אל ייפלא הדבר, שפרשנות מקצועית של מומחים מושמעת מ"פוזיציה" פוליטית, שבהקשר הנוכחי, תהיה עוינת לראש הממשלה. ההתייחסות אל הסגר כאל צעד בלתי אחראי של הממשלה, הגורם להרס שיטתי של החברה הישראלית, מגלמת בחובה סממנים של קריאה לסרבנות ציבורית, במקום להתכנסות תחת האלונקה.
עת חרום, תהא זו מלחמה או מגיפה, היא שעתם היפה של המומחים, הממלאים פאנלים חדשותיים ובארשת רצינית מקרינים בקיאות סמכותית, אשר אמורה להשפיע על קבלת החלטות ועיצוב הנחיות לציבור. מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו, הציבור הישראלי חשוף למנעד רחב של דעות ופרשנויות הנשמעות מפי מומחי רפואה ובריאות הציבור, באופן שאינו קונסיסטנטי, המייצר מטבע הדברים, סוג של בלבול יוצרות בתודעה.
המגיפה העולמית, בשמה המקצועי, COVID-19, היא עדיין במידה רבה אניגמטית, הנסתר לגביה רב על הנגלה, ובכלל זה התשקיף באשר לתופעות הפוסט-קליניות. נתון בולט, שאין כבר עוררין על איתנותו, משדר מסר חד וברור - אנו ניצבים אל מול נגיף חמקמק המגלם סיכונים משמעותיים לבריאות.
בהעדר חיסון או תרופה לנגיף המאיים, נדרשת האנושות לנקיטה בצעדי התגוננות, מתוך ארסנל הכלים שנעשה בהם שימוש במגיפות עולמיות בעבר. גם במישור זה, ההתייחסות הממוקדת תהיה כמעט תמיד, תולדה של ממדי המחלה מחד-גיסא, וניסיונם של אחרים מאידך-גיסא.
ניחוח פוליטי
כובד האחריות הרובץ על גורמי הבריאות המדינתיים הוא עצום, מתוקף משימתם להגן על הציבור מפני תחלואה באשר היא, על אחת כמה וכמה, מגיפה. ממד זה מתחדד עשרות מונים, כאשר האיום אינו מוכר, אך מצופה מהמערכות לספק תשובות לאזרחים חסרי האונים.
בנסיבות הנוכחיות, כאשר הנגיף עושה שמות ללא הבחנה, באין מושיע, צצים להם מומחים, כולם בעלי תארים מכובדים בתחומים רלוונטיים, ומעל כל במה תקשורתית זמינה, משיאים עצות מקצועיות, ובעיקר, מטיחים חיצי ביקורת כלפי חוסר האונים של המערכת ותוקפים את תהליך קבלת ההחלטות הממשלתיות ואת ההיגיון המנחה אותן. מקצת המומחים אשר נוטלים חלק בצוותי יעוץ למשרד הבריאות, מוצאים עצמם בעמדת התגוננות ונדחקים אל הקיר בידי מראיינים "חושפי שיניים".
הטיעון הרווח בפי המומחים הוא כי החלטות הממשלה מדיפות "ניחוח פוליטי" ובמשתמע אין מאחוריהן שיקולים רפואיים של ממש, וגם לא שקלול של מרכיבים משפיעים אחרים על תפקוד המשק והמדינה.
מגיפת הקורונה היא בבחינת "עוף מוזר" המסרב לציית להמלצות המומחים, ומתעתע בכל גאוני הדור המנסים להתחכם לו. לכולי עלמא נהיר כי הסיכון הבריאותי מגלם את תמצית האיום, וככל שלא יודבר, כך תהיינה לו השלכות על מכלול תחומי החיים, עד כדי שיתוק מרכז העצבים של מדינה מתפקדת. התובנה החד-משמעית הנגזרת מכך, מציבה את השיקול הבריאותי כראש וראשון במדרג השיקולים של הרשות המבצעת.
תופעות לוואי
כאשר מנתחים את ההתמודדות העולמית אל מול המגיפה, ניתן להצביע על מספר מצומצם של מדינות שהצליחו לדכא את הנגיף כבר במהלך הגל הראשון של המגיפה. סין וטייוואן נדרשו למהלכים דרקוניים וטוטליים, שעיקרם - סגר מלא וסגירה הרמטית של הגבולות, אין יוצא ואין בא. צעדים דומים ננקטו
קוריאה הדרומית ובניו-זילנד, באופן מעורר התפעלות. המפתח לבלימת נגיף הקורונה היה אפוא, שילוב של נחישות ממשלית עם צייתנות האוכלוסייה. זוהי ככל הנראה הנוסחה האחראית האולטימטיבית נוכח תנאי אי-הוודאות הרפואית, ובהעדר מענה בהיבט התרופתי. בקרב המומחים גם כאלה הנאחזים במודל השבדי, קרי 'חסינות העדר', כראוי לחיקוי. זוהי גישה מסוכנת על גבול ה'מופקרת', בהינתן תופעות לוואי בעייתיות המסתמנות אצל חלק מהמחלימים מהמחלה.
על כן קשה לקבל בשוויון נפש את ביקורתם של מומחים מטעם עצמם, המבקרים בחריפות את הסגר הנוכחי שהוטל בישראל, ומסווגים אותו כהרסני למדינה. לדידם, החלה גורפת של הסגר משרתת אינטרסים מסוימים של ראש הממשלה, הן בממד המשפטי האישי והן בהיבט של שימור האינטרסים הפוליטיים שלו. במלים אחרות, הם כופרים מכל וכל בהתכנות, ולו מסוימת, ששיקוליו המנחים של ראש הממשלה הם ענייניים ומכוונים לבלימת מגיפת הקורונה.
יש מקום להידרש לשאלה מי אם כך "נגוע" בשיקולים פוליטיים? אל ייפלא הדבר, שגם פרשנות מקצועית של מומחים מושמעת מ"פוזיציה" פוליטית, שבמקרה דנן, תהיה עוינת את ראש הממשלה. ההתייחסות אל הסגר כאל צעד חמור ובלתי אחראי של הממשלה הגורם להרס שיטתי של החברה הישראלית, מגלמת בחובה סממנים של קריאה לסרבנות ציבורית, במקום להתכנסות תחת האלונקה.
מעבר לכך, הטמעת המסר, גם מפי מומחים לבריאות הציבור, לפיו הסגר נכפה על כלל הציבור בשל שיקולים פוליטיים שמנעו הטלת סגר דיפרנציאלי וסטריאוטיפי, היא בעייתית ובמידה רבה גם בלתי-ממלכתית. "כור ההיתוך" המפורסם, חזקה שלא יתנפץ בשל שיקולים אנוכיים, מה גם שאינם בעלי עגינה חד-משמית. חוסנה של החברה הישראלית נובע גם מהמבנה ההטרוגני שלה, המחייב רגישות ואחריות של הרשות המבצעת. את אשר ניתן להחיל במדינות מערביות, הומוגניות בעיקרן, לא נוכל להרשות לעצמנו במציאות המיוחדת שבה אנו חיים.
באותה נשימה, אין צורך ב"תותחי" צופן כדי לפענח את מטרתם הסמויה של "המומחים", והיא - לאפשר הפגנות במרחב הפתוח, בכל תנאי; במשתמע, מומחי בריאות הציבור הם ראשי המגנים על זכות היסוד בדמוקרטיה! גם כאשר נהיר כי התקהלות מכל סוג שהוא, במקום פתוח ו/או סגור מקיימת סיכוני הדבקה. מן הדין שתינתן הדעת לעניין זה, ויפה שעה אחת קודם.
