אחד העקרונות המרכזיים המוצהרים תדיר במדיניות החוץ הסינית הוא קריאה לפתרון סכסוכים באמצעות מו"מ, ולא באמצעות הפעלת כוח. כך קראה סין לפעול גם במהלך משברי הגרעין עם אירן וקוריאה הצפונית. "הסכמי אברהם" בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות ובחריין, הם תולדה של הידברות ישראלית ממושכת עם שתי מדינות ערביות, והם אף עשויים להוות שלב קונסטרוקטיבי לקידום הסדרי שלום נוספים במזרח התיכון. מדוע אם כן נמנעה סין לברך את ישראל לאחר חתימת ההסכמים?
התגובה הסינית להסכמים הייתה צוננת. ב-14.8.20, למחרת ההכרזה על הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות, מסר דובר משרד החוץ בבייג'ינג, כי "סין רשמה לפניה את הדיווחים הרלוונטיים, כולל אלו לפיהם ישראל תעצור סיפוח של שטחים פלשתינים וכי היא מחויבת למציאת פתרון קבוע וצודק לסוגיה הפלשתינית".
בדיוק חודש לאחר מכן, ערב חתימת ההסכמים בוושינגטון, אמר הדובר: "סין רשמה לפניה דיווחים בתקשורת בנושא. סין רואה בחיוב צעדים שמסייעים להפחתת המתיחות במזרח התיכון ומקדמים שלום ויציבות, ומביעה תקווה שהצדדים שמעורבים ישירות יעשו צעדים ספציפיים להחזיר הסוגיה הפלשתינית לשולחן המו"מ בהקדם". הדובר התעלם מהאירוע החגיגי בבית הלבן ובתקשורת הסינית נאמר כי האירועים נועדו לסייע לנשיא דונלד טראמפ לקראת הבחירות. כותרת מאמר של שינחואה, סוכנות הידיעות הסינית, שאלה: "האם ההצגה המדינית של ארצות הברית יכולה להביא שלום למזרח התיכון?".
מומחים סינים למזרח התיכון, שדבריהם בתקשורת הם ביטוי לא-רשמי לעמדת סין, העריכו, כי להסכמים הישג בילטרלי מוגבל, לצד יצירת בעיה עמוקה יותר. זאת, מאחר שהסוגיה הפלשתינית נדחקה לשוליים ותהווה "פצצת זמן" שתצית קונפליקט חדש בין ישראל והפלשתינים. במאמרי דעה העריכו חוקרים סינים, כי ההסכמים נועדו לבודד את אירן, כמו גם את האחים המוסלמים וטורקיה, באמצעות יצירת ציר שיכלול את ישראל, מדינות המפרץ וארצות הברית.
חוששת מדחיקת רגליה
קרירות התגובה הסינית נובעת, ככל הנראה, מראיית ההסכמים כחלק מהתחרות האסטרטגית שמתפתחת מול ארצות הברית והחשד, כי כל התפתחות הנרשמת ברחבי הגלובוס בחסות ארצות הברית – משמעותה בכוח או בפועל פגיעה באינטרסים סינים. בראייה סינית, הסכמי הנורמליזציה נבעו בעיקר מהחלטה של ארצות הברית להפוך את המזרח התיכון לאחד ממוקדי התחרות הגלובלית, תוך יצירת בריתות אזוריות, שידחקו את רגלי סין מאותן מדינות שבהן הצליחה בעשור האחרון להשיג דריסת רגל מדינית וכלכלית, ביניהן ישראל ומדינות המפרץ.
ביולי 2018 ביקר הנשיא שי ג'ינפינג באיחוד האמירויות - ביקור ראשון של מנהיג סיני לאחר כמעט 30 שנה. היחסים בין המדינות שודרגו לרמה של "שותפות אסטרטגית כוללת" (comprehensive strategic partnership, כותרת המתנוססת מעל יחסיה של סין עם למעלה מ-20 מדינות, אך לא עם ישראל) וכללו חתימה על 13 הסכמים כלכליים ושיתופי פעולה בתחום האנרגיה. שי הגדיר את היחסים כדוגמה לבניית אמון הדדי ושיתופי פעולה בסוגיות אזוריות ובינלאומיות.
בתקופה זו, לפני הקורונה, גם היחסים עם ישראל התקדמו לשביעות רצונם של הסינים. באוקטובר 2018 ביקר בישראל סגן הנשיא וואנג צ'י-שאן, המנהיג הבכיר ביותר שהגיע לישראל מאז משבר הפאלקון בשנת 2000. מינויו לראש ועידת החדשנות בין המדינות, לצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היווה הצהרה סינית בדבר כוונה לשדרג את הסכם "שותפות כוללת בחדשנות" שנחתם בין המדינות.
