קייסי מוליגן, שהיה במשך שנה הכלכלן הראשי של מועצת היועצים הכלכלנים בבית הלבן של דונלד טראמפ, מציע בספרו החדש הסבר מעניין לנטייתו של טראמפ לפזר טענות כלכליות חסרות יסוד. לדבריו, בצורה זו גורם טראמפ לתקשורת להציג את הנתון הנכון, וכך הוא עוקף את שנאתם העיוורת כלפיו, המונעת מהם להבחין בהישגים הכלכליים שלו. יכול להיות שיש בזה משהו, סבור אקונומיסט.
קשה להעריך את הישגים הכלכליים של מנהיגים. נשיאים מקבלים מחמאות כאשר הכלכלה פורחת והאשמות כאשר היא צונחת, אבל ביצועים קצרי טווח מושפעים יותר מבנקים מרכזיים, דמוגרפיה ואירועי חוץ. זה מקשה על הבוחר האמריקני, שהצבעתו מבוססת לפחות חלקית על הערכה בזמן אמת של המצב הכלכלי.
טראמפ עלה לשלטון עם הבטחה בלתי מציאותית של יצירת 25 מיליון מקומות עבודה וצמיחה סופר-מואצת. דרכו להשיג זאת הייתה להפחית מיסים, להגדיל את ההוצאה ולרחיב את הגרעון הפיסקלי. יקח זמן לבחון את התוצאות ארוכות הטווח של מדיניות זו; כרגע ניתן להעריך באופן כללי את ביצועיו של המשק האמריקני תחת טראמפ, על-ידי השוואה בין נתוניה בפועל לבין מה שיכול היה לצפות משקיף בלתי משוחד. לשם כך אסף אקונומיסט שורה ארוכה של נתונים, מההשקעה במגזר העסקי ועד לעליית השכר, בעיקר לשנים 2019-2017, והשווה את הביצועים בארה"ב לאלו של מדינות עשירות אחרות.
המסקנה היא, שבשנים 2019-2017 ביצועיה של הכלכלה האמריקנית היו מעט טובים יותר מן הצפוי. המסקנה אינה משתנה גם אם מורידים את שנת 2017, לנוכח הטענה לפיה השפעתו של נשיא מורגשת רק החל מן השנה השנייה לכהונתו. התמ"ג צמח בשנים אלו מעט מהר יותר מאשר בשלוש השנים הראשונות בשתי כהונותיו של ברק אובמה. הצמיחה העולמית הגיעה לשיאה ב-2017 והאטה ב-2018, בעוד בארה"ב היא הואצה; ב-2019 האטה גם ארה"ב, אך היא נותרה לפני מדינות אחרות.
דרך נוספת היא לבחון את ביצועי הכלכלה האמריקנית בהשוואה לציפיות כלכלנים. ב-2012 חזתה קרן המטבע הבינלאומית, כי בארבע השנים הבאות (הכהונה השנייה של אובמה) תהיה הצמיחה 3% בשנה בממוצע. בפועל, היא הייתה 2% בלבד. לעומת זאת, בשנים 2019-2017 הייתה הצמיחה גבוהה מתחזית קרן המטבע ב-2016.
לצד זאת, המשק האמריקני אכזב בכמה היבטים. כך למשל המגזר העסקי, לו סייע טראמפ בהפחתות המיסים. הרווחים אכן עלו – וזו אחת הסיבות לביצועים הטובים של שוק המניות בתקופת טראמפ – אבל אין ראיות של ממש לכך שההשקעות גדלו, כפי שהבטיח טראמפ שיקרה כאשר לחברות ייוותר יותר כסף בקופותיהן. כך גם בשוק העבודה: טראמפ אוהב להתגאות בנתוני התעסוקה החודשיים, אך בפועל שיעור הגידול היה נמוך מזה שבכהונה השנייה של אובמה. בשנים 2016-2009 ירד שיעור האבטלה בארה"ב ביחס לשיעורו ביתר מדינות G7. תחת טראמפ הוא ירד אומנם לשיעורו הנמוך ביותר מזה יובל, אבל האבטלה ירדה גם במדינות אחרות. במילים אחרות: השיפור בארה"ב ביחס למדינות אחרות נפסק בתקופת טראמפ.
מצבם של האמריקנים במעמד העובדים השתפר ללא ספק בשנים 2019-2017. קשה להשוות את ההכנסות של משקי בית בין מדינות שונות, אך יש ראיות ברורות לעלייה בהכנסה החציונית בארה"ב מאז 2017. שוק עבודה הדוק, בו כמעט ואין אבטלה, סייע לעלייה בשכרם של בעלי ההכנסות הנמוכות ביותר ביחס לשכבות האחרות, בקצב שלא נראה מאז ממשלו של ביל קלינטון.
ומה לגבי הכלכלה של 2020? המדיניות הפיסקלית המרחיבה של טראמפ לפני הקורונה הכניסה את ארה"ב למשבר עם חוב גבוה במיוחד. השנה הפעילה ארה"ב את חבילת הסיוע הגדולה ביותר בעולם (2.2 טריליון דולר), עם הזרמה של עד 1,200 דולר לכל אזרח והעלאה זמנית של דמי האבטלה ב-600 דולר לשבוע. גם במיתון עמוק, קרוב לוודאי שהביצועים של ארה"ב השנה יהיו הטובים ביותר בקבוצת G7. לפני המגיפה, הכלכלה האמריקנית נראתה במצב קצת יותר טוב מאשר מדינות עשירות אחרות. ייתכן שבקרוב הפער יהיה הרבה יותר מרשים.
