מה לעם היהודי ולפריד אל אטרש ..
פריד אל אטרש, כמו אמנים ויוצרים ערבים רבים אחרים, הוא חלק מעולם התרבות של רבים מיהודי מדינות ערב וישראלים רבים שנחשפו לתרבות הערבית. אנחנו בעיקר זוכרים אותו מהסרטים המצריים של יום שישי אחר-הצהריים בטלוויזיה הישראלית בשנות ה 70 וה-80 ומהשירים שנשמעו בקול ישראל בערבית במשך שנות דור. אפילו שמעון פרס הפולני התגאה שהוא צופה בו.
נכון שבקריירה שלו רשומים גם שירים בעד הלאומיות הערבית, אבל אלו נבעו מעצם היותו דרוזי שכל חייו שאף להיחשב מצרי וחלק מהלאומיות הערבית. בפועל מדובר באמן רודף שלום שדיבר כל חייו בעד הזכות לדו-קיום של כל הדתות והעדות במרחב הים תיכוני.
נדמה שהוא הקדיש את כל כולו למען הקריירה שלו
פריד אל אטרש לא מצא מעולם זמן ומקום להקים בית. במופע שלנו, זיו יחזקאל שמגלם אותו אומר: "אני נשוי לאומנות שלי והלחנים הם הילדים שלי..."
צריך לזכור שהוא נדרש כל הקריירה שלו להוכיח את עצמו מעצם היותו דרוזי שהיגר למצרים. פריד לא התקבל כשווה מן המניין בקרב הממסד האומנותי במדינות ערב ומשום כך נדרש בעצמו לחבר, להלחין, לנגן, לשיר את רוב שיריו. וזאת בניגוד לעבד אל ווהב ואום כולתום שזכו לקבל שירים ולחנים מעשרות, אם לא מאות, מגדולי הכותבים והמלחינים באותה עת.
ים לב למילים של השיר הכי מפורסם שלו... "יה עוואד'ל פילפלו" שפירושו: אני בא עם מסר של שלום... אתם הקנאים - התייסרו.
אלוף המחוות הרומנטיות, או נרקיסיסט במלוא מובן המילה
אין ספק שמעל לכול הקומפלימנטים שצוינו לעיל, פריד ייזכר בעיקר כרומנטיקן. אהוב הנשים, בשל שיריו הרומנטיים הענוגים. אם נשלב את השירים הרומנטיים בעשרות הרומנים שהוא ניהל בעצמו בכל רחבי העולם, הרי שבהחלט נקבל דמות שאפשר לומר עלייה שהייתה עסוקה מרבית הזמן בעצמה.
הרומן הכי מפורסם שלו הוא ללא ספק עם הזמרת היהודייה/צרפתייה/ישראלית - מאיה קאזבינקה. רומן שנמשך שנים רבות, רובו כמובן בחשאי. במחזמר ישנה סצנה המציגה את אחד מראיונות הרדיו המשותפים שלהם בהם היא מספרת על היותה יהודייה שנולדה במרוקו והיגרה לחיפה. ואז היא נקטעת בבהלה על-ידי פריד שמתקן אותה ואומר שהיא נולדה בפלשתין.
במחזמר עצמו משחקת את תפקידה של מאיה קאבינקה, השחקנית המוכשרת הדר דדון. מאיה קאבינקה, שהיא נושא לטור נפרד, נפטרה לפני שנתיים בחיפה, בצמוד למשפחתה. זיוואר בהלול, נגן הפסנתר שלנו במופע ליווה אותה רבות בשלהי הקריירה שלה.
שאלת מיליון הלירה... מי נתן את ההוראה לרצוח את אסמהאן...
פריד היה קשור בכל נימי נפשו לאחותו הקטנה ולא התאושש ממותה עד יום מותו. כמוהו, אסמהאן הצליחה להתברג בתוך מספר שנים לצמרת עולם הזמר והמשחק המצרי. המוות של אסמהאן נותר עד היום לא מפוענח... הרכב שנסעה בו טבע בנילוס, אבל הנהג הצליח להימלט. תושבים מהכפר הסמוך שגילו את הגופה טענו שראו סימני יריות בראשה. היו הרבה גרסאות בנוגע לזהות הרוצח. היו שטענו שהאח הבכור שלה פואד לא אהב את העובדה שהיא רוצה להיות שחקנית וזמרת. היו שטענו שבעלה חסן הדרוזי מסוריה נפגע מנטישתה אותו ואת בתם קמילה. הייתה סברה מאוד מקובלת שלביון הבריטי היה אינטרס במותה היות שנחשדה כסוכנת כפולה ומשתפת פעולה עם ממשלת וישי.
