אזרחים החרדים מאוד לדמוקרטיה בישראל מתריעים מפני ההליכים המצביעים על התדרדרותנו לדיקטטורה. הסימנים רבים עד אינספור: להוותנו בראש המערכת עומד אדם שהוא שקרן כרוני, הדואג רק לעצמו ולמשפחתו הנוכחית ומשחק חופשי בהפיכת אמת לשקר ובהפצת שקרים ["ספינים"] שהוא מנסה להופכם לאמת, כמו שאמר גבלס הארור כי "שקר שחוזרים עליו שוב ושוב הופך לאמת".
הן רק בחודשים האחרונים נחשפו עוד שקרים מבישים של מר נתניהו [להלן: "ביבי" לשם הקיצור]. "האישור" לגרמניה לספק צוללות מתקדמות למצרים, כמו ההסכמה עם ארה"ב לספק "חמקנים" 35-F לאמירויות. האיסור, לכאורה, על טיסות לאומן תוך פעולת-סתר נגדית להתרתן. את כולם ביבי "מסובב" על אצבע שקריו ויש המוסיפים להאמין לו תוך התעלמות מהאמת. עתה הוא נזקק למותו המצער של יעקוב אל-קיעאן כדי להטיח באלשיך, המפכ"ל דאז, כי הפך אירוע שמהותו טרם הובררה סופית לאירוע חבלני, כאשר ביבי עצמו היה בין הטוענים, ואולי הטועים, שהכריזו על האירוע כאירוע חבלני, ממש כפי שביבי טען שהתנגד בזמנו להינתקות ונמצא שהצביע לעשייתה. או שזכר כי ראה את ה"טומים", הצנחנים הבריטים השולטים בא"י, אף שנולד כשמדינת ישראל כבר קיימת ומהטומים נותר רק זכרון. אחרי חיטוט מצאו נוֹבְרַיו גם מכתב שבו פרקליט המדינה, שבכלל חלק על המפכ"ל וראה באירוע תאונה גרידא, המליץ שלא לתת פומבי למחלוקת בנדון בין המשטרה למח"ש. ובעצם - מה בכך?
בְּהִשְׁתֵּלְחוּיוֹתַ שלו באותה פרשה עגומה נמנע ביבי מִלְּצַיֵּן כי כוחות המשטרה נאספו באל-חיראן לשם פינוי מאחז בלתי חוקי בצו בית המשפט, וציפו דרוכים להתנגדות. כך גם לא איזכר את השוטר שנהרג שם בעת מילוי תפקידו. העלאת הפרשה כאילו הייתה מיועדת כולה רק כדי לפגוע בביבי מעלה מחשבות עגומות לגבי המצב הנפשי בבלפור. עד כה לא יוחסה לביבי אישית בעיה בתחום זה.
מדוע טוענים שביבי רודן, או מוליך לרודנות, ולא טענו זאת כלפי איזה ראש ממשלה מבן-גוריון ואילך? אולי משום שלביבי כיום יש עיתון חינמי מוטה אליו ורב-תפוצה; ערוץ מִשֶּׁלּוֹ בטלוויזיה [20] וזרזירי עט ולשון ב"גלי צה"ל" וביתר המדיה. כל שלטונו בנוי על "שַׁסֶּה, הפרד ומשול" תוך ניפוח והאדרה של אויבים, אמיתיים או מדומים, עד להפיכתם לאיום על עצם קיומנו, ואז הֹוא מציג עצמו כמציל הגיבור והיחיד של העם והמדינה. ומי אינו באויביו? החל מאובמה, אירן; הערבים הנוהרים לקלפיות באוטובוסים של השמאל; התקשורת העויינת; "הסמולנים" הנוראים [שאת חלקם צירף לממשלתו!];
המשטרה המושחתת, היועץ המשפטי הרודף את ביבי והפרקליטות "תופרת התיקים" שהעזו לגעת במשיחו ושליחו של האל; גם השופטים מתנכלים לו; התובעת בתיקו היא מושחתת לטענת דובריו באשר הציבה דלת שחילקה בית שלה לשניים בלי להצטייד בהיתר בנייה[!]; המפכ"ל לשעבר אלשיך וניצן, פרקליט המדינה לשעבר; המפגינים האנרכיסטים נגדו שמפיצים את הקורונה וכל ממלאי התפקידים המעיזים להמשיך ולמלא את תפקידם. בין אויביו כיום מרידור, גדעון סער וגם גנץ, אשכנזי וְנִיסָנְקוֹרְן שכבר השתחוו אך טרם כרעו בפניו ברך.
