X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
76 שנים למרד הזונדרקומנדו היהודים - המרד היחיד בתולדות תשלובת מחנות אושוויץ "הבחורים היהודים הראו שהם לא יישרפו באש, לא הגז יהרוג אותם"
▪  ▪  ▪
הריסות תא גזים 4, שנהרס במרד

סיפורי הגבורה, המרי, ההתנגדות והמרד של היהודים בשואה אינם שוליים ואינם מצומצמים כלל ועיקר. בניגוד לדעה שרווחה שנים רבות, נטלו היהודים נשק לידם וארגנו מרידות נגד הגרמנים ועוזריהם בכל מקום שהנסיבות אפשרו זאת. בין היתר התחוללו שלוש מרידות מזוינות של יהודים במחנות ההשמדה, סטטיסטיקה מרשימה ביותר: במחצית ממחנות ההשמדה הרימו האסירים היהודים את נס המרד נגד משעבדיהם הגרמנים. זאת בנוסף למאות מרידות של יהודים בגטאות, מרידות שעל רובן יש לנו ידע מצומצם בלבד.
המרידה הראשונה במחנות ההשמדה התקיימה בטרבלינקה ב-2 באוגוסט 1943, השנייה - בסוביבור ב-14 באוקטובר 1943, והשלישית והאחרונה - במחנה אושוויץ בירקנאו, ב-7 באוקטובר 1944, היום לפני 76 שנה. מרידה זו, שתוככנה ובוצעה בידי אנשי הזונדרקומנדו - קבוצה של אסירים יהודים שהועסקו בכפייה במתקני הרצח התעשייתי-חרושתי של מחנה אושוויץ - הייתה שונה מקודמותיה והיחידה בתולדות תשלובת אושוויץ. שתי המרידות שקדמו לה נועדו בראש ובראשונה להביא להפסקת הרצח ההמוני של יהודים, לחבל במתקני הרצח ולהביא את דבר הרצח ההמוני של היהודים לידיעת העולם. בזמן התרחשותן של מרידות אלה, היה תהליך "הפתרון הסופי" בשיאו. כאשר פורץ המרד באושוויץ, גורם זה כבר אינו אקטואלי עוד: רוב יהודי אירופה כבר לא היו בחיים, ולכן מוטיב ההצלה אינו הגורם העיקרי לפרוץ המרד.
בין הגורמים למוטיבציה, שעמדה בבסיס המרד, היו נקודות אלה: נקמה בגרמנים על פשעיהם המפלצתיים באושוויץ; רצונם של אנשי הזונדרקומנדו להציל את עצמם, כדי שיוכלו לדווח לעולם על מה שראו עיניהם באושוויץ; רצון שבדפי ההיסטוריה ייחקק שהיהודים באושוויץ היו לא רק קורבנות רצח אכזרי, מרושע ומתועב של הגרמנים, אלא גם לוחמים עזי נפש, שחירפו נפשם עם נשק ביד כדי להילחם ברודפיהם; והרצון לחבל בפעולת הרצח ההמוני נגד המוני יהודי הונגריה, פעולה לה היו אנשי הזונדרקומנדו מודעים היטב.
כך כותב זלמן לוונטל, מאנשי הזונדרקומנדו, ברשימותיו החשאיות, שנכתבו על דרגשו בבניין המשרפה ותאי הגז: "הידיים אנוסות לטבול בדמם של יהודי הונגריה, כלומר הגיע המצב לכך שהקומנדו כולו נסערו בדרישה לשים קץ לחיזיון זה. לשים קץ לעבודה זו ואף לשים קץ לחיינו, אם ניאלץ לכך... היה רצון להחיש את המאורעות. המצב התמשך כל כך ובינתיים נשרפו חצי מיליון יהודים הונגריים". אולם ההכנות למרד התמהמו בגלל בוגדנותם של האסירים הפולנים: "התברר כי הפולנים הוליכו אותנו שולל...את כל אשר לקחו מאיתנו ניצלו לתועלתם בלבד". מחמת בוגדנות זאת, לא הצליחו אנשי הזונדרקומנדו לבצע את המרד לפני סיום רצח יהודי הונגריה ביולי 1944. ולמרות זאת, ואחרי דחיות לא מעטות, רעיון המרד קורם עור וגידים ופורץ בחצר משרפה 4 בצהרי יום השבת, 7 באוקטובר 1944.
מחלוקת על העיתוי
במכלולי תאי הגזים והמשרפות של אושוויץ-בירקנאו העסיקו הגרמנים לאורך השנים 3,000 יהודים בזונדרקומנדו - "פלוגות מיוחדות" - שתפקידם היה לסייע בהכנסת הקורבנות לתאי הגזים, ולאחר מכן לבזוז את גופותיהם ולשרוף אותן. הם גויסו למשימות אלו במרמה ונאלצו למלא אותן תחת סכנת מוות. מספרם היה כמה מאות והשתנה בהתאם לכמות ה"עבודה" שהוטלה עליהם, ביחס למספר הנרצחים. הנטל הנפשי עליהם היה כבד ביותר, והם גם ידעו בוודאות שיחוסלו כאשר לא יהיה צורך בהם או כאשר יידעו יותר מדי.
