מקובלות עלי הוראות משרד הבריאות והשנה בסוכה שלי, אמנע מלהזמין אורחים ואסב בה רק עם רעייתי. במסורת ישראל מקובל, שמזמינים כל יום אושפיז אחד. בזוהר אנחנו קוראים: "שראוי להזמין אושפזין עילאין (אורחים עילאיים).
המסורת מציינת, שביום הראשון מוזמן אברהם, ביום השני - יצחק, ביום השלישי - יעקב, ביום הרביעי - יוסף, ביום החמישי - משה, ביום השישי - אהרון וביום השביעי - דוד. יש הנוהגים להזמין בשמיני עצרת את האושפיז שלמה המלך. אני מוצא לנכון להוסיף אושפיז - את הנביא עמוס במיוחד כשאני סולד ממעשים לא מוסריים שעשה המלך דוד, שגרם למות קצין גבוה בצבאו כדי לשאת את רעייתו לאישה וסולד וממעשי שלמה שאינם לרוחי.
אזמין את עולם הערכים של האושפיז עמוס, כי לא ניתן בימים אלו להזמין אורחים לסוכה. מצער, שבספר ויקרא רבה י' ב' גילינו, כי עמוס חווה שלל גילויי הסתייגות, שלא הרתיעו אותו גם שנשלחו לעברו דברי נאצה קשים על-ידי רבים מבני דורו. עמוס בבדידותו התייצב נחוש מול בוטות אלימה של המון מוסת, ששלח חיצי רעל מילולי גס ומתנכר כלפיו.
עמוס לא נרתע מלהתריס לעברה של החברה מלים מייסרות: "שָׁנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם ...כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עוֹלוֹת וּמִנְחוֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה ...לֹא אַבִּיט ... זִמְרַת נְבָלִים לֹא אֶשְמַע". (עמוס ה' 21-22).
הייתי שמח לארח את מי שעמד כצוק סלע מול דעת קהל עוינת ואמר אמת כאובה, לפיה אקט חיצוני של תפילה עדוי בריטואל דתי הוא חסר משמעות. הוא חזר ושנה, שאין מקום לדפוס טקסי, אם לא שולבו בו מערכות חיים חברתיות, בהן קימות נוכחות של עוצמת הפסוק "וַיִּגַל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן "(שם 24).
אין מקום לקוטביות מעמדית, המנציחה העדר צדק סוציאלי.
עמוס ניבא בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל ועוזיהו בן אמציה מלך יהודה. זו תקופת כיבושים טריטוריאליים, חוסן מדיני וכלכלי ( דברי הימים ב' כ"ו 9-11). שליטה מדינית על חלק משמעותי ממרחביה של סוריה כיום, עבר הירדן המזרחי, שפלת החוף הדרומי ועד גבול מצרים (מלכים ב' י"ד 25). קיים שעבוד מוחלט של כל עמי האזור, המחויבים בנתינת מנחות כסף ומסים גבוהים למערכת השלטון בישראל וביהודה. באותם ימים עמוס לא נרתע לתקוף מנהיגים: "הַהוֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ". (עמוס, ה' 7)
העוצמה הכלכלית סככה על שכבה צרה ולא חלחלה אל החברה. שכבה צרה זו נתפסה בעיני עמוס כ"פָּרוֹת הַבָּשָׁן ... הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים", היא אופיינה באורח חיים, שעלה על שרטון של הסתאבות והתבהמות - "...הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה" (שם ד' 1), ובהתנכרות מוחלטת להון האנושי של החברה, שאותו ניתן לנשל אפילו עבור חוב של זוג נעליים. "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם". (שם ב' 6).
קשה היה לעמוס לדבר סרה בעם שאהבתו אליו בערה בעצמותיו: "מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטָן הוּא"( שם ז' 2-5), מתוך כאב ואהבה רבה לעמו השמיע מסרים, שנדחו על-ידי "שַׁאֲנָנִים בְּצִיּוֹן וּבוֹטְחִים בְּהַר שׁוֹמְרוֹן". (שם ו' 1).
ניכרים פצעי אוהב של עמוס, ששלח מלים קשות לכתובתם של "הַשּוֹכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, סְרוּחִים עַל עֲרִישׁוֹתָם וְאוֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹך מַרְבֵּק". (שם ו' 4)
הנוקד, בולס השקמים והבוקר הוא עבורי האושפיז, שהקדיש את חייו לשליחות למען חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי. לחם למען חברה ללא ניכור מעמדי. נביא שלא חשש להתמודד עם גילויי לאומנות בוטה של "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ" והעביר את רעיון הבחירה באש צולבת של ביקורת נוקבת - "הֲלֹא כִּבְנֵי כֻּשִּׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְרָאֵל" ההבדל הוא בכך ש"אֶת יִשְׁרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, פְּלִישְׁתִים מִכַּפְתּוֹר וְאָרָם מִקִּיר" ( שם ט' 7).
אמירה אמיצה נגד תחושת "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ" נאמרה למרות ביטויי התרסה בוטה ואי אמונה גלויה כלפי דבריו.
מצער, שנבואותיו נדחו על-ידי שאננות ויוהרה של הנהגה מדושנת במציאות חיים בה קיימת כפיפות כנועה של עמי האזור.
עמוס הוא האושפיז שלי, שבאומץ יצא נגד קוטביות מעמדית, שהעמידה מצד אחד עלית אמידה ומנגד הון אנושי חבוט. אני מעריץ את איש האדמה הנוקד, הבוקר והבולס שקמים, שיצא לחזית המאבק החברתי ונגד נגע ההתנשאות הלאומנית.
אני מאחל לכולנו, שעולם הערכים, שהסעיר את עמוס, יהיה אושפיז בסוכתה של החברה בישראל בחג סוכות.
כשם שהנביא עמוס דחה על הסף אמירה של שררה שולטת והמון מוסת - "חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח לֵך ...: (שם ז' 12), כן אנחנו מצווים לא לסגת מול התלהמות של המון מוסת. כשם שבן דורו מיכה המורשתי ויותר מאוחר ירמיהו נותרו נחושים ולא נרתעו מאמירות קשות כמו "בֶּן מָוֶת הָאִישׁ הַזֶּה", כך גם אנחנו חייבים להיות נחושים.