ביבי הוא הוא הלוחם האמיץ בקורונה ובשם הלחימה [הכושלת] בה מפקיע לעצמו שעות שידור פעמיים-שלוש בשבוע ואז מנצל את הבמה לתעמולה פוליטית ואישית [כולל הזלת דמעות תנין על הפגיעה בבני משפחתו התמימים שלא עשו כל רע]. אחד השיאים היה ממש בימים אלה כאשר ביבי הציג את כשלונו האדיר בבלימת הקורונה, וכניעתו המבישה לחרדים שאיימו לנטשו, כהישג כביר. ואיזה טיפול זה היה! כקיסר שעבר במרכבתו וזרק מטבעות להמונים, כאימלדה מחלקת המתנות בפיליפינים או אוויטה של פרון בארגנטינה שחילקה מקררים להמונים.
כך ביבי פיזר מיליארדים בלא מחשבה או חשבון, הוא העניק סכומים אדירים לכל אזרחי ישראל, עשירים כעניים, עובדי מדינה ומועסקים כמו למובטלים ולמצויים בחל"ת, וטרח להזכיר שוב ושוב מי הוא שמחלק את הכספים. בלי לבדוק את מקורות ומרכזי הקורונה הטיל סגר מיותר והרסני על המדינה, ובהינף אחד הסירו ללא מגבלות. מינה אופורטור ושלל ממנו את סמכויותיו או עקף אותן. העיקר זכרו: הקורונה בישראל היא האור לגויים של ביבי, ורק הוא.
רק במדינות כמו רוסיה בימי סטאלין וְבֶּרְיָה, או כמו איטליה בימי מוסוליני, או רומניה בימי צ'אושסקו כל המדיה עוסקת אך ורק במנהיג, במעשיו, בדעותיו המתחלפות חדשים לבקרים, ונותנת בידו את הכוח לשכתב מחדש את ההיסטוריה [טומים בריטים, הינתקות, צוללות, חמקנים ואל-חִירָאן כבר הזכרנו?]. אפילו ב"אוכראנה" של הצאר ובבריה"מ של סטאלין לא עשו את שכתוב ההיסטוריה בפומבי, אלא הכינוה המסתרים ורק אז הפיצו אותה.
כאשר הכוח בידי הרודן הוא ממנה את נאמניו, בלי קשר מובהק לכישוריהם, לתפקידי מפתח במדינה תוך סילוק קודמיהם, גם אם אף הללו מונו על-ידי הרודן עצמו שהפליג אז בשבחיהם [פרקליט המדינה, המפכ"ל, ראשי כוחות הביטחון]. המינויים הם לפי הנאמנות ולעתים לפי נפנוף דגלים וצרחנות על גדולתו של המנהיג ואפסותם של אלו שלא היו עפר לרגליו [מירי, ביטן, מיקי זוהר], אולם הוא נזהר שלא להעניק להם די כוח ופרסום שמא יחתרו תחתיו או יסומנו כיורשיו חלילה. השמתם לב שבכל חנוכת גשר או כביש חדש ביבי היה ניצב לצדו של ישראל כ"ץ, עת היה שר התחבורה, וביבי הוא שגזר את הסרט לאור הבהובי המצלמות. ביום הזיכרון לחללי צה"ל, בו היה נהוג שנואם רק יו"ר הכנסת, דאגה מירי שביבי, הסובל כל-כך מהעדר מופעים בתקשורת, הוא שיישא את הנאום המרכזי והארוך יותר.