בחודשים האחרונים לקיומו של המחנה התגוררו אנשי הזונדרקומנדו במבני המשרפות, אשר היו מופרדים מיתר חלקי המחנה בגדרות תיל נוספות. לכאורה, הם אמורים היו להיות מנותקים מיתר האסירים, ובמצב הרחוק ביותר מזה שיאפשר להם לתכנן מרד - לא כל שכן לבצע אותו. אך המציאות הייתה שונה בתכלית.
מספר קבוצות מחתרת פעלו בבירקנאו, ובסופו של דבר הן התארגנו בשתי קבוצות החשובות לענייננו: המחתרת הבינלאומית והמחתרת היהודית. אנשי הזונדרקומנדו הצליחו ליצור קשר איתן, והכל הסכימו שבשלב כלשהו יפרוץ מרד. השאלה הגדולה הייתה מתי. המחתרת הבינלאומית והאסירים היהודים מלבד הזונדרקומנדו ביקשו להתקומם סמוך ככל האפשר למפולת הגרמנית, כאשר הכוחות הסובייטיים יהיו קרובים לאושוויץ, האוכלוסייה המקומית לא תשתף פעולה עם הגרמנים והללו אולי יהיו מיואשים ומותשים מכדי להשיב מלחמה. ואילו אנשי הזונדרקומנדו ידעו, שהגרמנים עלולים לרצוח אותם מוקדם יותר - ולכן דרשו להקדים את ההתקוממות. בחודשים יוני ואוגוסט 1944 תוכננו התקוממויות כלליות, אך הן בוטלו ברגע האחרון.
כאשר הלך והתברר לאנשי הזונדרקומנדו שייתכן שייאלצו להתקומם לבדם, הם הצליחו להשיג אבק שריפה ממפעל הנשק אוּנְיוֹן, ששכן ליד הכניסה למחנה-האם אושוויץ. הועסקו בו אסירות מן המחנה שכמה מהן סיכנו את חייהן בהברחת אבק השריפה, ממנו ייצרו אנשי המחתרת רימונים. על-פי כמה מהעדויות, הם הצליחו גם לקנות אקדחים ותחמושת מפולנים שהועסקו בבירקנאו, ולשים את ידיהם על נשק שנמצא בשרידי מטוסים סובייטיים שבפינויים הועסקו. תוכנית המרד הייתה להשתלט על אנשי הס"ס בעת מיפקד הערב, נטילת כלי הנשק שלהם, חיסולם, חיתוך הגדרות ובריחה מן המחנה.
ב-23 בספטמבר ביצעו הגרמנים סלקציה, הוציאו 300 מבין 874 אנשי הזונדרקומנדו ורצחו אותם. לנותרים היה ברור, שכאשר ייפסקו לחלוטין משלוחי היהודים המיועדים להירצח - שכבר התמעטו משמעותית - יגיע תורם. לאחר שנכשל ניסיון אחרון לרתום את המחתרת הבינלאומית להתקוממות כללית, החליטה המחתרת בתאי הגזים למרוד לבדה. בתחילת אוקטובר דרשו הגרמנים וקיבלו מהזונדרקומנדו רשימה של 300 מהם ש"יישלחו לעבודות מחוץ למחנה"; לא היה להם ספק שמדובר בגזר דין מוות. מי שנכללו ברשימה הודיעו, שכאשר יבואו הגרמנים לקחתם - הם יתקוממו, עם חבריהם או בלעדיהם.
200 מהמורדים נהרגו
ב-7 באוקטובר ערכו לפתע אנשי הס"ס מיפקד בלתי שגרתי בשעה 12 בצהריים. כל אנשי הזונדרקומנדו הצטוו להתאסף בחצר שבין תאי גזים 4 ו-5, והם הבינו שזוהי סלקציית המוות. לא היה מנוס ממרידה מיידית, כמה שעות לפני השעה המתוכננת. אנשי הס"ס נרגמו באבנים מתוך שורות הזונדרקומנדו, ואחרים התנפלו עליהם בסכינים, בפטישים, במוטות ברזל ואף בידיים ריקות. הרימונים, שהוסתרו במגורי הזונדרקומנדו, נותרו ללא שימוש בשל השינוי בתוכניות. השומרים הופתעו לחלוטין, כמה מהם נפצעו, אבל הם התעשתו במהירות, תפסו מחסה מאחורי הגדר ופתחו באש ללא אבחנה. שניים מהם תפסו שני זוגות אופניים ומיהרו להזעיק עזרה.
