מדינת ישראל כבר לא תהיה מה שהייתה. את השד הזה קשה יהיה להחזיר לבקבוק. זה מתרחש כאשר המדינה שקועה במשבר כלכלי וחברתי חמור בעטיה של הקורונה. ה
ממשלה מתקשה להתמודד עם תופעות הלוואי של המגיפה. לא משנה מה יקרה כאן מעתה ואילך, עניין אחד הבשיל דווקא בימים אלה, כשהציבור נדרש להסתגר בדלת-אמותיו: הרחוב הישראלי שהורגל לשתוק, לעבור לסדר היום ולא להגיב למעלליהם של נבחריו, החליט לא להבליג יותר, לא לוותר ולהשמיע את קולו בחוצות העיר. התובנה הישנה-נושנה כי ההמון מביע את דעתו רק בפתק ההצבעה קיבלה ממד חדש, צבעוני ורעשני
הרבה יותר.
בנימין נתניהו הביא את זה על עצמו בתהליך ממושך של סדיקת החברה הישראלית לשבטיה, אותו החל מראשית ימיו בלשכת ראש הממשלה. באותו יום רחוק כשהוא לחש על אזנו של הרב כדורי הישיש כי יש בישראל מי ששכחו מה זאת יהדות, הוא זרע את זרעי הפורענות של הפילוג בעם, שהבשילו עם השנים ועכשיו מזדקרים היטב לעיני כל. במודעות עצמית ובהכרה מלאה, ביסס נתניהו את שלטונו על ההכרה כי למעשה הוא מייצג רק חלק מהציבור שאותו עליו למצב ולייצב. הכרזותיו על אחדות בעם היו מן השפה אל החוץ ושימשו מכשיר תעמולתי שנועד לשרת מטרות פוליטיות צרות.
בעודו מתחפר בהשקפת עולם זו, הלכו עמדותיו והקצינו עד שהוליכו אותו לצומת דרכים מסוכנת של התגוללות ציבורית מתוזמרת היטב נגד רשויות אכיפת החוק, עליהן הוא מופקד כראש הממשלה! - רק מפני שמילאו את חובתן כלפיו בהאשימו בעבירות פליליות חמורות. במקום להרכין ראשו בפני החוק, כפי שעשה קודמו
אהוד אולמרט, בו האיץ להתפטר בנסיבות דומות לשלו, הוא החליט בכוונת מכוון להסלים את מאבקו, ובעצם להסית את הציבור זה בזה כפי שעשה ברגע ההוא עם הרב כדורי.
אין תמונה טובה יותר המשקפת את הלך מחשבתו זה של ביבי מאשר התייצבותו במסדרונות בית המשפט, רגע לפני שעלה לדיון הראשון במשפטו(!) ליד דוכן ראש ממשלה שהובא במיוחד למטרה זו, כשמאחוריו עטויי מסכות מספר שרים הסרים למוצא פיו, במטרה להשתלח במלים חריפות במערכת בתי המשפט. נדמה כי תמונה זו שנשכחה כבר מלב, ראויה להיחרט בזיכרון הקולקטיבי כמשקפת בקליפת אגוז את מאבקו האישי של נתניהו - כן, שלו ולא של הליכוד כמפלגה - נגד רשויות החוק והמשפט של מדינת ישראל.
רגע ההתפכחות הגיע
השאלה מדוע ההתנגדות לשלטונו של נתניהו גלשה לרחובות, לככרות ולכבישי הארץ דווקא בימים של מצב חירום לאומי קשה ומורכב, עוד תתברר מן הסתם במחקרי עומק עתידיים. אבל כאן ועכשיו אני מעריך, כי התהליך קיבל תאוצה לפני כשנה וחצי כאשר הוא סירב לוותר על המנדט לאחר שכשל להרכיב ממשלה לאחר הבחירות, וגרר את המדינה לבחירות חוזרות ושוב חוזרות רק כדי להגיע להרכבת ממשלה מפלצתית בגודלה, מגושמת, לא יעילה ובעיקר לא סולידרית ובזבזנית להחריד, שכל תכליתה לשמר את המשך שלטונו. לשמוע אז את נתניהו מדבר על הצורך באחדות מטרה, במאבק בקורונה ובפיוס לאומי, הייתה הציניות בהתגלמותה.
