתם ועד לאסדרה של הכבלים התת-ימיים החיוניים לפעילותם. הצעדים היו לעיתים מבולבלים, סותרים ופגעו בארה"ב עצמה, אך קבעו את הקווים המנחים של המדיניות הטכנולוגית מול סין לעתיד הקרוב – כותב ב-Foreign Affairs אדם סגל מן המועצה ליחסי חוץ.
גם התגובה הסינית ברורה כעת: היא האיצה את פיתוח המוליכים-למחצה וטכנולוגיות אחרות, כדי להקטין את תלותה בשרשרת אספקה העוברת דרך ארה"ב. כדי להשיג זאת, מנהיגיה מפעילים חברות טכנולוגיה, מהדקים את הקשרים עם מדינות המצויות בתוכנית החגורה והכביש הסינית ומנהלים מסע של ריגול סייבר. קווי החזית של "המלחמה הקרה הטכנולוגית" ברורים, אך מי – אם בכלל – ירוויח ממנה? זו שאלה פתוחה. דויטשה בנק מעריך, שמלחמה כזאת תעלה 3.5 טריליון דולר בחמש השנים הקרובות. ובכל זאת, מנהיגים משני עברי האוקיינוס השקט מקווים להאיץ את הפיתוח הטכנולוגי על-ידי הפיכתו לסוגיה של ביטחון לאומי.
אך זה אינו המיטב. אם ארה"ב הייתה מנהלת יחסים תקינים עם בעלות בריתה, היא הייתה מוצאת יותר נכונות לשיתוף פעולה בפיתוח סטנדרטים בינלאומיים, הגנה של קניין רוחני והשקעות בדור הסלולרי החמישי ובטכנולוגיות מתפתחות אחרות. מדיניות הגירה חכמה יותר הייתה מושכת לארה"ב את מיטב המוחות מאוסטרליה, קנדה,
האיחוד האירופי ובריטניה ומסייעת לה לשמור על היתרון התחרותי שלה. אבל במקום כל אלו, ארה"ב פועלת בתוקפנות נגד סין – וזו מגיבה ביצירת עתיד בו לא תהיה זקוקה לארה"ב.
קונגרס המפלגה הקומוניסטית אישר השנה תוכנית חומש, במסגרתה ישקיעו עיריות, מחוזות וחברות 1.4 טריליון דולר בבניית "תשתית חדשה" של בינה מלאכותית, מרכזי מידע, דור חמישי, אינטרנט תעשייתי וטכנולוגיות חדשות אחרות. מטרה מרכזית היא להפחית את התלות בארה"ב בתחום המוליכים-למחצה. לשם כך הודיעה סין באוקטובר אשתקד על הקמת קרן בת 29 מיליארד דולר, ובחודש שעבר – על הקלות מס, מענקי מו"פ וצעדים נוספים שמטרתם למשוך לסין חברות מוליכים-למחצה בינלאומיות.
סגל מציין, כי המאמץ להקטין את התלות הטכנולוגית עולה בקנה אחד עם האג'נדה הכלכלית הנרחבת של סין. הנשיא שי ג'ינפינג מדבר על "תיאוריית ההפצה הכפולה": מתן עדיפות לצריכה המקומית, לשווקים המקומיים ולחברות המקומיות כדי לקדם את העצמאות הטכנולוגית לאחר עשרות שנים של הישענות על ייבוא. גם המגזר הפרטי מתגייס למאמץ: חברת עליבאבא הקימה בספטמבר 2018 חטיבת מוליכים-למחצה, ואילו ביידו השיקה ביולי 2019 שבב חכם הקרוי "קונלון". עליבאבא וטנסנט אף הודיעו על השקעות ניכרות במחשוב ענן, כדי לסייע לתשתית הטכנולוגית החדשה.
אם הגרוע מכל יתרחש מבחינתה, באמתחתה של סין אמצעי תגמול נגד חברות הטכנולוגיה האמריקניות. משרד הסחר הכין רשימה של "רשימה של ישויות בלתי אמינות" הכוללת יחידים וחברות זרים. מי שלדעת בייג'ינג יפגעו באספקה לסין מסיבות שאינן כלכליות, יגלו שפעילותם בסין מופסקת או מוגבלת. בקהילת העסקים ובתקשורת הסינית כבר היו מי שהציעו להעניש את אפל או קוואלקום על צעדיה של ארה"ב נגד Huawei, אך נכון לעכשיו הממשלה בבייג'ינג מעדיפה להבליג.
ארה"ב וסין נערכות למאבק טכנולוגי ממושך, אשר לא יושפע מזהותו של המנצח בבחירות בעוד חודש וחצי. הן וושינגטון והן בייג'ינג יצטרכו להתגבר על מכשולים פוליטיים פנימיים, כדי להגיע למצב בו רווחיהן מן המאבק יעלו על מחירו – סבור סגל. התעשיה הסינית הגיעה להישגים מרשימים, אך היא סובלת גם מחוסר יעילות ובזבוז. למרות עשרות שנים של נסיונות, סין לא הצליחה לסגור את הפער מארה"ב בתחום המוליכים-למחצה, וגם המאמץ הנוכחי לא יניב תוצאות מיידיות.
בארה"ב תומכים הן הממשל והן הקונגרס בהגברת היזמות. בששת החודשים האחרונים הגישו חברי קונגרס הצעות חוק המשקפות מחויבות זו: הגברת ייצור המוליכים-למחצה, הקמה מחדש של קרן המדע הלאומית, הקלה בהגירה של מומחי בינה מלאכותית וטכנולוגיות אחרות החיוניות לביטחון הלאומי, יצירת ענן מחקר לאומי ועוד. אולם נושא זה מצריך תמיכה דו-מפלגתית. סין הוכיחה שהיא תגיב לצעדים האמריקניים; ארה"ב צריכה לפעול באותה צורה.