לתמיהתי יש המתעלמים מהרודנות ההולכת, מתגבשת ומתחזקת בישראל. הנה עיתונאי ידוע כעמוס גלבוע שואל במעריב [10.9.2020] מדוע דבק הכינוי "רודן" בנתניהו? ואיך זה שדווקא מפלגה עם שלטון יחיד מייללת על קץ הדמוקרטיה"? אכן כותרת יפה אך מוטעית לחלוטין, ואיני חסיד של לפיד, גנץ, ליברמן או בנט, כחלון, או של רפול ז"ל בהיותו פוליטיקאי.
כל המפלגות הללו אינן מפלגות השלטון גם אם ראשיהן עמדו בראש משרד ממשלתי כזה או אחר שלעתים קבלוהו כשוחד על-מנת שלא ינטשו [בנט כשר ביטחון] את הקואליציה הרופפת אכן ב"יש עתיד" טרם היו בחירות, או התמודדות על ההנהגה, זמן רב מדי, וכך בכחול-לבן, בימינה, ב"כולנו", אולם אלו מפלגות צעירות שאך זה הוקמו [למעט יש עתיד] ומדרך הטבע כדי ליצור מפלגה מישהו צריך להניף דגל ולכנס נבחרת ראשונית עמה יצא לדרך. אכן תכופות מדי הנבחרת אינה הטובה ביותר, אך מייסד המפלגה בחר בהם "מכל הבא ליד" כשותפים לצורך הייסוד. האם בגין ערך בחירות בעת שהקים את תנועת החרות? כך ראינו את עליבותם של ששת חברי הכנסת שצעדו אחרי רפול ב"צומת", ששת הקשישים העלובים שנבחרו במפלגת הגימלאים ועוד ועוד [אגב - מתי ביבי נבחר לתפקידו בבחירות חשאיות במפלגתו? כמה שנים הֹא כיהן ללא בחירות שכאלו?].
אך לא הרי מנהיג של מדינה וראש ממשלתה העוסק בשאלות קיומיות, כמו ביטחון וכלכלה, לרבות הכרעת בשאלות של חיים ומוות, של יחסי חוץ ופנים, כראש מפלגה שכל החפץ יכול להצטרף אליה או לנטשה בשלום או בקריאת-תגר כִּרְאוּת עיניו. גם אין להשוות מי שמקים מפלגה יש מִאָיִין למי שמשתלט על מפלגה קיימת, ובעיקר מפלגת שלטון, ומשנבחר הוא משעבד אותה, ואח"כ את כל המדינה, לצרכיו האישיים ועושה בה כטוב בעיניו מבלי להקדים דיון ושמיעת דעות. בהינתקות היה כמעט רק דיון פורמלי וההחלטה נפלה למעשה ב"פורום החווה" כפי שגם הבן, גלעד שרון, מציין וחוזר ומציין במדיה, ואף מייחס לעצמו את שכנוע אריק המנוח לעשות כן, הכל ללא דיון מעמיק בממשלה ושמיעת מגוון הדעות ובחינת תוצאותיו הצפויות של המהלך החד-צדדי. תמהני אם עמוס גלבוע רואה גם אדמו"ר, מנהל בית-ספר, ראש משפחה או מנהל חברה כרודנים?
האם שמתם לב כיצד כמעט כל החקיקה בכנסת נָסַבָּה סביב ביבי והבטחת השארותו בשלטון, למרות כתבי האישום החמורים נגדו? הרי עיקר הדרישה [המוצדקת למדי] לפיסקת התגברות על פסיקת בג"ץ היא לשם חילוצו של ביבי משיני הבג"ץ, ולא בעניינים פרוזאיים כמו שופטים עליונים הפוסקים לפי נטיותיהם הפוליטיות והאישיות ובניגוד לדעת המחוקק ופעולות הרשות המבצעת, כמו בעניין [סילוק מסתננים, כליאתם, הפקדת חלק משכרם עד לעזיבתם את המדינה, הריסת בתים סיטונית בהתנחלויות, מבלי שהוכחה בעלותם של העותרים באותם שטחים, אי-פינוי בדואים שהשתלטו על אדמת מדינה וקרקע פרטית ועוד].