וכמובן יש את הגרסה הרומנטית שחוסלה בהוראת אום כולתום, "כאוכב אל שארק" - כוכב המזרח, וזאת כי חששה שכוכבה של זו יאפיל על שלה בשמי הזמר המצרי. תוסיף לכך את העובדה שלאורך כל הקריירה שלה אום כולת'ום סירבה לשיר שירים שכתב והלחין בטענה שהם רגשניים מדי ובכלל קיבלת קרקע לתיאוריות קונספירציה.
ואתה. יגאל עזרתי....מה לך ולגדולי הזמר הערבי
אני ממצוא סלוניקאי והתקליט הראשון שאבא שלי קנה היה של הזמרת היווניה-מצריה דלידה.. כשהקמנו את התיאטרון הערבי-עברי ביפו היה לי ברור שנרצה להכיר את התרבות הערבית וכמובן את המוזיקה. לצורך זה יצרתי קשר עם אלי גרינפלד שהיה לו הכבוד, בסוף שנות התשעים להפיק על במות מרכזיות בארץ קונצרטים למוזיקה ערבית בשיתוף תזמורת נצרת, בפסטיבל ישראל.
החיבור של אלי לפעילות תיאטרון יפו אפשרה לנו להעמיק ולהרחיב ידע גם בהליך בניית מחזות זמר שבמרכזן המוזיקה והתרבות הערבית. התיאטרון הפיק מחזות מוזיקליים על אום כולתום ופריד אל אטרש ובקרוב על עבד חלים חאפז.
ביפו העתיקה, במבנה רב קשתות המשקיף אל הים....
מתקיים כבר למעלה מעשרים שנה התיאטרון המהווה דגם של חיים משותפים, של תרבות דו-לשונית ויצירה מתמשכת. התיאטרון משמש אכסניה ליוצרים ולשחקנים, ערבים ויהודים, מהמרכז ומהפריפריה, ליצירה משותפת והתמודדות עם שאלות של חברה, זהות ומקום במגוון סגנונות אמנותיים.
התיאטרון מעלה הצגות בעברית ובערבית ובתרגום הדדי, ויוצר שפה תיאטרלית ייחודית העושה שימוש בחלל המאתגר ובמרקם החיים העשיר הקיים ביפו. את התיאטרון הערבי-עברי ייסדו הבמאית-שחקנית-כוריאוגרפית גבי אלדור, הבמאים יגאל עזרתי ואדיב ג'השאן, המפיקה עירית נאמן והשחקנים ראודה סלימן ונורמן עיסא.
פעילותו מוזנת על-ידי יוצרים ערביים כמו ראידה אדון, יוסף אבו וורדה, מכרם חורי, מוחמד בכרי, יוסף סוויד, מירה עווד ואיימן אגבריה, ויהודים כמו עמוס עוז, רונית מטלון, דויד גרוסמן ואלמוג בהר. כותבים ושחקנים, זמרים ורקדנים מציעים מניפה של הזדמנויות להכיר אלה את אלה. כך יכולים להתוודע לתרבות הערבית העשירה כל כך לא רק יודעי השפה אלא גם דוברי עברית שרוצים להתקרב ולהבין.
אפילוג - מירי רגב...
מאות הצגות, הופעות בפסטיבלים ברחבי העולם, מאות אלפי צופים לאורך השנים נתנו מענה לצורך במפגשים מהסוג שכל כך חסר בארץ עם הקרובים שלא תמיד מוכרים, ומנכיח רגעים בהיסטוריה המשותפת שלנו שלא תמיד מדוברים.
מירי רגב ניסתה, ללא הצלחה, לקצץ בתמיכה שמקבל התיאטרון מהמדינה. היא לא הצליחה להבין את מהות חופש הביטוי. לטענתה המדינה לא צריכה לסבסד אירועים שחותרים נגד הנרטיב של הממשלה. אנחנו טוענים שתיאטרון זה מקום לשאול שאלות, להציג את הנרטיבים השונים ולהוביל לדיון פתוח. אנחנו סומכים על האינטליגנציה של הצופה שיכול לפגוש דעות שונות ולהתמודד איתן.