כאמור, בישראל, מפגני רחוב המוניים הם נדירים. המפגן הגדול והמרוכז ביותר בהיקפו של מאות אלפי ישראלים הייתה המחאה החברתית ב-2011 שפרצה על-רקע חברתי כלכלי. המחאה זכורה כמפגן סולידריות חוצה מחנות שהקיף את כל שדרות העם בלא צבעי רקע מפלגתיים אידיאולוגיים. מחאות דומות הביאו למהפכות ולהחלפות שלטון - למשל, בצרפת בסוף שנות ה-60' ובאביב הערבי של ראשית 2011.
כל המפגנים ההמוניים הבולטים האחרים בהיסטוריה שלנו התרחשו על-רקע עניינים מדיניים וביטחוניים שמטבעם נוגעים בנימים רגישים. כזה היה המפגן הראשון בתולדות המדינה ב-1952, כאשר
מנחם בגין כראש האופוזיציה, קרא לאזרחים לצאת לרחובות נגד הממשלה שחתמה על הסכם השילומים עם גרמניה. שנים ספורות אחרי השואה עלולה הייתה קריאה כזו להקיף המוני אדם ולהביא למאבק פנימי אלים. אלא שקריאתו נגד הממשלה נתפסה כהמרדה של אופוזיציונר פוליטי חריף המסכן כביכול את שלומה של המדינה ולכן דעכה במהרה.
אותו מנחם בגין עמד 30 שנים מאוחר יותר במרכזה של מחאת המונים שכוונה הפעם נגדו. הפגנות הרחוב התרחשו מיד לאחר שהחלו להתבהר הכוונות הנסתרות של ממשלתו ליזום את מלחמת לבנון הראשונה ולנוכח מספרי החללים שהחלו להצטבר מדי יום. מלחמת שלום הגליל התבררה במהרה כמלחמת שולל וההפגנות לבשו בעיקר צבע של מתנגדי הממשלה המסורתיים שמטבע הדברים היו בצד השמאלי של המפה הפוליטית. הצבת שלטים עם מספר החללים בפתח ביתו, היו כנראה הקש האחרון שהכריע את בגין להתפטר.
תשע שנים לפני מלחמת לבנון הפגינו המונים נגד ממשלת
גולדה מאיר שכשלה במלחמת יום הכיפורים. מחאה זו ייצגה את כאבו, זעמו ותסכולו של כל העם, לנוכח חדלונה של הממשלה במלחמה שהביאה לאלפי הרוגים ופצועים. בשל-כך היא נבדלה ממפגיני לבנון ולכן הקיפה את כל גווני החברה הישראלית, במובן שדמה למחאה החברתית.
היום, למפגינים אין שום מטרה נסתרת זולת לכתו של נתניהו. המצב הכלכלי שהוא בכי רע לא היה מביא אלפים לצאת מדי שבוע להפגנות רחוב בימים של סגר כללי. ספק אם זה היה קורה גם לנוכח כישלון ממשלתו להתנהל כראוי מול המגיפה. רק להזכיר כי המוני ישראל לא יצאו לרחובות בשנות ה-80 כאשר הממשלה המיטה כמעט אסון כלכלי על המדינה עם אינפלציה מטורפת.
אישיותו, דמותו ובעיקר, התנהלותו של נתניהו עומדות על הפרק. זה קורה בדרך כלל במקרים ששלטון ממושך של מנהיג ממאיס עצמו על הציבור, או על חלקו, והפתרון המיידי היא הדרישה לסילוקו. במשטרים רודניים זה בדרך כלל נגמר בנחלי דם. מאות נהרגו במצרים בימי האביב הערבי במהלך סילוקו של
חוסני מובארק ששלט 30 שנים.
