במלחמת-האזרחים האמריקנית, בשנות השישים של המאה התשע-עשרה, נהרגו שש מאות ועשרים אלף חיילים ואלפים רבים של אזרחים. הנשיא הרטוריקן אברהם לינקולן, שעודד את בשר-התותחים להמשיך למות כדי לקיים את שרידות המערכת הפוליטית המאוחדת ולמנוע את פירוקה מבפנים, אמר בנאום גטיסבורג, בנובמבר 1863, שהמתים לא לחינם מתו. לינקולן הבין, שבעידן של מרד בשר-התותחים אי-אפשר לנהל מלחמה קשה ממושכת ומרובת קורבנות ללא הסכמה לאומית. בזמן המלחמה הייתה לסיסמאות גטיסבורג השפעה מעודדת על המיועדים למות, על בני-משפחותיהם ועל בני הצפון, אך הן לא נקלטו בתרבות האמריקנית, למרות המיתוסים שנקשרו בלינקולן ובנאום גטיסבורג. בגלל מרד בשר-התותחים, לא היה קל לנשיאים וילסון ורוזוולט לשכנע את דעת-הקהל במאה העשרים להצטרף למלחמות העולם למען אינטרסים אמריקניים ולמען הצדק (לדעתם) בשתי מלחמות-העולם.
לנשק הכימי נוספו במאה העשרים כלי-נשק אלקטרוניים, ביולוגיים וגרעיניים, והנשק ממשיך להתייעל. במלחמת-העולם הראשונה (1914–1918) שירתו בצבאות מדינות ההסכמה (אנגליה, צרפת, רוסיה, ארצות-הברית ועוד) כארבעים ושניים מיליון איש, ובצבאות מעצמות המרכז (גרמניה, אוסטרו-הונגריה, בולגריה וטורקיה) שירתו כעשרים ושלושה מיליון. בארבע שנות המלחמה ההיא נהרגו כחמישה מיליון מחיילי מדינות ההסכמה וכשלושה-עשר מיליון נפצעו. מחיילי מדינות המרכז נהרגו שלושה מיליון ושלוש מאות אלף איש, ונפצעו שמונה מיליון וארבע מאות אלף.
|
כעשר שנים אחרי סיום מלחמת-העולם הראשונה, התמוטטו ההסדרים הבינלאומיים שנקבעו אז והתקווה לסדר עולם צודק וטוב שיחסל את המלחמות. חֶבֶר הלאומים היה אמור להבטיח את הסדר הזה. הנבגדים, כמה מוותיקי המלחמה, שיצאו אליה בהתפעמות, איבדו את תחושת ההרואיות אחרי שהתנסו בקרבות הסטאטיים חסרי התכלית של מלחמת החפירות, וחשו אחרי המלחמה שהם קורבנות לתרמית גדולה, פרסמו ב-1929 את זיכרונותיהם, שהשפיעו מאוד על בשר-התותחים המיועד למלחמות הבאות. חלוץ הספרות הזאת היה אֶריך מאריה רֶמארק. "במערב אין כל חדש" נדפס בעשרים וארבע מהדורות. באותה שנה פרסם רובּרט גרייבס את ספרו "שלום ולא להתראות", וזיגפריד ששון פרסם את החלק הראשון של הטרילוגיה "פרקי זכרונותיו של ג׳ורג׳ שרסטון". ההיסטוריון האמריקני פּוֹל פוּסֶל כתב בספרו, "המלחמה הגדולה והזיכרון המודרני״, 1 שלא המחקרים והספרים של ההיסטוריונים אלא ספרי-מרד אלה הם שעיצבו את הזיכרון הקיבוצי של בני המערב. פוּסל כתב, שיסוד החוויה המעצבת של סופרי חפירות מלחמת-העולם הראשונה הוא התחושה שהם נאנסו להתמודד עם מציאות אלימה, שנכפתה עליהם, גורל שלא יכלו להתמודד אתו ולשנות את תכתיביו. חוויות אלה עיצבו את תחושתו ותודעתו של האדם המערבי המודרני.
