היום הגרוע ביותר של הקורונה – לפחות עד כה ולפחות מבחינה כלכלית – היה "יום שישי הטוב". ב-10.4.20 היה הסגר במדינות רבות ברמתו החמורה ביותר, תוך שהוא מותיר אנשים בבתיהם ומרסק את הפעילות הכלכלית. התוצר העולמי באותו יום היה נמוך ב-20% מהרגיל. מאז ממשלות הסירו את הסגר והכלכלה החלה להתאושש; התחזיות לרבעון השלישי הן עלייה של 7% ביחס לרבעון השני [כל זה בהנחה שלא יהיה סגר נרחב נוסף – א.ל].
לדברי אקונומיסט, למרות שנדמה כאילו מדובר במשבר בצורת V, הרי שבפועל העולם רחוק מחזרה לשגרה. הממשלות ממשיכות לאכוף ריחוק חברתי, והוא מקטין את התפוקה – פחות סועדים, אירועי ספורט ללא קהל וכן הלאה. חוסר הוודאות הן בקרב הצרכנים והן בקרב החברות קרוב לשיא – מה שמסביר את חוסר נכונותן של חברות להשקיע. גולדמן-זאקס סבור, כי הריחוק החברתי מקטין את התוצר העולמי ב-8%-7%. ויש הבדלים ניכרים מאוד בין ענפים ובין ארצות.
אקונומיסט מביא כדוגמה את הטובין מול השירותים. מכירות הטובין התאוששו במהירות וחזרו (בחישוב עולמי) כבר בחודש יולי לרמה שערב הקורונה. כאשר בכיסיהם 2 טריליון דולר שהזרימו הממשלות, הצרכנים רכשו מוצרים המקלים על השהות בבית – הסבר חלקי לכך שהסחר העולמי הפתיע לטובה בחודשים האחרונים. תפוקת התעשיה העולמית חזרה גם היא כמעט לרמות שערב הסגר. לעומת זאת, פעילות השירותים פחותה בהרבה מאשר לפני המגיפה, בעיקר משום שהיא נפגעת כאשר הציבור נמנע מהתקהלויות. הפעילות במסעדות נמוכה ב-40%-30% מהרגיל ומספר הטיסות הוא מחצית בלבד מאשר לפני הקורונה.
ההבדל בין מדינות בולט עוד יותר. OECD פרסם בשבוע שעבר (16.9.20) את תחזיתו המעודכנת, והיא הייתה פחות עגומה מאשר קודמותיה. אולם הפער בין התוצר הגבוה ביותר לנמוך ביותר השנה במדינות G7 הוא 6.7 נקודות האחוז – הרבה יותר מאשר בעת המשבר הפיננסי. מבין הכלכלות הגדולות, רק סין צפויה לגדול השנה; התוצר בארה"ב וקוריאה הדרומית יירד בשיעור מתון; בבריטניה המיתון יהיה הקשה ביותר מזה 311 שנים. בניגוד למה שטענו כמה כלכלנים, הפערים הללו אמיתיים ואינם נובעים מהבדלים בשיטות המדידה.
שלושה גורמים משפיעים על הביצועים הכלכליים. הראשון הוא הרכב הכלכלי. מדינות כמו יוון ואיטליה, הנשענות על סחר ותיירות, פגיעות יותר מאשר מעצמה תעשייתית כמו גרמניה. השני הוא הביטחון, הנקבע בהתאם לנסיונה של המדינה בתקופת הסגר. הביצועים הכלכליים הדלים של בריטניה קשורים לכשלונה של הממשלה מול המגיפה; הבריטים מוכנים לבלות בחוץ פחות מאשר אירופים אחרים. השלישי הוא תוכניות הסיוע. המחוקקים האמריקנים אינם מסוגלים להסכים על חבילה נוספת, אבל הם כבר הפעילו את חבילת הסיוע הגדולה ביותר בעולם ביחס לגודל המשק. OECD צופה שארה"ב תהיה בין המדינות העשירות שמצבן השנה יהיה טוב יותר (יחסית).
בכמה מדינות כבר הוחזר הסגר, אך ייתכן שהממשלות יצליחו לאכוף את הריחוק החברתי מבלי לפגוע בתוצר – צופה אקונומיסט. ייתכן שכך ניתן יהיה לעבור ממצב בו 90% מהכלכלה העולמית מתפקדת למצב של 95%. נכון לעכשיו, OECD אכן צופה שהמשק העולמי ימשיך להתאושש השנה. מפתה לחשוב שחיסון – אם יופץ בצורה מספיק נרחבת – יחזיר במהירות את השגרה. אלא שבפועל יישארו צלקות. פחות השקעות היום פירושו פחות פעילות בעתיד. מספר גדל של עובדים אמריקנים חוששים שלא יחזרו לעבודה. הפניית המשאבים לחברות רווחיות יותר תקח זמן. כמו שלמגיפה עצמה יש השלכות ארוכות טווח, כך יהיה גם בכלכלה העולמית.
