שוב ישראל בוערת: האופק נצבע באדום מדמם

לפני פחות משבועיים (8.10.20), עסקה ישראל בסיוט החוזר ונשנה: אסון אקולוגי המונח לפתחה מדי שנה בסוף הקיץ: שריפות. פגשתי באחד מבכירי לוחמי האש, שחזר לביתו אחרי ששה ימים מורטי עצבים במאבק אין-סופי בשריפות גדולות וקטנות בכל רחבי הארץ. רובן בגליל. אחת מהן, מאיימת במיוחד, ליד נצרת עלית. האיש, בגיל העמידה, נראה מותש, כבוי משהו... הבעת פניו נעה בין ספק יאוש, ספק סיפוק. "השריפה הקשה במיוחד, בסיבוב זה בלבד", הוא מדגיש, "הייתה בנוף הגליל (לשעבר נצרת עילית), האש פרצה במספר מוקדים", הוא מדגיש. "אני מציע לכל הגורמים החוקרים, לרדת מן הסיפור של שריפה ספונטאנית. אין מצב ששריפה ניצתת במספר מוקדים במקביל, אם אין יד מכוונת ומציתה", והוא מוסיף עם ספק אנחה: "בנצרת פרצה שריפה גם במפעל של תעש. אסור לשכוח"! "גל השריפות פשט שוב, באופן פתאומי". זה התיאור החוזר ונשנה. לדברי יערנים בגליל: "היער בין דבוריה, כולל הר דבורה ונוף הגליל, נשרפו, גם חלקים גדולים של דרך נוף בית קשת וחניון הר דבורה ואנדרטת צ'רצ'יל". השריפה במורדות נצרת, הוגדרה כ"שריפת היער הגדולה באזור מזה עשרות בשנים". במערכת הביטחון הועלתה שוב הסברה כי בחלק לפחות מהשריפות, מדובר בהצתה מכוונת. לשריפות הללו השפעה מופלגת, אפשר לומר אסטרטגית, בעת מלחמה. חישבו על השפעתן על התחבורה הארצית: כביש 6 נחסם בשני הכיוונים (בין ניצני עוז למחלף באקה, כביש 888 מבית המכס לחד-נס נחסם בשני הכיוונים. כביש 5714 מבת חפר לבחן נחסם. כביש 79 מריינה לנוף הגליל נחסם. כביש 4(!) נחסם לתנועה בחלקו הגדול, בשני הכיוונים. בתחילת החודש הקודם הוציא נציב הכבאות הראשי דדי שמחי צו גורף האוסר על הדלקת אש בשטחים פתוחים בין השעות 7:00 בבוקר ל-21:00 בערב. תוקף הצו הוא עד 31 באוקטובר והוא הוצא בשל תחזית מזג האוויר דאז שבישרה על חום קיצוני בכל רחבי הארץ. תועלת? כמו כוסות רוח לחולה אנוש...

נובמבר 2016, גם חיפה, סמל הדו-קיום... בלהבות

כל מהלך האירועים האחרון, מזכיר את ההיקף העצום של השריפות שהכה בישראל לפני 4 שנים בדיוק מצמרר. במועד ההוא חבטה האש בכל רחבי ישראל. ביום חמישי בערב (24.11.16), נודע ברבים ההיקף העצום שלה, במיוחד בצפון. כן. סוג של נבואה המתייחסת לימים אלה... חיפה, סמל הדו-קיום כידוע, הייתה אז העיר שנפגעה באופן החמור ביותר. עשרות מוקדים הוצתו, לעיתים, מוקדים "תאומים". האחד במרחק קטן ממשנהו (להבטחת ההצלחה המיוחלת). במועד ההוא, היו מצויים בידי המשטרה כשלושים חשודים. רובם ערביי ישראל. נעצרו גם 6 קטינים "שבדיים", אף הם, לאחר מצוד מהאוויר ומהקרקע, כאשר חזרו במכוניתו של אחד מהם, מביצוע הצתה במטעים של יישוב יהודי סמוך לעכו. נכון, גם עכו הינה סמל לדו-קיום... המציתים היו בדרך לביתם הקרוב. ברכבם הפרטי. כמה קל וכמה נוח... הסיפור הזה על הקלות הבלתי נסבלת של הבערת חלקי נוף גדולים, היה חייב, מזמן, להדליק נורה אדומה. בוהקת! ושאלות רבות החייבות להשאל: האם מידת החדירה של השב"כ, לתוך החברה הערבית בישראל, זהה לחדירתו העמוקה, מאד, בחברה הפלשתינית? או שמא ההשפעה המשתקת של ה"פוליטיקלי קורקט", פועלת שוב, גם כאן, גם היום? הערכתי (רק הערכה כמובן), שהגרסה האחרונה היא זו המתאימה למציאות. כן. גם על עובדה זו אנו משלמים עכשיו מחיר כבד. כבד ויקר. מחיר ההתפקחות המוחלטת יהיה יקר עוד יותר. הרבה יותר! במשך עשרות שנים טיפחו בעם ישראל, השב לציון, את ההכרה כי אחד הביטויים לגאולת האדמה והארץ, הוא גירוש השממה על-ידי ייעור ונטיעות בכל מקום אפשרי. צביעת הארץ בירוק הפכה להיות אחד הביטויים המרכזיים של הציונות המתחדשת. ולכן, המציתים ה"שבדיים" יודעים בדיוק במה הם פוגעים. זו הבטן הרכה של ההתיישבות היהודית, של מדינת ישראל, של האתוס הציוני. הם הצליחו באחת להחליף את צבעי התקומה שלנו, את הצבעים של האופק הישראלי, לפני 4 שנים והיום, מירוק לאדום מדמם, מירוק לשחור פיח. ההתנחלות העמוקה של סיפור הקורונה בתודעה הציבורית, דחקה את מופע ההצתות הגרנדיוזי, האחרון, אל מחוץ למרחב ההתעסקות של המדיה. אסור להשלים עם עובדה זו. קיימת חובה ציבורית לבצע בדחיפות את טיפול השורש של המדינה ומוסדותיה, בנושא זה החשוב לעצם קיומה.