לאחרונה הועלה רעיון של חקיקת נושא חדש בהקשר של התא המשפחתי ובשמו המקצועי - 'הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון - מניעת אלימות כלכלית), התש"ף-2020'. השם נשמע יפה, כי הרי מי לא מתנגד לאלימות במשפחה? הנושא עצמו כתוב בסוגריים 'מניעת אלימות כלכלית'. אבל לא נעים לי לקלקל שמחות, מי שלא מבין בתחום לא יודע איזו מהפיכה (שלילית) בתא המשפחתי החוק הזה יביא עלינו.
הבעיה הראשונה בהצעת החוק הזו הינה, שהיא מתייחסת למצב בתוך המשפחה כאשר הזוג עודנו נשוי!!! יש מספיק סעדים לאיזון משאבים כלכלי בעת גירושין בחוק הישראלי. בתי המשפט נותנים כיום מענה נרחב לכל סוגיה בדיני המשפחה, באמצעות חוק יחסי ממון בין בני זוג, הזכאות לאיזון משאבים, הזכאות לנכסי קריירה וחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו. זאת ועוד, במצבים בהם עולה הטענה להיעדר מידע כלכלי או הסתרת מידע, קיימת הזכות לקבל מביהמ"ש צווים לגילוי מידע וזכויות, אותם ניתן להפנות לבנקים, בתי השקעות, מקום עבודה, חברות ביטוח, לשכת רישום מקרקעין וכיוצ"ב, על-מנת לאתר את הרכוש הרשום ע"ש הצד הנתבע ואשר לתובע זכאות למחציתו. ברוב מוחלט של המקרים, בתי המשפט נענים לבקשות לצווים אלה ובפסקי דין, כאשר נקבע שרכוש אכן הוברח, מחויב הצד שכנגד להעביר את מחציתו חזרה לבן הזוג התובע (בתוספת הוצאות משפט).
כמו-כן, הצעת החוק מתנסחת בצורה מאוד אמורפית, המאפשרת לכל בן משפחה להגיש תלונה אף אם הוא רק מרגיש שלא מאפשרים לו או לה להתנהל בצורה כלכלית מסוימת בתוך המשפחה. זאת יכולה להוות בעיה, כאשר ידוע לנו שלכל זוג יש ויכוחים ודיונים על ההתנהלות הכלכלית בבית דווקא בעת שיש קושי כלכלי. הצעת החוק בסעיף 7א.(1)(ב) קובעת כי "התנהגות המונעת או מקשה על שימוש בנכס שיש לבן הזוג זכות בו או גישה אליו, בכלל זה החזקת כרטיס אשראי או שימוש בו" תחשב כאלימות כלכלית. קביעה זו תכניס את בית המשפט שלא בטובתו ושלא בטובת הצדדים, לדיון שמורכב ממרכיבים רבים בהם לבית המשפט אין מושג ואין לו יכולת להכריע, כגון: ויכוח על אחזקת כרטיס אשראי נוסף במשפחה. לשון החוק בסעיף 7א.(1)(ג) המגדירה אלימות כלכלית כעל "התנהלות כלכלית המונעת ניהול סביר ותקין של חייו של בן הזוג", מזכירה מאוד את מבחן 'האדם הסביר' שהנחיל השופט
אהרן ברק. אם בן זוג מרגיש שמגבילים אותו כלכלית בזוגיות, הוא יכול להגיש בקשה להתגרש ולבקש איזון משאבים לפי כל החוקים והתקנות שהוזכרו לעיל. מה המטרה של הגשת בקשה למניעת אלימות כלכלית בעת שהזוג עדיין יחד בחיי שיתוף מלאים?! לא מדובר באלימות פיזית המצריכה פתרון מיידי ואשר מובילה במישרין לגירושין.
ולכן לדעתי, הצעת החוק שמתנסחת כאילו מדובר רק בתיקון חוק ולא במהפכה שלימה, הנה מטעה. החקיקה הנ"ל תגרור בהכרח, מצב חדש בו כל עורך דין המתפרנס ממחלוקות במשפחה, יעשה שימוש בחוק זה תוך הגדרת כל מחלוקת במשפחה כעל "אלימות כלכלית". מצב זה ימיט אסון נוסף ואולי אף קריטי, גם על מערכת בתי המשפט וגם על המשפחה עם סיכוי אפסי להמשך הזוגיות כאשר עולה קושי כלכלי במשפחה. מתן צו הגנה וצו הרחקה, כפי המוצע בחוק, יצטרף לשגרה הקיימת בסכסוכי גירושין ופרידה בעצימות גבוהה, ככלי נוסף, לרוב בידי נשים, שמשתמשות בכלים משפטיים אלו, על-מנת לנתק בין האב לילדיו. למעשה, נוכח אי-ביטולה של הנחיה 2.5 של הפרקליטות, המאפשרת ומעודדת תלונות שווא באלמ"ב, מבלי הגשת כתבי אישום נגד נשים מתלוננות שווא, תופעת תלונות השווא נגד גברים תתרחב לתחום נוסף.
חשוב לציין, כי חס וחלילה איני מצדיק אלימות מכל סוג, אבל בסכסוך כלכלי ככל שאין אירוע חריג כגון "גניבה" למשל בין בני זוג, או אלימות אמיתית ולא 'כלכלית', הרי שהפתרון הקיים לבעיה זו מצוי בחוק הפלילי הרגיל ובחוקים הקיימים. אין כל צורך להוסיף סנקציה אזרחית בדמות "עוולה נזיקית". הוספת סנקציות כגון אלו המוצעות בחוק, תגרומנה לתוצאה אחת והיא הקצנת סכסוכים בין פרטים בתא המשפחתי הקיים הרגיל. בנוסף, סכסוכים בין פרטים בתא המשפחתי, יכולים פשוט להידון כיום במסגרת גישור, שבחוק הסדרי התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) התשע"ה 2014.