ההיסטוריון הישראלי עמנואל סיוון הצביע על היבט נוסף של הלם מלחמת-העולם הראשונה: "בראשית המאה העשרים המוות לא היה בן-לוויה קבוע לחיי הפרט, בשל ההתקדמות האדירה ברפואה המוֹנעת ובתזונה, במחצית המאה שקדמה למלחמה. בעבר שיעור תמותת התינוקות היה גבוה, תוחלת החיים הייתה נמוכה ולפיכך ההורים היו רגילים למוֹת ילדיהם בצעירותם. גברים ונשים חווּ את אובדן בן-זוגם במיטב שנותיהם ובנים את אובדן הוריהם בילדותם. ואולם ערב מלחמת-העולם הראשונה המוות 'הנורמלי' נתפס כמוות מזִקנה, חוויית השכול הייתה יותר נדירה, והוא הדין בהתאלמנות טרם זקנה ובהתייתמות בעוד הבן תלוי מאוד בהוריו מבחינה רגשית. המוות האלים והפתאומי של מיליוני אנשים צעירים היה, על כן, מהלומה קשה במיוחד, החורגת מן 'הטבעי' והמקובל... והוא נחת פתאום, לאחר תקופת-שלום ממושכת...". 2 התפתחות הרפואה ועליית תוחלת החיים. כלומר, תוחלת השרידות, הגבירו את ההתנגדות לטבח המלחמות, ומרד בשר-התותחים התרחב וחרג אל מעבר לחוגי האינטלקטואלים.
אלה היו הסיבות העיקריות של הליקויים בהתכוננות המדינות הדמוקרטיות למלחמת-העולם השנייה. מנהיגי ארצות-הברית, בריטניה וצרפת ומפקדי צבאותיהן לא התמודדו כראוי עם תרבות מרד בשר-התותחים.
בשנות מלחמת-העולם השנייה (1939–1945) שירתו בצבאות בעלות-הברית (ארצות-הברית, ברית-המועצות, צרפת ובריטניה) כחמישים מיליון חיילים, ובצבאות מדינות "הציר" (גרמניה, יפן ואיטליה) שירתו כעשרים ושלושה מיליון. גם במלחמה ההיא נהרגו יותר חיילים מהצבאות המנצחים: אחד-עשר מיליון וארבע מאות אלף מצבאות בעלות-הברית, לעומת חמישה מיליון ושלוש מאות אלף מצבאות מדינות הציר. אפשר לקרוא לכך "תבוסת המנצחים".
|
פוסל כתב, שמרד סופרי חפירות מלחמת-העולם הראשונה עיצב דור לוחמים שהיה שונה מקודמו. בניגוד לעמדה הרשמית של הממשלות ולמכונות התעמולה, חיילי בריטניה וארצות-הברית, שנלחמו באירופה ובמזרח הרחוק, לא חשו שהם נלחמים נגד משטר המגלם את כל הרוע, ורצו רק לשוב הביתה בשלום. פוסל תיאר את מלחמת העולם-השנייה כתרמית גדולה: הכל העמידו פנים כאילו הם מבינים את מטרתה וחוקיה, אבל זה היה שקר. כתשעים אחוז מהחיילים לא השתתפו בקרבות, ורבים הטייסים המהוללים, שצ׳רצ׳יל טען כי העולם חב להם את חייו וחירותו, שהתחמקו משדות-הקרב וממשׂימות מסוכנות. כל טייס בצבאות בעלות-הברית חויב למלא מִכסָה של גיחות הפצצה וקרב. אלה שהצליחו למלא מכסה זו ולשוב לבסיסיהם בשלום, זכו ביציאה מהקו הראשון. רבות מאוד מגיחות-ההפצצה המפורסמות לא גרמו כל נזק. טייסים רבים הטילו את הפצצות שלהם רחוק מהיעדים ומהאש נגד-מטוסים של האויב, חזרו לבסיסיהם וחרטו עוד חריץ נוסף על-כנף המטוס, סימון במסלול ההתקדמות אל השחרור. ראשי הצבא לא הסבירו מדוע נדרשו הפצצות חוזרות על אותן מטרות. מי שבנה את מנגנון ההטעיה אינו יכול לדרוש מפקודיו לדבר רק אמת. 3