אולמרט וברק, במעין התקף של מנהיגות, לטוב או לרע, הציעו לערפאת הצעות מרחיקות לכת מעבר למה שנחשב בציבור ובכנסת ללגיטימי, להענקת חבלי ארץ לאויב שטוען לבעלות על כל הארץ; או ברק שהחליט על נסיגה מהירה מלבנון תוך נטישת צד"ל ולוחמיו. אולי אלו היו החלטות רודניות אך הם לא פעלו להשגת רודנות כפי שעושה ביבי עם שוטי חסידיו, שהם סומים, חרשים ותתרנים לכל בקורת עליו.
ברודנות אנו גם מבחינים בסימנים של רצון להעביר את השלטון מהמנהיג למי מילדיו - כך ניסו סדאם חוסיין, אסד, צ'אושסקו, ונטען כך גם לגבי מובארק. לאחרון זה עלה בכסאו. אנו רואים סימנים מדאיגים מאוד לנטייה זו גם בבלפור.
ולגבי הסכם "השלום תמורת שלום" שביבי כה גאה בו, ואם בצדק, הייתי מציע לו בימים אלה לחדול לרגע מהתקפות על ממשלת אירן ומציע לעם האירני לכרות שלום עם ישראל, ולו כהצעה שאולי תמומש רק ברבות הימים.
חוק האזרחות והבומרנג של אביגדור ליברמן
חוק האזרחות התנה בזמנו את הענקת האזרחות לעולה חדש, מכח חוק השבות, לאחר מגורי העולה בישראל שנה אחת. איווט ליברמן דרש והצליח להעביר תיקון לחוק לפיו תוענק האזרחות לעולה מיד עם הגעתו ארצה. מאז עולים רבים עלו ארצה, קבלו סל הטבות ואזרחות ומיד לאחר מכן ירדו מהארץ, אם לארץ מוצאם ואם לאחת מארצות המערב ובעיקר לארה"ב.
תוך זמן קצר נמצא שעבריינים רבים מארצות בריה"מ לשעבר "עלו" ארצה, נטלו את האזרחות והדרכון הישראלים וחזרו לארצם ולעיסוקיהם. אם הסתבכו אי-שם הנה יכלו לפנות לשגרירות ישראל על-מנת שתסייע להם להחלץ מהבוץ אליו הכניסו עצמם, או להמלט לישראל כארץ מקלט. אפשר ואביגדור השיג מספר קולות נוספים בבחירות אך מדינת ישראל הפסידה ודרכוניה שמשו לרעה. אולם בכך לא די: הנה באה הקורונה, מאות ואלפי אברכים בארה"ב, שלא נהנו מכל ביטוח רפואי בארה"ב, נהרו לישראל בהמוניהם, חלקם כבר נשאי קורונה, בעידודו החם של שר הבריאות דאז יעקב ליצמן.
עתה בבחירות הקרבות, כל אלו שבאו מארה"ב ונטלו אזרחות ישראלית יצביעו, כמובן, לסיעות החרדיות. או ישלחו את תעודותיהם מארה"ב, ככל שישובו אליה אחרי הקורונה, ארצה, כמקובל במגזרים מסוימים, על-מנת שמישהו הלבוש כמותם יצביע בקלפי תוך שימוש בתעודת הזהות או הדרכון של הברנש החי בחו"ל [כמעט כתבתי: "החילוני", אבוי].
הוא שכתבנו: בומרנג אוסטרלי. וניתן גם להשתמש בהשאלה בביטוי העברי: "החרב המתהפכת", הגם שהביטוי לא כוון לכך.
