נתחיל בזה שמנהיגות מתחילה בהנהגת אדם את עצמו, ככל שהוא מודע למקומו החיוני אבל מצומצם בעולם, ובהתאמה לזה נותן מקום לסובבים אותו, כך תהיה הנהגתו האישית והציבורית מתוקנת יותר. עד כאן בקיצור הרובד האישיותי של מנהיג כפי שהוא אמור להיות בעם ישראל, עניו שבעיני עצמו הוא פחות חשוב מאחרים, בעיקר מהמונהגים על ידו. ברובד הכללי יש כמה דרישות/ציפיות ממנהיג: קודם כל שיהיה לו חזון, יעד לחתור ולהוביל אליו. שנית שידע להגיב נכונה לשינויים המתחוללים בסביבתו הקרובה והרחוקה. שלישית שידע להבחין בגורמים מפריעים ומכשילים ולהסירם מדרכו או לפחות לבטל את היכולת שלהם להכשיל. את כל אלה למדים ממשה רבנו.
שמחת תורה חל השנה בשבת ותמיד בשמחת תורה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה, הפרשה שבה משה נפרד מעם ישראל בגופו. והוא נפרד בברכה (דברים לג): [א] וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ. אמרנו שהוא נפרד בגופו, כי ברוחו הוא מעולם לא עזב אותנו, רוחו מלווה אותנו מאז ועד בכלל בתורה שהשאיר לנו, ככתוב בהמשך: [ד] תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה: מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב. לכאורה, הרי בתורה כתובות המצוות שה' נתן לנו, אומנם באמצעות משה, אבל מדוע התורה אומרת שמשה הוא שצִוָּה-לָנוּ? אולי כי את המצוות ציווה ה' (באמצעות משה) לכל ישראל אבל את התורה הוא נתן למשה לבדו (נדרים לח/א): אמר רבי יוסי ברבי חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו.
מהיכן לומד זאת ריב"ח: שנאמר (אחרי חטא העגל) "כתוב לך" "פסל לך" מה פסולתן שלך אף כתבן שלך. משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר "טוב עין הוא יבורך". המפרשים אומרים שהיינו אמורים לקבל הוראות בלי אפשרות ללמוד לעומק ולהבין, משה ציווה לנו את התורה ובכך העניק לנו גם את היכולת ללמוד אותה ולהבין לעומק. ומאותה שעה התורה שייכת לכל יהודי באשר הוא וגם כל יהודי שייך לתורה. אלא שבפסוק הזה טמונה התניה חד-משמעית, השייכות הזאת מחייבת דבקות בדרכו של משה. כמו שאומר ה' ליהושע שהחליף את משה בהנהגת העם (יהושע א): [ז] רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ משֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ:
דבקות בתורת משה
משה הוא דמות מופת והשראתו מלווה אותנו מאז, אלא שבדרך הטבע השראה זו עלולה להישאר ברמה המופשטת, משהו לא באמת מחייב ולכן לא מתבטא בחיי היומיום. המשימה שלנו היא להפנים את ההשראה הזאת, שהיא תהיה מורת הדרך שלנו. בינתיים לצערנו זה לא ממש קורה אצלנו במדינה והתוצאה היא מחלוקות ומשברים, גם ואולי בעיקר מנהיגותיים. אמרנו קודם שמנהיגות מחייבת הצבת יעד לחתור אליו; במרבית שנות קיומה של המדינה לא היה למנהיגות יעד מוגדר, הסתפקו בתחזוק המערכות. וכאשר כבר הוצב יעד - כלפי חוץ - לעשות שלום עם מבקשי נפשנו, החתירה אליו עלתה לנו בדמים מרובים (תרתי משמע). כלפי פנים הוצב יעד אחד בלבד, לא לאבד את השלטון.
בשנים האחרונות מכהן פה כראש ממשלה אדם שהציב לעצמו ולנו יעד ברור, שוב, כלפי חוץ בלבד. אבל הפעם היה זה יעד חיובי שלאחרונה מתחילים לראות את פירותיו בהסכמים עם המפרציות. גם בתחום הפנים הוא הביא הישגים לא מבוטלים אבל רק בנושאים המשיקים לענייני חוץ, כלכלה וכדומה, לגורמים המפריעים והמכשילים הוא בדרך כלל לא התייחס בשלילה ולפעמים אפילו התייחס בחיוב ואף פעל להגביר את כוחם. באופן אישי די הבנתי אותו, הוא לא העלה בדעתו שיתכן כי למישהו יש כוונות רעות, שמישהו יפעל במכוון במגמה להכשיל. ופה הבעיה, הכוונות של ראש הממשלה היו ואולי עודן טובות מאוד לעם ישראל אלא שחסר הקישור ל-תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה.
ברשימה הקודמת התייחסנו לאחדות ישראל בסוכה ובארבעת המינים. כעת אנחנו מגיעים לשמחת תורה שבו מתגלה האחדות שמעבר לסממן חיצוני כלשהו, האחדות שבעצם הקשר לתורה. שעל כן המנהג הוא לשמוח ולרקוד עם ספר התורה לא מתוך לימוד התורה אלא כשהוא סגור בתוך נרתיקו. כמובן, גם בימי שיגרה עלינו להיות באחדות והאחדות הזאת אמורה להיות סביב המנהיג, אלא שזה עשויה להתקיים אך ורק כאשר המנהיג עצמו מחויב לתורת משה ללא שיור. בדיוק כמו שאמר ה' ליהושע בפסוק שציטטנו לעיל. אצלנו למרבה הצער זה עדיין לא קורה. אומנם מר נתניהו אינו פועל במכוון נגד התורה כמו אחדים מקודמיו, אבל חסרה אצלו העשייה החיובית בכיוון של דבקות בתורה.
עשייה מנהיגותית חיובית בהקשר הזה פירושה בין השאר לחתור לחינוך ילדי ישראל בדרך הדבקות בתורת משה, שכן זה הנתיב היחיד שמבטיח את המשך קיומנו כעם. וכמובן, לשחרר; תורת משה קובעת שלכל אחד ואחת מאיתנו יש בחירה חופשית ולפי זה המדינה לא אמורה לשלוט בחיי האזרחים מעבר לתחומים שהפרט אינו מסוגל להתמודד עימם, כגון ביטחון ותשתיות. חינוך הילדים אינו עניין של המדינה, כל זוג הורים אמורים לבחור ולהחליט איזה חינוך יעניקו לילדיהם. וכך גם בתחומים נוספים שקצר המצע מלפרטם.
יתן ה' ונזכה לשמוח בשמחת התורה בתוך ולמרות המגבלות ומשמחת תורה נשאב שמחה לכל השנה.
