בפרוס השנה החדשה, שנת תשפ"א, נדמה במבט ראשון כי הקיטוב הפנימי מעולם לא היה חריף וקיצוני כל כך, ואין צורך להביא הוכחות למציאות המוכרת לכולנו. אבל לענ"ד האמת קצת אחרת, האמת היא שהקיטוב הזה היה קיים תמיד, מה שהשתנה לאחרונה זה רק שהוא נהיה מוחצן יותר. כשמנסים להתחקות אחר שורשי הקיטוב, אפשר להיעזר בתיאוריה של אבישי בן חיים, שהמאבק הוא בין ישראל הראשונה, השולטת פחות או יותר בכל מערכות המדינה, ובין ישראל השנייה, זו שיועד לה התפקיד לספק את חוטבי העצים ושואבי המים. וזאת, לפחות לכאורה, עד שגם היא תתורבת ותקבל את הנחות היסוד ואת אורח החיים הנגזר מהם, של ישראל הראשונה.
תיאוריה נחמדה ואולי גם נכונה, רק שבסדר הזמנים ישראל המכונה שנייה קדמה בזמן לזו שמכונה ראשונה בכמה אלפי שנים ועל כן היא הראויה להקרא ישראל הראשונה, אבל כדי לא לבלבל נמשיך להשתמש בהגדרות המוכרות. ישראל השנייה, שזה רוב מוחלט של העם היושב בציון, מתעקשת לדבוק במסורת אבות, לשמר את היחוד של עם ישראל, ולפיכך היא מתעקשת על מדינה שתהיה קודם כל יהודית, כאשר "יהודית" הכוונה היא ליהדות כפי שהכירו בבית אבא וסבא. מצד שני לישראל הראשונה לכאורה חשובים יותר הערכים האנושיים שאמנם לא ברור לי מה זה בדיוק אבל אולי הכוונה, לעדיפות של מדינה דמוקרטית על פני מדינה יהודית או גם להפגנות על פני תפילות.
לקראת ראש השנה תש"ף לא עלה בדעתי שזה ראשי תיבות של ת'הא ש'נת פ'ילוג אבל דומה שזה מה שקרה בפועל, הפילוג והפלגנות שברו שיאים והתבטאו בין היתר בבחירות שלא הניבו שלטון יציב. התהליך הזה התחיל להתגלות עוד בתשע"ט אבל השנה הוא הגיע לשיא שעוד לא היה כמוהו. כעת הגענו לשלב ההכרעה, ישראל הראשונה מרכזת את כל כוחותיה במאמץ להחריב את ישראל השנייה, ומכיוון שבעיניהם ראש הממשלה מר נתניהו, הוא המייצג המוחלט של ישראל השנייה, המסורתית, היעד שלהם הוא להיפטר ממנו. בכך, הם מקווים, יצליחו לדכא שוב את ישראל הראשונה. אלא שהדיכוי נועד לכישלון, שכן גם אצלם מתחילה התפכחות ולא מעטים מהם חוזרים בתשובה.
השורש הרוחני של הפילוג
כאמור, לא עלה בדעתי ששנת תש"ף תהא שנת פילוג. גם לא ראוי לחשוב בסגנון כזה, שלילי. ואמנם היו גם הרבה דברים טובים מאוד בשנה שחלפה אלא שהפלגנות האפילה עליהם. והנה מגיעה לה שנת תשפ"א והתקווה מרקיעה שחקים, שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. לא רק שנקבל עוד מאותו הדבר, מאותם דברים טובים שהיו לנו בשנה שעברה, אלא שתהיה התחדשות אמיתית ובעיקר תתגלה האחדות בעם ישראל. אומנם נראה שההסתה אינה פוסקת ואולי היא אפילו מתעצמת, אבל כבר רואים את ניצני השינוי לטובה ובע"ה ניצנים אלו ילבלבו ויצמחו לכדי פירות יפים ומתוקים כאשר יותר ויותר יהודים מישראל הראשונה יתפכחו וישובו להעדיף את היהדות.
אפשר להמשיך בסגנון הזה אבל צריכים להציע גם ביסוס רעיוני, לנסות להסביר מהו השורש הרוחני של הקיטוב ועל סמך מה אומרים שהשנה יתחולל המפנה המיוחל. ובכן פעמים רבות הזכרנו כאן את 'קליפת עמלק', זו הטלת הספק (בגימטריא עמלק = ספק) בעצם קיומו של עם ישראל או לפחות בצורך שימשיך להתקיים. רבים בישראל הראשונה אוחזים בספק הזה בעוד לאנשי ישראל השנייה אין שום ספק שעם ישראל חי וימשיך להתקיים בייחודיותו לנצח. הראשונים התאמצו מאוד להשליט את השקפת עולמם ועד לאחרונה נראה היה שהם מצליחים; ישראל השנייה הייתה במגננה, הסתגרה בתוך עצמה ונדמה כאילו השלימה עם ההפסד. והנה התהפך הכל, היא התעוררה.
כעת הגענו לשנת תשפ"א, 781 לבריאת העולם (בלי האלפים) והרב יצחק גינזבורג שליט"א, מורי ורבי מצא שזו גימטריא מדויקת של "ישראל + עמלק". כלומר זו שנת הכרעה לטובת הוודאות של קיום עם ישראל מול הספק שמטיל עמלק. והנה אנחנו זוכים לראות את ההתחלה של התהליך הזה בהסכמי השלום שנחתמו בימים האחרונים של שנת תש"ף, שגם הערבים מכירים בישראל היהודית. והתהליך הזה ילך ויגבר עד ל"תשועה" (=תשפ"א) שלמה מכל המציקים ומכל ההצקות. ואז יתגלה כי האחיזה העיקשת של ישראל השנייה ב"תורה מסיני" (=תשפ"א) היא שמביאה את הגאולה. והתחלת הגילוי תהיה כשנכריז "אשרי העם [יודעי תרועה]" שגם זה בגימטריא כנ"ל, ונתקע בשופר.