אולם נראה, כי שנתיים לאחר מכן, המתיחות המתעצמת בין סין לארצות הברית משפיעה על התייחסותן של מדינות שונות, וביניהן ישראל ואיחוד האמירויות, ליחסיהן עם סין, והסינים מבחינים בכך. התגובה הסינית להסכמי הנורמליזציה כללה חזרה על כך ש"הם רשמו לפניהם את המידע שפורסם" - תגובה המשקפת עלבון מכך ששתי מדינות במזרח התיכון המוגדרות ידידות של סין, אחת ברמה של "שותפות אסטרטגית", לא עדכנו אותה רשמית במהלכים שהובילו להסכמים, וכן מהעובדה שנציגות מסין אפילו לא הוזמנה כאורחת לאירועי החתימה. ההסכמים תרמו לתחושה הסינית שמדובר בצעד אמריקני נוסף, הפעם במזרח התיכון, שמכוון לפגוע בהתפתחותה הגלובלית של סין. אף אפשר שתחושה זו תוביל, בין היתר, להערכה סינית מחודשת לגבי מערכת היחסים המדינית עם ישראל בעידן החדש.
לא מינתה שגריר חדש
התגובה הסינית כלפי ההסכמים עם מדינות המפרץ מצטרפת להיבטים נוספים שמעידים, כנהוג אצל הסינים בעקיפין, על התקררות מסוימת בהתייחסות הממשל בבייג'ינג ליחסים עם ישראל. בין היתר, ההנהגה הסינית לא מינתה זה למעלה מארבעה חודשים שגריר חדש לשגרירות בתל אביב, במקום השגריר דו-ויי, שמת במפתיע מדום לב במאי 2020 בביתו בהרצליה. בתקופה זו נערכו לפחות שני סבבי מינויים ובין היתר מונו שגרירים למדינות מפתח וביניהן פקיסטן ודרום אפריקה.
בחודשים האחרונים קיימו שי ושר החוץ שלו, וואנג יי, שיחות רבות עם עמיתים בעולם ובמזרח התיכון. שי שוחח עם מלך סעודיה ומלך מרוקו ועם מחמוד עבאס. יי ערך מפגש וידאו (ב-6 ביולי) עם שרי החוץ של הליגה הערבית, וקיים שיחות שר החוץ המצרי (ב-29 ביוני וב-5 ביולי), שר הסעודי (24 ביולי, 17 בספטמבר), ושרי החוץ של אירן, ירדן, מרוקו ואלג'יריה.
הסינים לא ביקשו לקיים שיחות בדרג ההנהגה עם ישראל, גם לא בסמיכות לשיחה שניהל שי עם אבו מאזן (בעבר שמרו הסינים על איזון בשיחות ההנהגה עם ישראל והפלשתינים). הסינים קיימו בתקופה זו קשר מדיני עם ישראל בדרג נמוך יותר מדרגי ההנהגה. סגן שר החוץ, לה יו-צ'אנג, קיים שיחת וידאו ב-18 ביוני עם מנכ"ל משרד החוץ דאז, יובל רותם. משרד החוץ הסיני דיווח על מפגש וידאו שנערך עם ישראל (24 בספטמבר) ברמת ראשי אגפים בנושא הגרעין האירני, שבמהלכו הדגישה סין, כי היא מתנגדת לפרישת ארצות הברית מההסכם עם אירן ומצעדיה החד-צדדיים ותפעל לשמרו.
עם זאת, במסר לרגל היום הלאומי של סין (1 באוקטובר) אמר הממונה על השגרירות הסינית בישראל, כי שתי המדינות ימשיכו לפעול לקידום היחסים ביניהן. הוא מסר, כי "צוותי מו"מ משתי המדינות סיכמו את סבב הדיונים האחרון של הסכם סחר חופשי, והביעו נכונות להגיע להסכם במועד מוקדם מהמתוכנן. עד סוף השנה תתכנס ישיבת הכנה למפגש החמישי של ועידת החדשנות ישראל-סין ויגובשו תוכניות לשיתוף פעולה עתידי". סוגיות אלו משלבות אינטרסים בעלי חשיבות לישראל בתחום הסחר, לצד אינטרסים סיניים בתחום החדשנות הטכנולוגית.
לאור התפתחות תחרות המעצמות, בייחוד סביב הבחירות בארצות הברית, ולאור סימני הצינה הנושבים מבייג'ינג, מומלץ, כי ישראל תבחן היטב ותתקף באופן מושכל את גישתה ומדיניותה לכל אחת מסוגיות אלו, ולצד שמירה על היחסים האסטרטגיים ההדוקים עם ארצות הברית - תימנע מצעדים פומביים נגד סין. על הדרג הבכיר בישראל לשמר קשר ישיר עם דרגי ההנהגה בסין, באופן שיאפשר העברת מסרים ישירים בסוגיות בעלות חשיבות לישראל, כמו הגרעין האירני, ולזכות בהקשבה של הגורמים המדיניים בבייג'ינג ולא באיבתם, אשר עלולה להשליך בעתיד גם על פעילות דיפלומטית נגד ישראל במזרח התיכון ובפורומים בינלאומיים.