אם ההפגנות נגדו יימשכו, ובעיקר אם היקפם יגדל להרבה עשרות אלפים, נתניהו ייאלץ ללכת. ללחץ רצוף וממושך של הרחוב יש משקל מצטבר. לא יעמוד לו טיעון הסרק כי העם אומר את דברו רק בבחירות. הוא ודאי זוכר כי גולדה מאיר נבחרה מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים הנוראה, כאשר חללים רבים עדיין לא הובאו לקבר ישראל ומאות שבויים נמצאו במצרים וסוריה, עם מספר חכי"ם שהוא לעולם לא ישיג - 51! ארבעה חודשים מאוחר יותר גרמו לה מפגיני הרחוב להתפטר. בעצם, זה גם קרה למנחם בגין שנתיים לאחר שניצח בבחירות.
ומה על הזירה החיצונית
נתניהו לא יצליח להימלט מגורלו במחזור הטקסטים על הצלחותיו הכבירות בזירה החיצונית, הבינלאומית. אפילו ההסכמים האחרונים עם איחוד האמירויות ובחריין, שאותם הוא מתעקש להגדיר הסכמי שלום (למרות שלא הייתה בינינו מלחמה ולפני שנים כבר פעלו בבירותיהן נציגויות ישראל והתקווה אף נוגנה באבו דאבי באירוע ספורט), היא רק עוד דוגמה לדרכי השיווק שלו.
ההסכמים הללו לא היו באים לעולם ללא דחיפתו של ממשל טראמפ הידידותי, שמאד השתוקק להציג הישג בזירה הבינלאומית ערב הבחירות לנשיאות. כן, לאמריקה הגדולה תחת
דונלד טראמפ אין הישג מדיני ראוי לשמו אתו אפשר "ללכת למכולת"!, הואיל ושליחיו בישלו במשך כשלוש שנים את עסקת המאה לסיום הסכסוך עם הפלשתינים. נתניהו בנה קמפיין שלם על בסיסו, וברגע האחרון הסתבר להם כי לא יוכלו לספק את הסחורה. נמצא התחליף (כפי הנראה בסיועה החשאי של סעודיה) בדמות מדינות המפרץ, שזה שכשלעצמו הישג חשוב ומכובד כמובן.
את המחיר עבור הישג זה, נתניהו משתדל מאוד לטאטא מתחת לשטיח. את עסקת מכירת מטוסי אף-35 לאמירויות הכחיש גם לאחר שיצאה לאור. אבל מה שחמור הרבה יותר היה הוויתור שלו על סיפוח ההתיישבות היהודית ביו"ש שהייתה חלק מרכזי באג'נדה הפוליטית שלו, כולל תאריך יעד לביצוע. מי לא זוכר את הדיבורים על ההזדמנות שנקרית אחת למאה שנים להשיג מהממשל האמריקני הידידותי ביותר את האישור לספח שטחי אבות. אבל כאשר ידיד זה אמר כי הנושא ירד מסדר היום, לא היה מה לעשות אלא להרכין ראש ולמלמל כי הנושא רק נדחה למועד לא מוגדר. וזה לא מפריע לביבי להמשיך להתהדר בכתר מנהיג גוש הימין.
כל הקונסטרוקציה שנתניהו בנה במשך השנים האחרונות - כולל, ביטול הסכם הגרעין עם אירן - עומדת בפני רביזיה, ואולי אף שינוי פניה, בעקבות הבחירות הקרבות לנשיאות ארה"ב. אומנם ידוע למי ניתנה הנבואה, אבל אני מרשה לעצמי להעריך כי דונלד טראמפ עומד להפסיד את נשיאותו מסיבות שלא כאן המקום לעמוד עליהן. בלא תמיכתו הצמודה ייאלץ נתניהו לחשב מחדש מסלולים בזירה הבינלאומית.
אם וכיצד זה יקרה, תלוי בראש וראשונה בשופטי בית המשפט המחוזי בירושלים. התייצבותו בפני השופטים בירושלים בינואר 2021 תהיה המבחן העליון מולו ניצב עד היום. לפני הבחירות האחרונות פרסמתי כאן רשימה תחת הכותרת "
ייסורי בנימין" (24.02.2020) שעניינה מאבקו המשפטי ומצבה הכאוטי של המדינה. זה היה לפני פרוץ הקורונה, לפני הממשלה הנוכחית על כל מגרעותיה, ולפני מחאת הרחובות. המפגינים המתמידים יהיו הקש האחרון על גבו של נתניהו אלא אם כן, בית המשפט יאמר דברו קודם.