|
המהפך שציין את המעבר של בשר-התותחים ממרד תרבותי למרד פוליטי התחולל אצל האמריקנים במלחמת וייטנאם (ואצל הישראלים במלחמת לבנון הראשונה). המספרים והעובדות כבר היו ידועים לא רק לחוקרים ומומחים, ומיתוסים צבאיים איבדו את כוחם המאגי מול העובדות, שאמצעי-התקשורת חשפו אותן. מקבלי ההחלטות במדינות הדמוקרטיות תלויים כיום ברצון הטוב של אוכלוסיית בשר-התותחים ובקונצנזוס הלאומי. הפרופיל האינטלקטואלי של מקבלי ההחלטות במערב היום עוצב בלוחמת הטרור והאנטי טרור, הגרילה והאנטי גרילה באפגניסטן, בעירק, בסוריה ובישראל ומול החיזבאללה והחמאס. לכן ראש ממשלת ישראל הימני, בנימין נתניהו, ושרי הביטחון שפעלו בממשלותיו, לא העזו לנקוט באמצעים שאחז בהם אריק שרון במבצע "חומת מגן", ולכן דונלד טראמפ לא מעז לעשות מה שעשה ג'ורג' בוש הבן.
|
המרכּסיזם הוליד את הנאציזם
|
|
למרד בשר-התותחים, שאופיו במאה התשע-עשרה היה אליטיסטי, הומניסטי, בוהמי, דתי ובלתי-פוליטי, הצטרף באותה מאה השמאל החברתי והפוליטי, ותרם לו את האידיאולוגיה הסוציאליסטית, המהפכנית והמיליטנטית. מנהיגים טבעיים, מן המעמדות המסורתיים ובעיקר מן האינטלקטואלים, שיפרו את שרידותם או העניקו לעצמם פוטנציאל של שיפור-השרידות בפעילות למען הפרולטריון. אחד מהם היה קארל מארכּס. בניגוד להומאניסטים האינדיבידואליסטים והפציפיסטים כמו הסופר הרוסי לב טולסטוי שנטו לפציפיזם, קראו אנשי השמאל הקולקטיביסטי והטוטליטארי למלחמה מהפכנית. הם הבחינו בין מלחמות צודקות (של מעמד הפועלים) למלחמות בלתי-צודקות (אלה שבשירות הקפיטליזם). המשטרים המארכּסיסטיים הוכיחו את אמיתות התֵזה של עמנואל קאנט: לא ייכּוֹן שלום כל זמן שקיימים משטרים טוטליטאריים. אפשר לטעון שמארכּס היה המבשר של היטלר וסדאם חוסיין, שהוסיפו את התואר "צודק" למיליטריזם הקיצוני שלהם.
_______________
בשבוע הבא: ברית-המועצות הייתה הוותיקן של המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות במערב ובישראל - החתרנות הקומוניסטית הפכה להיות לגורם חשוב בתרבות המערב וגם בישראל
- התנגדות בארה"ב למעורבות אמריקנית במפרץ הפרסי
- בישראל הוקמה "תנועת שלום" לעצור את המתקפה של הקואליציה בראשות ארה"ב על משטרו של סדאם חוסיין בעירק
- לוחמת "אש מנגד" שאינה רלוונטית, בינתיים, נגד טרור
- ארה"ב שקעה בבוץ העירקי-סורי
- סכנה לשרידות המערב.
|
1. 1975, ”Fussel, “The Great war and Modern Memory.
2. סיון, "דור תש״ח: מיתוס, דיוקן וזיכרון״, 1991.
3. 1989 Fussel, "Wartime: Understanding and Behavior in the Second World War.
|
|