- אויגן סקאליה הוא שר העבודה בממשל טראמפ ובנו של שופט בית המשפט העליון המנוח, אנטונין סקאליה. מאמרו בוושינגטון פוסט (20.9.20) נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
רבות נאמר על הידידות בין השופטת רות בדר-גינזבורג לבין אבי, השופט אנטונין סקאליה. ביליתי איתם שעות רבות – ליתר דיוק: בין תשע בערב לאחת לפנות בוקר – בהרבה לילות השנה החדשה. הסעודה המסורתית החלה בשנות ה-80, כאשר שניהם כיהנו בבית המשפט לערעורים בוושינגטון. הערבים החלו בשתיית שמפניה ובנגינת אופרה בדירתם של הגינזבורגים בבניין ווטרגייט. את הארוחה הכין בעלה של השופטת גינזבורג, מרטי, אשר לעיתים הגיש בשר שאבי צד לפני חג המולד.
מה ניתן ללמוד מן הידידות בין שני שופטי בית המשפט העליון? במובנים רבים היא הייתה פשוטה, כמו כמה מהחברויות הטובות ביותר. הם עבדו באותו מקום, שניהם באו מניו-יורק, היו בני אותה שכבת גיל ואהבו את אותם דברים: החוק, ללמד, לטייל, מוזיקה וארוחות עם בני משפחה וחברים. היה להם קשר כמי שבאו מחוץ לאליטות ששלטו במדינה: היא כאישה יהודייה, הוא כקתולי איטלקי.
כמו הרבה חברויות טובות, גם זו הייתה בין זוגות: אבי ואמי הנפלאה, השופטת גינזבורג ומרטי. אחת המעלות בשני הסרטים האחרונים עליה הוא האור שהם שופכים על בעלה: ההומור והחוכמה שלו, אהבתו העוצמתית ומסירותו לאשתו. הוא היה חבר יקר של אמי. תמיד חשבתי שהשופטת גינזבורג נהנתה מחברתו של אבי, בגלל חלק מהסיבות שמשכו אותה אל מרטי: שניהם הפגינו מוחצנות וקלות ראש שלא היו לה, אבל שהיא נהנתה מהן וכנראה גם נזקקה להן.
ההוקרה של ההבדלים הייתה חלק בלתי נפרד מידידותם. היא הטביעה את חותמה כחלוצה בזכויות נשים; אבי היה קתולי מסורתי ובלט כמתנגד לבתי משפט אקטיביסטיים. הוא כיבד את מה שהיא השיגה בעידן בו הסיכויים היו נגדה, ושאב תובנות מהניסיון שלה. עם מנהיגינו היו מבלים יותר זמן יחד, היו לומדים לחבב ולכבד זה את זה, להיות יותר מתורבתים ולהשיג קונצנזוס, הרמוניה וחקיקה מוסכמת.
התוודעתי לראשונה לשופטת גינזבורג כאשר היא ואבי כיהנו בבית המשפט לערעורים בוושינגטון, והוא קיטר ברוח טובה על פסק דין, בו כינתה את חוות דעתו "פחות מאשר אפויה-למחצה". אמרתי, שזה היה יכול להיות יותר גרוע: "היא הייתה יכולה לומר שהדעות שלך אפויות-למחצה. הוא השיב בעגמומיות: "לא, זה יותר גרוע. זה אומר שאני אפוי רק לרבע או לחמישית!".
השניים נחלקו בשצף קצף לאורך חייהם בכמה מן הדברים היותר חשובים. על חוות הדעת פורצת הדרך שלה בנוגע לקבלת נשים למכון הצבאי בווירג'יניה, הוא כתב ש"הפוליטיקה התגנבה לחוק". במקביל, היא ביטלה את עמדתו בתיק הראשון לגבי אובמהקר כ"מוזרה". על עמדתו בתיק פלילי חשוב כתבה, שהיא "כדור הרס של החוק"; הוא השיב, שעמדתה-שלה הייתה מצוצה מן האצבע. וכך הלאה.
אנו יכולים ללמוד מהם כיצד להתייחס לוויכוח ולחילוקי דעות. לשני השופטים היה תפקיד מרכזי בטיפול בכמה מנושאי המחלוקת הבוערים ביותר שעל סדר היום, כולל הפלות, נישואין חד-מיניים ומי צריך להיות הנשיא. איש מהם לא חשב לרגע שצריך לסתום את פיו של האחר. יתרה מכך: הם האמינו, שמה שהם עושים – הגעה עצמאית לדעותיהם והגנה עליהן בכל תוקף – היה חיוני לטובת הכלל. הם האמינו, כי עם פחות ויכוחים – ייפגעו הן ידידותם והן הדמוקרטיה שלנו.
אחד הזכרונות החביבים עלי ביותר של הורינו הוא באחת מסעודות השנה החדשה האחרונות. אשתי ואני נשענו לאחור, כאשר ארבעה חברים קרובים פטפטו על בית המשפט העליון, נכדים והרוטב המתאים לבשר. חשבתי: כמה מזל יש לאבי, בתפקידו שלפעמים הוא כה בודד, שיש לו חברים כאלו. כמה מזל יש לכולנו, במיוחד למי שמשתייכים לצד זה או אחר, להיות עדים לידידות-המחלוקות הזו.
