דמותה של השופטת רות בדר-גינזבורג הופיעה על 3,000 פריטים שעמדו למכירה באמזון בעת מותה. אוהדיה של "RBG הידועה לשמצה" יכלו לקנות עגילים, ספסלים, בגדי תינוקות ואפילו קישוטי חג המולד (עם דמות השופטת היהודייה). זה מלמד שני דברים, טוען אקונומיסט. האחד: שהיא הייתה דמות יוצאת דופן. השני: שמשהו השתבש במערכת האיזונים והבלמים האמריקנית. ארה"ב היא הדמוקרטיה היחידה בה שופטים נהנים ממעמד ידועני שכזה ושמצב בריאותם הוא בעל חשיבות לאומית. המצב הזה אינו בריא.
השופטת האמורה להחליף את בדר-גינזבורג, איימי קוני-בארט, עשויה לכהן גם בשנת 2060: היא בת 48, אין מגבלת גיל ובדר-גינזבורג נפטרה בגיל 87. זה רע לדמוקרטיה האמריקנית ורע לבית המשפט, סבור אקונומיסט. בשנת 2016 מנע מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מקונל, מינוי של שופט לעליון שבעה חודשים לפני הבחירות; כעת הוא מתכוון למנות שופטת חודש לפני הבחירות. זה ציני ובלתי מפתיע כאחד, אם כי בשנות בחירות לנשיאות הוצגו 25 מועמדים לעליון ויותר ממחציתם אושרו – אך לא כה קרוב לבחירות. הבעיה האמיתית היא, שהמינויים לעליון הפכו למאבקי כוח: הכל הולך, בתנאי שיש לך מספיק קולות.
הגישה הבלתי-שמרנית הזאת כלפי מוסדות היא הגיונית כאשר מדובר בסנאטורים הרפובליקנים. חלקם תומכים בטראמפ רק בשל ההזדמנות לעצב מחדש את בית המשפט העליון לשנות דור. כולם סבורים, ויש משהו בטענתם, שהדמוקרטים הם שהחלו לשבור את הליך מינוי השופטים ושכעת הם מתקנים את עיוותי העבר. הדמוקרטים חשים ההפך, ויש משהו גם בטענתם. המועמדים הרפובליקנים לנשיאות זכו ברוב הקולות רק פעם אחת בשבע מערכות הבחירות האחרונות, והמיעוט הדמוקרטי בסנאט מייצג 15 מיליון תושבים יותר מהרפובליקנים - ובכל זאת בקרוב יהיו בעליון שישה מינויים של הרפובליקנים מבין תשעת השופטים.
כמה מן הדמוקרטים מדברים על הגדלת מספר השופטים אם יזכו ברוב בסנאט הבא, אם כי הסיעה טרם אימצה אותו. בכל מקרה, מעגל הנקמות הללו לא ייגמר טוב – מזהיר אקונומיסט. בית המשפט העליון אינו נבחר, וכוחו נובע מאמון הציבור בכך שהחלטותיו מבוססות על החוק ולא על המפלגה. ככל שהמפלגות מנסות יותר להשתלט על בית המשפט, כך האמון בו פוחת. תארו לעצמכם מצב בו בית המשפט יכריע את גורל הבחירות, או יבלום יוזמות חקיקה של הדמוקרטים. השופט חייב לא רק להיות ניטראלי אם אלא גם להיראות כזה.
יש דרך טובה יותר. ארה"ב היא הדמוקרטיה היחידה בה שופטי בית המשפט העליון מכהנים ללא מגבלת זמן. שופטי בית המשפט לחוקה בגרמניה מכהנים 12 שנים. אם בארה"ב המגבלה הייתה 18 שנים, היה כל נשיא ממנה שני שופטים בכל כהונה שלו. פתרון כזה ישים קץ למצב בו שופטים מנסים להשפיע על האידיאולוגיה של מחליפיהם באמצעות תזמון פרישתם. וזה יהפוך את בית המשפט לקצת פחות מרכזי בפוליטיקה האמריקנית – וליותר מרכזי בחוק האמריקני. בדר-גינזבורג הייתה משפטנית דגולה; כבוד הולם לזכרה יהיה הפיכתה לסופרסטאר האחרון של בית המשפט העליון.