האסירים הציתו את תא גזים 4: חומר הבעירה הראשוני היה מזרוני הקש שלהם, ומשם התפשטה האש במהירות אל קורות העץ שתמכו בגג. כעבור כמה דקות הגיעו למקום מאות אנשי ס"ס, אשר התמקמו מסביב לחצר ופתחו באש תופת. האסירים המבוהלים, שרובם לא היו בסוד המרד, רצו לכל עבר בניסיון להימלט; חלקם מצאו מחסה בתא גזים 5. תא גזים 4 המשיך לבעור, ועד מהרה קרסה תקרתו והוא התמוטט. גם הירי הגרמני נמשך ללא הרף, ו-200 מאנשי הזונרדקומנדו נהרגו.
אנשי הזונדרקומנדו אמורים היו להתקומם בכל ארבעת תאי הגזים יחדיו, אך האירועים בתאים 4 ו-5 לא אפשרו להודיע לתאים 2 ו-3 על המתרחש, והאסירים שם הופתעו עד מאוד למראה הלהבות ולמשמע היריות. החצר שבין תאי גזים אלו התמלאה עד מהרה באנשי ס"ס ובחיילים חמושים. אבל אנשי הזונדרקומנדו בתא 2 הצליחו להטיל רימון על הגרמנים ולחתוך בשלושה מקומות את גדר התיל. 80 מהם ברחו לעבר הכפר רַיְיסְקוֹ, אך הגרמנים פתחו מיד במצוד וחיסלו את כולם.
איש מבין הזונדרקומנדו לא הצליח להימלט לחופשי. 452 מהם נהרגו במרד, וחבריהם נאלצו לשרוף את גופותיהם של רבים מהם. הגרמנים הבינו עד מהרה שאבק שריפה הגיע מבית החרושת אוניון, עצרו כמה מן האסירות שעבדו בו, חקרו אותן בעינויים קשים - אך הן לא גילו את שמותיהם של יתר המעורבים. הארבע נרצחו בתחילת חודש ינואר, ערב השחרור.
למרות הכישלון המעשי של המרד, הייתה לו חשיבות עצומה. היה זה המרד היחיד בכל תולדותיה של תשלובת אושוויץ, על 40 מחנותיה ומיליוני האסירים שעברו בה - והוא בוצע בלב ליבו של פס הייצור למוות ובידי האומללים ביותר: בתאי הגזים ובידי הזונדרקומנדו. בצדק כתב לאחר השחרור אחד הניצולים: "הבחורים היהודים הראו שהם לא יישרפו באש, לא הגז יהרוג אותם. זאת נחמה קלה מאוד, אך מי שיכתוב את קורות אושוויץ לא ישכח להזכיר אותם".

הכותבים הם מחברי הספר "מרד באושוויץ: התקוממות הזונדרקומנדו בתאי הגזים, 7 באוקטובר 1944".
תאריך:  07/10/2020   |   עודכן:  08/10/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
המרד בתאי הגזים באושוויץ
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב תגובה 
1
רוז'ה רובוטה
יורם מ  |  7/10/20 18:09
2
76 שנה למרד הזונדרקומנדו
ariolew  |  8/10/20 12:52
3
יהא זכרם ברוך - לא נשכח !!! ל"ת
קורא ותיק  |  11/10/20 15:36
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
איתמר לוין
העיתונאית הגרמנייה ג'רלדין שוורץ מספרת באתר טיים כיצד יצאה למסע בעקבות סבה, שהיה חבר המפלגה הנאצית והרוויח מרכישת חברה יהודית
איתמר לוין
אקונומיסט: ספרו של אלכס רוס, מבקר המוזיקה של הביטאון ניו-יורקר, מציג בצורה הוגנת את הבעיה האם ניתן להפריד בין אמן לבין אמנותו
צילה הרשקו
על אף שמאות חברי ארגון הרזיסטנס (ההתנגדות) היהודית בצרפת פעלו בתקופת הכיבוש הנאצי במסגרת אוטונומית ונפרדת מהרזיסטנס הצרפתי ותרמו במידה רבה להצלת שלושה-רבעים מיהודי צרפת, אין בצרפת ובישראל הכרה מספקת בסיפור גבורה זה
אורי שרגיל
אבי, לוחם סיירת בעברו הצבאי, מי שהשתתף במבצע אנטבה, נפעם מהתרגשותי ושאל: מה הוא אומר לך, מה אתה אומר לו, מה פתאום בוכנוואלד?
ניקולא יוזגוף אורבך
עיון בספר 'גיבורה או אנטי' למשוררת עדינה בן חנן    קשה להתעלם אפוא מהמכנה המשותף, הליניארי כמעט, לכל ספריה של בן חנן שבהם המשפחה והשואה הן תימות מכוננות יצירה, ואפשר אף מכוננות שירה
רשימות נוספות
קשיים ניכרים בהשבת רכוש שנשדד בשואה  /  איתמר לוין
בג"ץ סירב להתערב בביקורים ביד ושם  /  איתמר לוין
אבנר שלו עוזב את יד ושם  /  איתמר לוין
"סברה"  /  אורנה מרקוס בן-צבי
יצירה בצל הקורונה  /  ד"ר דוד שוורץ
פוליטיקה על גבם של ניצולי השואה  /  עו"ד יוסי דר
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il