ב-1884 איתר הוגה-הדעות המוסלמי ג'מאל א-דין אל-אפגאני את הקשר בין המיליטריזם ובין הפיגור החברתי והתרבותי של המוסלמים: "הינה הדת הנוצרית בנויה על השכנת השלום והנועם בכל דבר. היא קוראת לביטול גאולת הדם ולוויתור על השלטון. ואילו ביסוד האיסלאם מונחת השאיפה לניצחון, לעוצמה, לכיבוש ולעוז. האיסלאם שולל כל חוק הנוגד את מצוותיו. והינה מצב המוסלמים, בעת הזאת (לפני כמאה וחמישים שנה) מעורר תדהמה. תמוה כיצד דווקא הנוצרים המציאו את תותחי קרופּ ואת מכונת הירייה – לא המוסלמים. איזה סיוע מההיסטוריה הדריך את הנוצרים וקידם אותם, ואיזה פֶּגע פָּגע במוסלמים ודחף אותם אחורנית". 1
בספרו "פיקוח על יֵצֶר הקרב" חילק מלקולם סטרטון את הדתות לשלוש קבוצות,
על-פי יחסן לתופעת המלחמה: א. דתות זעם המלחמה; ב. דתות ללא זעם; ג. דתות זעם אהבה. האיסלאם הוא דת זעם המלחמה: אללה, שהוא אלוהים מיליטריסטי, תובע מהמאמינים למות למען הדת במלחמת קודש (ג'יהאד), או לסבול ייסורי גהינום. הבלתי-מתאסלמים הם כופרים שחובה להשמידם וליטול את רכושם ואת נשיהם. כך עשה הנביא מוחמד וזאת הרוח שהובילה את נבחרי אללה להצלחות במלחמות. 2 חוקר המלחמות קינסי רייט כתב, שלפני מוחמד לא היו השבטים הערביים אוהבי מלחמות. מוחמד הטיף לכיבושים למען האל, והדוקטרינה שלו התקבלה בחצי-האי ערב והתפשטה בכל העולם הערבי ובכל מקום שהמוסלמים הגיעו אליו. 3
ראש אמ"ן לשעבר, האלוף, הפרופ' יהושפט הרכבי, שהתמחה בנושאי המזרח התיכון ואסטרטגיה, כתב שהג'יהאד הוא יסוד חשוב בדת האיסלאם. בעזרתו יתפשט האיסלאם בעולם ויכנס את כל בני-האדם תחת כנפיו. מלחמה מוכרת היא מלחמה יזומה למען הדת. האיסלאם הוא דת לוחמת ומתפשטת על-פי ההלכה, וההלכה תורגמה למעשה כשהיה למוסלמים כוח להתרחב ולכבוש. המלחמה אינה פוסקת לעולם. שלום עם לא-מוסלמים דינו כדין שביתת-נשק, שאחריה תתחדש המלחמה. 4
לפי האנתרופולוג האמריקני, קליפורד גירץ, "דת היא מערכת סמלים שפעולתה הטביעה בבני-אדם הלכי-רוח ומוטיבציות מעמיקי חדור ומאריכי ימים, באמצעות ניסוח השקפות בדבר סדר עולם כללי והלבשת השקפות אלה בלבוש כל-כך עובדתי, עד שהלכי-הרוח והמוטיבציות נראים תואמים במיוחד את הממשות". גם ג'ורג' בוש וגם סדאם חוסיין הפגינו, בימי מלחמת המפרץ, את אמונתם הדתית ואת נאמנותם לטקסים ולפולחנים, ודיברו על הקשר שבין מעשיהם ובין רצון האל. אנלוגיה בין חייו ופועלו של מוחמד ובין חייו ופעילותו של סדאם חוסיין, עשויה לסייע להבנת תפקודו של האחרון.
|
מוחמד גדל בבית דודו. אביו מת לפני לידתו, אמו מתה כשהיה בן שש ואחרי שנתיים מת סבו. בגיל צעיר הצטרף לשיירות סוחרים, ואחר-כך היה סוכן של אלמנה אמידה (ח'דיג'ה). כשהיה בן עשרים וחמש נשא אותה לאשה. היא הייתה בת ארבעים. נישואיו פתרו את בעיותיו הכלכליות, אבל לא עלה בידו להשתלב בחברת עשירי מֶכּה. בגיל ארבעים החל להתנבא ולהטיף. הוא גינה את אורח החיים העירוני, את צבירת העושר של הסוחרים הגדולים ואת הפער החברתי, והקים כת מאמינים. חרם הוכרז עליו, סכנה נשקפה לחייו, והוא נאלץ להגר עם חסידיו לעיר מַדינה (יַתְ'רִיבּ), שתושביה קיבלו את תורתו. מוחמד קבע חוקה לעיר זו, שהייתה למדינה המוסלמית הראשונה. כדי לפרנס את מאמיניו שדד שיירות של סוחרים. הפשיטה המוצלחת הראשונה שלו הייתה בימי חג של עלייה-לרגל, שאסורה בו שפיכות דמים. בפשיטה נהרג אדם, ומוחמד הפך את המעשה הזה למלחמת קודש (ג'יהאד). לזכר פשיטה אחרת, שבה הרגו פקודיו אנשים רבים ולקחו שלל רב, קבע מוחמד את צום רמדאן, אחת מחמש מצוות היסוד של האיסלאם. יהודי מדינה היו עשירים מאוד. מוחמד גזל את רכושם, את מקצתם גירש ואת רובם הרג.
