יש לכם כבוד הרבנים הראשיים לישראל הזדמנות של אחת בדור, או אפילו אחת ביובל, לדעתי אף אחת במאה שנה, לפרוץ, להוביל, להציל את ישראל. וידוע לכולנו שכל המציל אפילו נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.
בספר תנועת המוסר ח"א עמ' 159 בתולדות ר' ישראל מסלנט זצוק"ל מובא: באותו זמן בפרוס שנת תר"ט וכבר הגיעו 'הימים הנוראים' והמגיפה עדיין בתקפה. כידוע, עלולים מקרים של רעב, צפיפות, התעייפות וכדומה הגורמים חלישות הגוף, להביא להתפשטות המחלה. בכל זאת, לא הרהיבו רבני וילנא להכריע להתיר בפרהסיה לאכול ביוה"כ... ובערב יוה"כ תר"ט פרסם מודעות בכל בתי הכנסיות שבעיר: 'לא להתענות ביום הקדוש והנורא הזה, לקצר בפיוטים, ללכת לטייל בחוצות העיר לרוח היום, ולהושיע איש את רעהו בכח ובכסף עצה. בחששו שהקהל לא יציית לו מפני אימת יום הקדוש הזה, עלה על הבמה בבית הכנסת הגדול כתום תפילת שחרית, הוציא יין ועוגות, קידש ואכל לעיני כל הקהל.
האם ייקחו כבודם אחריות? האם יובילו? האם דווקא כאשר ה"תותחים" הפוליטיים שותקים, מוזות התורה ירעמו? האם ירהיבו גדולי התורה אומץ ותבונה להורות על תפילות תחת כיפת השמים? על קיצור תפילות היום? על היתר טלטול מי שתיה מסיבות של פיקוח נפש? על חובת שתיה של מתפללים תחת כיפת השמים בשעות היום של יום כיפור? האם הרבנות הראשית היא הרבנות הראשית או סתם עוד מקור פרנסה לעסקנים ולשנאת חינם כמו כנסת ישראל בימים אלה?
האם כבודם יהיו הרב ישראל מסלנט? או שמא האם אלפי אנשים ידביקו עצמם במחלה בבתי הכנסת, חלקם יעברו ייסורי גיהינום, ומיעוטם ממש ימותו. ואם כן, מתי נתעורר? האם גם את מצוות ו"נשמרתם" נדחה עד לאחר החגים? בברכת בריאות שלמה ושנה טובה. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.