אנשי מכה שלחו כוחות גדולים למלחמה נגדו ונגד העיר מדינה. בשדה הקרב הייתה
ידם על העליונה ומוחמד נפצע. אבל המנצחים לא דבקו במשימה. נאמניו של מוחמד, אבו בכּר ועלי, נשאו את מנהיגם הפצוע לפסגת אחד ההרים, והוא נשאר בחיים. הינד, אשת מפקד צבא מכה, אבו סופיאן, מצאה בין ההרוגים המוסלמים את גוויית האיש שהרג את אביה בקרב קודם. היא קצצה את אוזניו ואפו, פתחה בכידון את חזהו ואכלה את כבדו. בעלה, המצביא, שחזר למכה, קרא למוסלמים שהתחבאו בפסגת ההר: "ניפגש בשנה הבאה". מוחמד נשאר בחיים אחרי פציעתו ותבוסתו, וניצחונו אחרי כל אלה נראה למאמיניו כאחת ההוכחות לכך שנבואתו אמת. זה הלקח שנטמע בתרבות הצבאית המוסלמית: תבוסה בקרב, אפילו תבוסה במלחמה, אינה סופית. גם אויב האיסלאם, אבו סופיאן, אמר למוחמד, לפני שחזר למכה: "מלחמה היא כמו דלי הנושא מי באר, פעם למעלה ופעם למטה".
מוחמד ועושי דברו קברו את מתיהם, התפללו, קוננו ונשבעו לנקום. מוחמד אסר על מאמיניו להתאבל על ההרוגים בקרב, וכך הקשיח את התרבות הצבאית המוסלמית ומנע, כמקרים רבים, הרהורי כפירה של האבלים. מוחמד ונאמניו סיפחו אליהם תומכים בשיטות של אלימות ושוד. שנתיים לפני מותו השתלט מוחמד על מכה ללא קרב. רוב שבטי ערב כרתו איתו בריתות, ורבים מהם התאסלמו.
בשלושים השנים שאחרי 632, שנת מותו, כבשו ארבעת הח'ליפים הראשונים ("הישרים") את סוריה, עירק, ארץ-ישראל, ארמניה, פרס ומצרים, ואת מרכז צפון-אפריקה. הם הביסו צבאות גדולים, מאומנים ומצוידים יותר מצבאותיהם, ואסלמו את רוב תושבי הארצות הנכבשות. בתשעים השנים שבאו אחר-כך כבשו הח'ליפים מבית אומיה את כל צפון-אפריקה, את ספרד וחלקים מהמזרח הרחוק. הסיסמה "דין מוחמד בסיף" והצלחות המוסלמים בנו את תרבות האמונה במלחמות.
|
שוד הכופרים הוא אחד המוטיבים החזקים בתרבות המוסלמית. כמויות הנפט
האדירות שנתגלו בטריטוריות מוסלמיות (שמחפשי נפט מערביים גילו והפיקו אותן
בטכנולוגיה מערבית), נראו למוסלמים כהוכחה: אללה, שהעניק למוסלמים את הנפט, שלח את הכופרים לגלוֹתו ולהפיקו, כדי שהמאמינים יהיו עשירים בלי מאמץ. היַפָּנים, שצברו מלָאים של אנרגיית שרידות הודות לחריצותם ויעילותם, נותנים למוסלמים לא מעט מתוצאות מאמציהם ומקבלים נפט בתמורה. האין זאת הוכחה לכך שאללה משפיע ברכה על המאמינים? התרבות האיסלאמית מעודדת את ההזיות של בני המדבר על עושר לא מעבודה אלא מגזל, כמעשי הציידים והמלקטים בימי תחילת הציביליזציה. התרבות הזאת לא עודדה תקשורת אינטליגנטית ולא היה בה מקום לפיתוח טכנולוגיה ומדע. בניה העדיפו מיתוסים והזיות, ורובם סבלו מפיגור תרבותי מתסכל ומחולשה צבאית, לא הסתגלו למציאות המשתנה ולא יכלו להפיק לקחים. הסופר העירקי ג'בּארה ג'בּארה אמר: "רומינו ונבגדנו באלף שנות ריקבון, היינו קורבנות לרטוריקה הנבובה שלנו".
לפי ג'בּארה ג'בּארה, התחיל תהליך הריקבון בסוף "תור הזהב" של ח'ליפות העבּאסים בעירק, באמצע המאה התשיעית, כשהשתלטו מפקדי הצבא על המחוזות. הוא לא העז לייחס את תחילתו להופעת מוחמד, שצמצם מאוד את השפעת היהדות והנצרות על העמים אשר קיבלו את האיסלאם. "פסוקי השטן" של סלמן רושדי, שיצא בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, היכה את העולם המוסלמי בפאניקה. התגובה האלימה ואי-היכולת להתמודד עם ביקורת, הן תופעות המבטאות את הפיגור האינטלקטואלי של התרבות המוסלמית. תרבות זו של "דין מוחמד בסיף" דחפה את צאדם חוסיין לניסיונותיו לשדוד את שדות-הנפט של אירן ואת העושר של כוויית, ועודדה אותו להכריז על מלחמת העולם השלישי העני נגד המערב העשיר. שוד המערב כמוהו כשוד הכופרים, ושוד "משרתי המערב" (כוויית וערב הסעודית) נחשב למלחמת מצווה.
_____________________
בשבוע הבא: צמיחתו של מנהיג ברברי; סוף פולחן הקרבת הבנים במלחמות במערב; מדיניות של מתיחות בינלאומית מתמדת; זלזול בחיי אדם; השליט כמיליארדר; שוחד לאנשי תקשורת; הערכה שתרבות המערב רכרוכית ומפחדת ממלחמות.
|
|